רק מה שאני מחליטה חלק א פרק 1 בבקשה תקראו :)

הקדמה קצרה לפני:
הסיפורים שאני אפרסם הם חלק מספר אחד גדול שקוראים לו:"רק מה שאני מחליטה" ובו יהיו כמה חלקים,שבכול חלק יהיה סיפור,ואני אציין את זה בכותרת.קריאה מהנה :)

פרק 1
תחבתי את כול המחברות והספרים שצריך ליום הראשון לשנה.טוב נו,זה היה היום הראשון,אז רק מחברת וקלמר.קניתי קלמר גינס יפה ורק מחברות כחולות,הצבע האהוב עליי,במיוחד בשביל היום הזה.כיתה יא'!אמנם הכיתה הכי קשה בתיכון,אבל אני מרגישה סוף-סוף בוגרת!
פתחתי את הארון והסתכלתי על הבגדים.
"טוב,צריך משהו מיוחד".אמרתי לעצמי.הושטתי את ידי לגינס,לא סתם גינס,גינס כחול כהה עם עיטורי זהב בצד,וגם חולצה אדומה של בית ספר שלא קשורה לחיים.באמת שאני לא מבינה את הקטע הזה של חולצות בית ספר,בארצות הברית הם לובשים מה שבא להם,אז למה אנחנו צריכים?
"אימא !מה עם הסנדוויצ'ים?!"צעקתי מבעד לדלת כדי שתשמע.
"הם כבר על השולחן!"היא ענתה בקולה המתוק.
אימא שלי כזה בן אדם מיוחד ומתחשב,אני פשוט מתה עליה! אבא שלי גם מתחשב,כול הזמן מנסה לעשות הכול לטובתנו אבל לפעמים הוא מה זה מעצבן אותי! טוב גם אימא מעצבנת אותי אבל היא סלחנית.אבא לעומת זאת,לא כול כך.
סירקתי את השיער במהירות,קלעתי צמה קטנה בשערי החום בהיר וירדתי עם התיק למטה.אז ככה,יש לנו בית שתי קומות,לא הייתי אומרת שאנחנו עשירים,אבל לא חסר לנו כסף.בקומה הראשונה יש לנו סלון ירוק,יפה וקיצי ולידו יש את המטבח הצהוב.בקומה השנייה יש את החדר שלי ,החדר של לינוי,אחותי בת השש,והחדר של ההורים שלי.
בדיוק שירדתי את המדרגה האחרונה,בובי קפץ עליי,הכלב החמדמד שלי!
"בובי שלי!"צעקתי וליטפתי את ראש הפאג החמוד.
הוא קשקש בזנבו ונבח.הרמתי אותו ולקחתי אותו עד למטבח,שם נתתי לו קצת אוכל לכלבים.
"איפה הסנדוויץ שלי!?!?!"רטנה לינוי ובעטה ברצפה.
"הוא פה,תירגעי".אמרתי לה.לפעמים היא כול כך מעצבנת,ילדה קטנה וחמודה שכמותה עם שיער בלונדיני שופע ומהמם!
היא לקחה את הסנדוויץ וישבה בכעס על הכיסא.
כשהכנתי לשתינו טוסטים, עם שוקולד בשבילי,ובשבילה עם חמאת בוטנים שאלתי אותה מה קרה.
"סתם נו….",היא החלה לומר,"לא רוצה בית ספר".היא שמה את ראשה על השולחן ודפקה אותו.
"די,יהיה לך מה זה כיף!", אמרתי והרמתי את ראשה,"זה יום ראשון שלך בחטיבה הצעירה ,ואתם לא תעשו שוב דבר חוץ מלצייר,ולהכיר אנשים,ולשמוע סיפורים ולשיר…בניגוד אליי שאני צריכה לעשות שיעורי בית ודברים במתמטיקה".חייכתי אליה.הוצאתי את הטוסטים והגשתי לה.
