מתי היא תשים לב.. פרק 24 חלק א' 

נקודת מבט תומר-
"מאמי בואי רגע" קראתי להדר שסידרה את שיערה מול המראה, ולא בשביל שיראה יפה.. אלא בשביל להסתיר את המחשבות הרבות שהיא חושבת עליהן ברגע זה.
היא התקדמה אל כיווני וישבה לידי על המיטה שלה, התרוממתי למצב ישיבה ובחנתי את פנייה היפות, עיניה סירבו להביט בי, הן היו חסרות מנוח, עסוקות במשהו אחר. אני יודע לקרוא אותה כמו ספר. "נרדמת לי בחדר" אמרה בחיוך, החיןך שלה הצליח להציס אותי ולשכוח מכל מה שחשבתי להגיד לה. "חיכיתי לך, הלכת להרבה זמן… הלכת לקנות או לייצר כדורים" אמרתי בחיוך והדר חייכה והרימה את עינייה אל תוך עיניי, מרגישים בחיוכה ובשמחה שתקפה אותה לרגע.
"הלכתי לקנות ואז הלכתי אל אורי ושרית" אמרה בחיוך וידעתי שהיא שכחה לספר משהו.. משהו עובר עליה.. "יפה.. ומה עשית שם?" שאלתי, היא חשבה לשניה וחייכה "ישבתי טיפה עם שרית, ואז ליאור התעורר אז דיברנו טיפה ואחרי זה הלכתי כי כסר היתי צריכה לזוז ל.." אמרה והפסיקה באמצע, "ל..?" שאלתי כשראיתי שהיא לא ממשיכה ומתעסקת בציפורניה ונמנעת מקשר עין איתי. "לאמא שלי ואני מצטערת שהלכתי" מלמלה ונאנחה, עיניה הכחולות כקרח שמשקפות את לבה שקפא ולא מוכן להאמין לעוד שקרים. "למה את מצטערת?" שאלתי וליטפתי את ראשה. "היא לא מרגישה טוב" אמרה וקמה מהמיטה והתעסקה באיפון שלה שהיא מחובר למטען בצד השני של המיטה, רחוק ממני.. היא לא הורידה את עינייה מהמסך המסנוור והחזק, "הלכת לבקר אותה?" שאלתי ורציתי לתת לה את החופש שלה, אני אתן לכל דבר לקרות בעתו. "כן, אפילו לא אכפת לה" אמרה. הטלפון שלה צלצל לאחר ששמעתי שהפסיקו הצליל של ההקלדה.
היא ענתה לשיחה ואני הקשבתי, היא הפנתה את גבה אליי ונצמדה לקיר שלא יראו את פנייה והתחילה לדבר-ה
"מתי תכננת לספר לי! כשאני אתחתן? אולי כשיהיה לה יום הולדת?…" אמרה הדר בשקט אבל יכולתי לשמוע את הסערה שמתחוללת בתוכה, סערה חזקה.. סערת רגשות.
"לא תכננת לספר.." אמרה בשקט ובעצב,
"אז בשביל מה התקשרת?" שאלה בשקט וחורטת את ציפורניה בקיר על מנת להפיג את הכאב,
"אם היתי כ"כ חשובה לך היית יכול להתקשר כל יום, אבל אתה עסוק מידי בשביל שהבת היחידה שלך תוכל לעניין אותך..סליחה לא יחידה…" אמרה בעצב ונאנחה בשקט, כאב לי טיפה לשמוע, אבל לא הבנתי מה כל השיחה.. על מה הוא היה אמור לספר.. ולמה היא לא בת יחידה?..
הדלת נפתחה ומעיין נכנסה קופצנית מתמיד, טוב היא תמיד ככה.. הדר שמה לב שמעיין מחכה לדבר איתה וקטעה את השיחה באמצע ואמרה "טוב.. לילה טוב, אני צריכה ללכת" וניתקה. היא משכה באפה ושפשפה את פנייה ולבשה על פנייה חיןך מזויף, שכמעט ולא מבחינים, אבל כשאוהבים שמים לב להכל..
"יש לי אישור לצאת ואני יוצאת לדייט עם ליאב!!" צרחה, מי זה ליאב? טוב נו זאת מעיין..
"שמחה בשבילך חיים, את מהממת" אמרה הדר בחיוך וחיבקה את מעיין, "אני יוצאת תאחלי לי בהצלחה!" אמרה מעיין בהתלהבות. "בהצלחה" אמרנו ביחד.

