הוא ציר לי שמיים

הוא צייר לי שמיים כחולים
חיים ועתיד ורודים
הוא צייר לי עתיד בו אנו יחד
הוא צייר לי כול כך הרבה
דברים שאני יכולתי רק לחלום עליהם
בזמנו אמרתי לו שאלו שטויות
שהעתיד עוד כול כך רחוק
עד שאנחנו נספיק לשנות את
דעתנו לפחות עשר פעמים
בזמנו הוא אמר שטויות
והמשיך עם דיבורי
ידעתי שזה לא ימשך זמן רב
בכול זאת אנחנו בני טיפש עשרה דבר
אצלנו לא נמשך זמן רב .
טוב, חוץ מנקמה ושנאה, כמובן.
אך עם הזמן הוא השכיח ממני את
חששותי שלא נהיה יחד בעתיד
בעזרת קולו המתנגן והתמונות
אשר צייר לי בעזרת דמיונו
ולא עבר זמן רב עד שגיליתי
כי חששותיי היו נכונות
הדבר היחיד עליו אני מצטערת זה לא
שלא דבקתי בחששותי, לא,
אם הייתי דובקת בהן זה היה מסתיים הרבה לפני
לא, אני מצטערת רק על כך שלא הייתה לי הזדמנות
ללמוד ממנו כיצד לסובב אנשים סביבי
כיצד לגרום להם להיות כול כך מרותקים לקולי
שהם אפילו לא ינסו להיתנגד
אבל לא נורא אני מניחה שזה לא היה גורלי