אחרי שסיימנו את הטוסטים,לקחתי את בובי ויצאתי איתו לפארק.כן,התעוררתי מוקדם מאוד,שש וחצי,ועכשיו שבע וחצי אז יש לי זמן להוציא את בובי חמודי.זה הכינוי שלי אליו.יצאתי מהדלת עם בובי ברצועה כשלפתע ראיתי את גיא,החבר הכי טוב שלי,גבוה בעל שיער שחור עם עיניים ירוקות,בזווית העין.ראיתי אותו גם מנפנף אבל עשיתי את עצמי קשה להשגה,התעלמתי.מתישהו ראיתי אותו מתייאש ואז הוא צעק:
"נועם!נועם!"
ברגע זה הייתי חייבת להסתובב,אז הסתובבתי.
"גיא!"חייכתי וצעקתי אליו.תוך כדי שנפנפתי את ידיי,בובי קפץ מאושר.
הוא רץ אליי וחיבקתי אותו.הוא ליטף את בובי ואז חזר אליי.
"אז מה קורה?" הוא שאל.
"סבבה, אתה יודע,חיים."
"חיים." הוא הנהן.הבטנו אחד בשני ואחרי כמה שניות לא הצלחתי והתפקעתי מצחוק.הצצתי בשעוני ו……..אוי!שבע וחמישים!
"אוי סורי גיא,אני שמה את בובי בבית ואני מיד באה!"אמרתי תוך כדי שאני רצה לבית,שלא אאחר ליום הראשון!שמתי את בובי בפנים,לקחתי את התיק שלי ולקחתי גם את לינוי אחריי.בדרך פטפטנו ודיברנו על הציפיות שלנו לשנה החדשה,וגיא גם הסביר ללינוי איך זה חטיבה צעירה.אחרי חמש דקות בערך,שמנו את לינוי אחרי כמה ויכוחים ונשיקות בגן ואז פנינו לתיכון שהיה במרחק של עוד חמש דקות.
"אני כול כך מתרגשת!"צעקתי בהתרגשות.פה ושם אנשים הסתכלו עליי קצת מוזר,כאילו איזה מין ילדה רוצה ללכת לבית ספר,אבל זאת אני,ואני מתרגשת!
גיא פרץ בצחוק."את היחידה שמתרגשת מזה" אמר תוך כדי שהוא צוחק.צחקתי איתו.
הנה,מתקרב לו התיכון,שפעמים רבות שנאתי אותו,ואולי איזה פעם או פעמיים אהבתי אותו,זאת אחת מהפעמים.אני אפילו זוכרת שהיה היומולדת שלי וממש שמחתי לבוא לבית ספר באותו יום,שיביאו לי בלונים אבל בסוף היום,החברה הכי טובה שלי,שיר,תקעה לי ביצה על הראש וקמח.כמובן שאחרי זה היא שילמה על זה ואז היום הזה הפך לאחת הפעמים שאני שונאת את הבית ספר.ומדברים על החמור,החמור הגיע.
"שיר!" צעקתי ורצתי לחבק את חברתי הטובה ביותר.יש לה שיער שחור כמו עורב ועיני שקד גדולות.היא ואני החברות הכי טובות מהגן,מאז שהיא טפלה בי שם כמו רופאה ואחות.היא כול הזמן עוזרת לי עם בנים,יש לה עתיד ממש גדול באופנה ואני עוזרת לה בקטע של לימודים.את גיא הכרנו בכיתה ב,כששיר נתנה לי חובה לחבק את אחד מהבנים(היינו מאוד מושפעות מהאמת או חובה של כיתות ו)ואז חיבקתי באקראי את גיא,והוא נהיה חבר שלנו מאז.
"נועם!"היא צעקה.התחבקנו חיבוק גדול,אז גם גיא נדחף ופרצנו בצחוק.
"לנשום,אוויר.."נחנקתי.