נקודת מבט הדר-
ניסיתי לצאת מהמצב הלא נעים, אני על סף דמעות, אני בולעת את הרוק ומנסה להקל על גרוני שחש בגולה חונקת וכואבת שמאיימת לפרוץ ולהוציא אותי חלשה, זה לא יקרה..
לנשום.. אחת…שתיים…שלוש… זה אמור לעזור.
"נלך לאכול?" שאלתי בחיוך את תומר ושלחתי לו נשיקה באוויר, הוא הניד את ראשו לשלילה ולא הבנתי.. פעם ראשונה שהוא מסרב שנלך ביחד לאכול.. "הדר ספרי לי מה קורה אצלך.. את לא כאן.." אמר בעצב, די נמאס לי שהחיים שלי חרא! חרא אחד גדול! אבל הנה, הכל הצליח לי והסתדר כששכחתי מההורים שלי, אז הנה אני אשכח כי הם שכחו ממני כבר..
גם מה אני בדיוק יעשה? איך אני אספר? פשוט אני אבוא ואגיד: היי תומר אתה שומע? ההורים שלי פשוט שונאים אותי, כלומר לא שונאים.. אמא שלי רוצה שאני אהיה מושלמת וזה לא הלך אז עכשיו היא לא אוהבת אותי ולא בקשר איתי.. אבא שלי מקשיב לכל דבר שלה ולא מדבר איתי, לא אכפת לו.. טוב אני רגילה לזה כבר מאז שנולדתי שאני נמצאת בבית לבד עד שההורים יחזרו.. אז שומע? אמא שלי היתה חולה אז רציתי להיות בת טובה וללכת לבקר, אז הלכתי לבקר ואמא שלי אמרה במילים עדינות שהיא שמחה שעזבתי.. וגיליתי שגם היא אימצה ילדה, שאיזה קטע.. דומה לי.. אבל לא.. זאת לא אני.. החדר שלי הפך לשלה ואפילו לא טרחו להגיד לי.. בוא נגיד שאמא שלי לא רוצה שאני אבוא לבית שלי.. טוב לבית שלה יותר, אבל חוץ מזה אני אחלה……….. בולשיט!
"סתם אני בבאסה שאני בריב עם אמא שלי" אמרתי בחיוך קטן והעברתי את הטבעת שסבתא הביאה לי לבת מצווה מאצבע לאצבע. "עדיין בריב? אתן חייבות להשלים.. זאת אמא שלך, את הבת שלה, אני מאמין שהיא תסלח" אמר בחיוך וזה גרם לי לחייך ולצחוק בלב. "אז זהו.. מסתבר שהיא אימצה ילדה" אמרתי ומחקתי את החיוך מפניי והעדפתי להתעסק בטבעת במקום להביט בתומר אובד עצות.. "כשבאתי לבקר היא כעסה וביקשה ממני ללכת..-" אמרתי וחייכתי חיוך קטן, איזה ביקשה ללכת.. יותר נכון העיפה! "..-אז עברתי בחדר שלי.. יותר נכון שהיה שלי.. וראיתי תמונות על הקיר של ילדה יפהיפיה, שיער בלונדיני ועיניים ירוקות, היא מזכירה אותי.. רק שלה יש עיניים ירוקות ואתה אוהבים יותר" המשכתי וגיחכתי מעט והמילים שיוצאות לי מהפה נשמעות כמו שקר אחד גדול, כמו חלק מפרק של כמעט מלאכים ..
"אני מצטער בשבילך…" אמר ועטף אותי בזרועותיו, "זה בסדר.. אני סתם ריגשי" אמרתי בצחקוק קל שמראה שהכל בסדר אבל עליו זה לא עובד….
הוא הושיב אותי על רגליו וחיבק אותי, ישבני הונח על רגל שמאל שלו ורגליי על רגל ימים, ידיו נכרכו סביב מותניי ולא שחררו, "אני אוהב אותך הכי בעולם" אמר ונשק לשפתיי, כמה זה היה חשוב לי לשמוע את זה.. "אכלת?" שאל תומר לאחר כמה דקות, הנהנתי בראשי. "שתית?" שאל, הנהנתי בראשי. "שתית את הכדורים שהרופא הביא לך?" שאל והנהנתי בראשי, נזכרתי שלקחתי אץ הכדור עם הגלולות נגד הריון.
