איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 67 עונה 2
"אני לא מאמינה" אמרתי בלחש
"את בסדר?את ממש חיוורת" אמרה אמא
"לכי לנוח חומד" אמרה דודה שלומית
"טוב,אני..בחדר" אמרתי ועליתי לאט לאט במדרגות
"ואוו תיזהרי" אמר יואב אחרי שנקלתי בו בטעות
"מצטערת" אמרתי בלחש
נכנסתי לחדר ושכבתי במיטה,הדלקתי את המערכת ושכבתי, ניקיתי את כל המחשבות וסידרתי אותם במוחי..הלכתי אל הארון והוצאתי את קופסת התכשיטים,חיפשתי את השרשרת עם הלב היא כל כך יפה,ואז שמעתי את הפאלפון והשרשרת נפלה ונפתחה, הרמתי אותה וזה היה בכלל תיליון
"זה כזה יפה" אמרתי בלחש,לא עניתי לפאלפון שיחכו, זאת הייתה תמונה של סתבא וסבא.
ירדתי למטה לסלון "אמא מי הם?" שאלתי
"סבתא וסבא רבה שלך" אמרה
"הם ממש צעירים" אמרתי
"אני לא שיכח את היום הזה,הם לא הפסיקו לספר לנו,זה קרה בפעם הרביעית כאשר הם נפגשו, זאת הייתה אהבה מבט ראשון כמו באגדות!" אמרה כיאילו היא הייתה שם
~ערב~
הערב הגיע,פחדתי להירדם ולחלום על אותו חלום,דיברתי אם הילה והיא אמרה לי שזאת הדרך היחידה.. שמתי פיג'מה ואת השרשרת,נירדמתי ביחד איתה, והינה זה שוב,אותו חלום אבל..משהו שונה יש שם!… היא אמרה עוד משהו חוץ מהסכנה "את עכשיו יודעת מי אני,אבל את עדיין לא יודעת מי את" מה,אני כן יודעת מי אני,אני אלינור,או שלא?
באמצע הלילה קמתי ושתיתי מים וחשבתי על מה שהיא אמרה, ואז שמעתי צעדים הסתובבתי ו..
תגובות (3)
רוני מושלםםםם
בהחלט הצלחת ^ ^
תמשיכי
מושלםםם!!!!!!!!