הם הרפו ואז נכנסו לבית הספר.צעדנו בדרמתיות כמו שאסטרונאוטים צועדים לחללית שלהם,ואחרי כמה שניות התחלנו לצחוק.נכנסו לכיתה שלנו,שדרך אגב הייתה בסוף העולם של הבית ספר.נכנסתי והיו שם רק חמישה תלמידים.אחת מהן הייתה סופי,אחת שאני ממש אבל ממש לא סובלת.היא פשוט קוץ בתחת.היא כמו מלכת הכיתה,עם כול השפוטים שלה.פעם אחת,כשעברתי בכיתה עם שרשרת חדשה שקניתי,סופי וכול החברים המגעילים שלה צחקו,וזה הרגיש לי כאילו צחקו עליי.טוב נו,הייתי בטוחה שהם צחקו עליי.היא והקול המתנשא שלה,אני פשוט שנאתי אותה מכיתה י,כשהיא הצטרפה אלינו.ממבט ראשון היא נראית ילדה טובה וחמודה אבל מבפנים היא השטן בכבודו ובעצמו.אם הייתה לי את האפשרות,הייתי הורגת אותה,אבל אני לא שטן כמוה.
סופי וחמשת החברות השפוטות שלה הסתכלו עלינו וצחקו.
"הנה פוצי".לחשה לי שיר באוזן.גיחכתי.פוץ זה בספרדית קוץ.
התיישבנו בין בשולחנות שבאמצע,ככה שנוכל להקשיב למורה בשיעורים חשובים כמו מתמטיקה,וגם נוכל לדבר עם חברים בלי להיתפס בשיעורים כמו ספרות.
"וואי,הלוואי שנקבל לילי כמחנכת שלנו".התפלל גיא.
הייתה המחנכת מכיתה ח עד י הכי טובה שהייתה לנו!היא הייתה מתחשבת ואכפתית,יפה וחמודה,פשוט המחנכת שהייתם רוצים.
"אמן".אמרנו אני ושיר ביחד.צחקנו קצת ואז שמתי לב שנכנס אדם,החתיך של הכיתה.שיר מאוהבת בו כבר כמה חודשים אבל אף פעם אין לה את האומץ לגשת אליו ולהגיד לה את זה.תמיד אני דוחפת בה לעשות כבר את הצעד הראשון,אבל היא מפחדת שהוא יצחק עליה כמו סופי.מידי פעם סופי מפלרטטת עם אדם אבל הוא לא שם לב אליה בכלל וזה כזה מצחיק!אני מרגישה איך סופי מובכת בפני כולם וזה פשוט קורע אותי.
עברו כמה דקות,והכיתה התמלאה עוד ועוד בתלמידים שכבר היו איתי בשנות קודמות.
אחרי חמש עשרה דקות של שעמום,המורה נכנסה לכיתה וכולנו עמדנו ליד הכיסא.בסוף זאת לא הייתה המחנכת שרצינו,זאת הייתה שולי.היא מחנכת סבבה כזאת אבל היא ממש קשוחה בשיעורי בית וכאלה.היא מאמינה שאי אפשר לעבור שיעור בלי שיעורי בית כי אז נשכח את כול מה שלמדנו.בקיצור מורה לא הכי מי יודע מה.
"שבו בבקשה".היא אמרה וכולנו ישבנו והתחלנו לפטפט כרגיל.ואז שמתי לב מזווית עיניי שהמורה סימנה בידה למישהו שכנראה היה מחוץ לכיתה,וה"מישהו" הזה נכנס.נהיה שקט.אוי אלוהים אדירים!חשבתי שמתתי באותו רגע.נכנס לכיתה שלנו נער גבוה חתיך הורס!עם עור שחום כזה ושיער שחור,וחולצה מגניבה כזאת,בקיצור הוא היה כזה חתיך! הייתי בטוחה שכול הבנות היו בשוק טוטאלי כמוני.כולם,כולל אני,התחילו להתלחשש ואני ושיר תכננו איך נצא איתו לדייט.
המורה עמדה בפני הכיתה והשקיטה את כולם.
"שלום,תכירו את התלמיד החדש לכיתתנו".היא אמרה וסימנה בידה על החתיך.
כול הכיתה מחאה כפיים כמו מטורפים,טוב נו,הבנות מחאו כפיים כמו מטורפות,הבנים לא כול כך,הם קינאו.
"קוראים לו סאלאם והוא משכם".