"בא לי לישון איזה שעה ככה, אני ממש עייפה" אמרתי בפיהוק קטן לתומר והנחתי את ראשי על כתפו, "עיפה בובי?" שאל בקול חמוד וזה גרם לי לחייך ולשכוח מהכל.
"בא לי לישון איתך ולקום מחר" אמרתי בקול חמוד, "עד מחר?" שאל בתדהמה, "כן" אמרתי בחיוך קל וקמתי מרגליו. "בואי נלך אליי?" שאל, יצאנו מהחדר שלי אל החדר שלו, נכנסנו לחדר שלו ותומר הניח את הנשק על הריצפה והוריד את הנעליים הצבאיות ואת החולצה של המדים, והגופיה הלבנה שממתחת גם הוריד. הוא נשאר במכנס ירוק של המדים ללא חולצה, ראיתי את הגוף שלו וזה לא אמיתי.. מה זה השרירים האלה?..
"להביא לך חולצה מהארון?" שאל תומר, הנהנתי לחיוב ותוך שתי שניות הרגשתי שמשהו מתעופף לי על הפנים וזה היה החולצה. נכנסתי למקלחת ופשטתי את המדים, לבשתי את החולצה השחורהשל תומר ויצאתי מהמקלחץ, היא היתה נראת עליי כמו שמלת מיני, ככה זה שחבר שלך ענק.
תומר שכב על הגב והביט בטלוויזיה, נשכבתי לידו והנחתי את ראשי על החזה השרירי שלו ואת רגלי על הרגל שלו, הוא חייך והניח את ידו על כתפי וליטף אותי הלוך וחזור, כיף מרגיע. התכסתי בשמיכת הפוך בלבנה והבטתי בטלוויזיה, מידי פעם עלה לי חיוך כי תומר נישק את ראשי ללא הפסקה. "כואב לי הגב כבר כל השבוע" אמרתי והבטתי בתומר שחייך חיוך קטן. "בואי שבי" אמר והתיישבתי על רגליו לאחר שקם למצב ישיבה. הוא הניח את ידיו על כתפיי והתחיל לעשות לי מסאג' המסאג' נעים אבל כואב לי, רציתי לשגע אותו טיפה.. "א'חח תומר" נאנחתי והוא צחק, "איך אני גונחת?יפה? יש שיפור?" שאלתי בצחקוק, "את רוצה לחרמן אותי או לתת לי לעשות לך מסאג'?" שאל בחיוך ונשק לגבי שהעביר בי צמרמורת.. "בעבודה אין טיפה הנאות?" שאלתי ותומר אמר "צודקת.. צודקת.." ובשניה הרגשתי את עצמי דבוקה למיטנ, גבי על המזרון ואני מרותקת אליו כי תומר ישב על גופי, על המותניים, כל רגל בצד אחר. גופו רכן אל עברי ובא לתת לי נשיקה בשפתיים אבל הזזתי את ראשי, טיפה לשחק איתו.. "חבל.. כנראה שהללילה כולם ידעו מי זה תומר התותח" אמר בגאווה, "נחייה ונראה…" אמרתי והוא קרץ ונישק את צווארי, נשיקה עמוקה ארוכה וחכמה, הרגשתי את לשונו הקרירה והחמימה באותו זמן על נקודה אחת, מעביר ליקוק קטן שגורם לשערותי לסמור.. הוא נשך אותי טיפה ואנחת הנאה וכאב יצאו בו זמנית. הוא ליקק שוב את אותה נקודה והפעם מצץ את האזור, "היקי יפה להדר" אמר כשסיים למצוץ את פיסת העור ולגרום לי להיקי. "לא יעזור לך בייב" אמרתי, הוא לא יצליח לפתות אותי. "ואם כן.. מה אני מקבל?" שאל בחיוך. "אני יישן איתך" אמרתי והוא צחק ואמר "כל מה שאני רוצה" ואמרתי "אוקי!" כי זה לא יקרה.
