חצאים- פרק 10

הוא הסיע אותי הביתה. כל הדרך הייתה שתיקה. פחדתי שהרגע הזה יבוא. שבוע חדש עמד בפתח, שבוע שבו אני בכלל לא יודעת מתי אני אראה אותו שוב.
פחדתי שהוא ישכח אותי, אבל יחסית לכל מה שקרה היום, ולזה שנהיינו ביחד, למה שהוא בכלל ישכח. אני לא חושבת שאי פעם אהבתי מישהו ככה. יש בו את התום הזה, את הילדותיות הקטנה ואת ההתחשבות. המחשבה המוזרה שכל הזמן נידנדה לי בראש הייתה שאני מתה לעבור לגור איתו. אין קשר לבית גדול ואין קשר לכל הטוב שיש בבית, אלא פשוט ככה אני יכולה להיות איתו כל הזמן. אני ראיתי את העיניים של אחותי כשהיא ראתה אותו, היא ראתה כמה אני מאושרת. האמת שגם אני הפתעתי את עצמי כשקבענו ששנינו ביחד, אבל ראיתי משהו בתוך תוכו שהוא רוצה את זה, אז רציתי לחסוך משנינו את השיחה המייגעת של יחסינו לאן.

ראיתי שמיליון מחשבות מסתובבות לה במוח. אני חושב שהיא הייתה מודאגת. מעניין אם היא חשבה עליי. אחרי נסיעה שהרגישה כמו נצח, רק בגלל השתיקה, הגענו למקום שבו אני תמיד מוריד אותה בו. פתחתי את הדלת ויצאתי כדי לבוא לצד שלה, היא כבר פתחה את הדלת שלה. היא לא מוכנה שאני אעשה מחוות של ג'נטלמן, היא כזו, כבר הבנתי.
" את תסתדרי? " שאלתי.
" ברור " היא אמרה בצחוק.
" אני לא יודע מה יקרה בהמשך.. " אמרתי לה וליטפתי את הלחי שלה.
" גם אני לא " היא הסתכלה עליי עם העיניים הכל כך יפות שלה.
" קחי, שיהיה לך לשבוע הקרוב. אל תדאגי, אני יודע שאת שונאת את זה, או שאת חושבת שזה קצת.. קשה לי- אבל אני באמת רוצה שיהיה לך טוב ". הגשתי לה שוב קצת כסף, כסף למחייה, אני רוצה שעכשיו יהיה לה טוב גם כשאני לא לידה.

350 שקל הונחו לי ביידים. מה הוא הגיוני? לתת לי ביומיים 650 שקל? זה כסף שאני בחיים לא הרווחתי. ולקבל אותו ככה במתנה? כשאני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לעשות איתו? אני מקווה שיצא לי לבוא ולבקר אותו.
" איזה אוטובוס מגיע לשכונה שלך מפה? " שאלתי בחיוך.
" קו 35 וקו 28 " הוא אמר בצחוק, " את באמת מוזמנת ". הוא רכן ונתן לי נשיקה קטנה בצוואר, זה הצחיק אותי ודיגדג אותי אבל לא רציתי שהמגע הקטן הזה יעזוב אותי.
" לפני שאני הולך אני רוצה לשאול אותך משהו " הוא אמר לי בחיוך.
" כן? " שאלתי.
" את רוצה שאני אתן לך את הבגדים שאחותי כבר לא לובשת? בדיוק כמו השמלה הזו שאת לושבת- אולי את ואחותך תלבשו אותן, תרגישו חגיגיות קצת וזה אולי יעלה לך חיוך נוסף על הפנים ".
" אתה בטוח שזה בסדר? " שאלתי לא מבינה.
" ברור. אני חושב שזה ישמח אותך, ואם אני יכול אז למה לי לא לעשות את זה? ".
" אתה לא חושב שזה קצת יותר מידי? ".
" נראה לך? " הוא שאל בחיוך והתקרב אלי וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה. " זה בשבילי כלום ובשבילך זה כל העולם. אני שמח שיש לי אותך ואם אני יכול להוסיף לזה דברים כדי לגרום לך לחיות בשמחה גדולה יותר אני אעשה את זה. אני גם יודע שאת לא איתי בגלל הכסף, אני רואה את זה בעיניים שלך ".
" בעיניים שלי הא? " צחקתי.
" יאללה אני חושב שנועל'ה כבר באמת דואגת " הוא אמר מתחשב.
ֿ" לילה טוב " אמרתי לו ונשקתי לו בלחי.
" לילה טוב " הוא אמר בחיוך.

היא פנתה הביתה. שמעתי אותה נכנסת הביתה ושמעתי את הקול של נועל'ה אומר " עלמה " ורק אז פניתי בחזרה למכונית. נסעתי לכיוון הבית ואז קיבלתי סמס שהיה על הדיבורית. ראיתי שזה מאמא אז עצרתי את הרכב בצד.
" פגוש אותנו ברחוב הזית 18, אנחנו בבית עם דלת בצבע לבן. תצטרף חמוד, אוכלים ארוחת ערב וחשוב שתגיע ". הופעתי, ובעיקר הותשתי כי לא היה לי כוח. הייתי לבוש בצורה סבירה אבל בצורה שלא ממש החמיאה, ולכן בגלל שידעתי שרחוב הזית קרוב לבית שלי החלטתי ללכת ולהחליף לבגדים חגיגיים קצת יותר. הגעתי הביתה והוא היה די חשוך ומפחיד. ממתי אני פוחד מהבית של עצמי? למזלי שום דבר לא קרה בו, סתם פחדתי. החלפתי מהר לבגדים, שמתי על עצמי כמה שפריצים של האפטב שייב שאמא קנתה ולא נעים לאכזב ויצאתי מהבית. נסעתי לכיוון רחוב הזית וחניתי את המכונית במדרכה שממול. עברתי את הכביש וצלצלתי בפעמון. שמעתי קצת צחוקים מכיוון אחורי הדלת ואז נפתחה הדלת.
" אתה.. " אמרתי בפליאה.
" היי יובל " הוא אמר בחיוך ואני רציתי לחזור על עקבותיי ולברוח.