גופו נשכב מעל גופי ושפתיו נצמדו לשקע שבין צווארי לכתפי. ידיו השובבות טיילו בצידי גופי והרימו מעט את חולצתי, התחתונים הורודים שלי עם בלבבות נגלו לאצבעותיו החוקרות שעשו את דרכן במעלה בטני, נשכתי את שפתי מנסה להפסיק את הריגוש הזה שיש לי בלב, את הרגע שלפני שיוצאת אנחה. לא יכולתי לעצור את האנחה והאגן שלי בשניה התרומם מעלה ופגע בבום באגן של תומר שעמד מעליי, "מהלך יפה.. ביטון" אמר ולא הבנתי, הורדתי מהר את אגני ובשניה שהנחתי על המיטנ הרגשתי את ידיו הגדולות של תומר מונחות תחת הישבנים שלי, אצבעותיו כמובן לא יכלו לעצוד בפיתוי וליטפו את ישבי ואפילו לחצו כמה פעמים. שפתיו התקרבו אל פי ונישקו, פתחתי את פי מעט בשביל שלשונו תיכנס ובמקום שלשונו תיכנס הוא נאנח, "ניצחתי!!" אמרתי בחיוך ומחאתי כפיים. "את מטריפה אןתי.." אמר וידיו נשארו על ישבני, העברתי את אצבעותיי על בטנו השרירית והחשופה וירדתי במורד בטנו עם האצבע עד שהגעתי לחגורה של מכנסיו, בשניה החגורה נפתחה. לא עברו שתי שניות ותומר היה לבוש רק בתחתוני בוקסר. הוא נשכב בחזרה מעליי והרים לאט לאט את חולצתי, שפתיו חקרו כל סנטימטר בגופי, ולא רפרפו, אלא העמיקו את החקירה! "אה..תומר" מלמלתי בין אנחה לאנחה, "מה?" שאל והרים את עיניו אל עיניי , "הדלת נעולה?" שאלתי והוא חייך חיוך קטן והפך אותנו, גופי מעליו וידי מחזיקות בכתפיו החסונות שזזו כל שניה כי ידיו של תומר טיילו במעלה ובמורד גבי עד שהגיעו אל החזיה ובשניה נפשטה ממני,
ככה הלילה התגלגל, ונשארתי לשכב בחיקו של תומר, ערומים ומחובקים מתחת לשמיכת הפוך שמכסה אותנו. אפילו על הארוחת ערב וויתרנו.
ראשי הונח על החזה של תומר, ידיי הומחו על בטנו השרירית. "היה לי כיף איתך" אמרתי בחיוך קטן, וכמובן זה ניפח לתומר את האגו.. אבל לא יותר מידי.. "אני שמח לשמוע, גם אני נהנתי איתך חיים יפים שלי" אמר, ערס קטן. הוא קירב אותי עוד לגופו עם ידו השרירית שהונחה על כתפי.
נרדמנו מחובקים, קמתי אחרי שתי דקות ולבשתי עליי את החזייה ואת התחתונים הוורודים וחזרתי לשכב בתוך חיבוקו.

נקודת מבט תומר-
ואו מרגיש לי שישנתי שנה ואני עדיין עייף, הסתכלתי על הדלת שדפקו בה, אין לי כוח לפתוח חוץ מזה איך אני אקום.. הדר הניחה את ראשה על הצזה שלי וישנה ככה, אני לא רוצה להפריע…
האיפון שלי רטט ועניתי בעייפות, "הלו?" שאלתי מת לישון במקום. "אה אחי זה אבי, אמרו לי לקרוא לך שיושבים בחוץ" אמר, "אולי יותר מאוחר" אמרתי וסיימנו לדבר, הבטתי בהדר שישנה, הרמתי את השמיכה וראיתי שהדר לבושה בחזיה ותחתונים, קמתי בזהירות מהמיטה ולבשתי תחתונים ואת המכנס של המדים, יצאתי מהחדר לאחר שהתלבשתי במדים וארגנתי לי ולהדר אוכל מהחדר אוכל, חזרתי לחדר והשעה כבר 10 בלילה, זאתי מסוגלת לישון עד מחר.
הנחתי את האוכל על השולחן והתקרבתי אל המיטה "הדרי" הערתי אותה בשקט ולאט לאט עיניה הכחולות נפקחו, היא עצמה אותן בחזרה וחזרה לישון. "את לא רעבה?" שאלתי והורדתי את השמיכה מהפרצוף שלה. "לא" מלמלה וחזרה לישון, אני לא אפריע לה.. אכלתי לבד והאוכל של הדר נשאר בשולחן בשביל שתאכל. ואו היא ישנה כבר 3 שעות, מהשעה 7 בערב, זה הרבה..
נשכבתי במיטה וקירבתי את הדר אליי, ראיתי טלוויזיה והרדמתי גם לידה, מחובק איתה