Just kill me – וואן שוט הארי והדר (חלק שלישי ואחרון)

ורוב הסיכויים שבשעות הקרובות אני יהיה בגן עדן…

התנגדתי. רציתי להאמין שאין לי שום בעיה.

"הדר אני מתחנן… בבקשה אל תתנגדי…" הארי בכה.
"אלוהים יודע מה טוב בשבילי, והוא יחליט מה יקרה, לא אני" אמרתי.
"אני רק מקווה שאלוהים יהיה איתך.." הוא מלמל.
"הוא יהיה. הוא תמיד יהיה" אמרתי וחייכתי.
אלוהים יודע מה טוב בשבילי.
אם אני לא ישרוד, כנראה שזה לטובה.

"אנחנו צריכים שתחתמי על הטפסים האלו, אלו טפסים למי את רוצה להוריש את חפצייך" הרופא אמר.
"אני יתקשר לאמא שלך" הארי התפרץ.

"לא" אמרתי והארי ניתק את השיחה.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אם מישהו יקח את חפציי, זה יהיה אתה.." אמרתי והשפלתי את ראשי.
"את בטוח לא רוצה להתקשר לאמא שלך?" הארי אמר, מנסה לשכנע אותי שכדאי לי להוריש ראת חפציי לאמא שלי ולא לו.
"בטוח" אמרתי ונשמתי עמוק.

"אבל למה אנחנו דנים בזה בכלל? את הולכת לשרוד את הניתוח הזה" הארי אמר וחייך.
"אתה מבטיח להיות פה אם אני אשרוד?" שאלתי מחזיקה את ידו.
"מבטיח" הוא אמר וחייך.
"תזכרי רק דבר אחד, לא להתנגד" הוא אמר ונישק את מצחי.
"אני מאמין בך ואני יודע שאת תחליטי את ההחלטה הנכונה" הוא הוסיף ועזב את ידי.
"ביי.." מלמלתי.
אולי זו הפעם האחרונה שאני הולכת לראות אותו..

הרופאים הכניסו אותי את חדר הניתוח.
זה הולך לקרות.
באמת עושים לי ניתוח במוח.
זה מפחיד, אבל אני יודעת שאלוהים איתי והוא יחליט מה טוב בשבילי.

"אנחנו ניתן לך זריקת הרדמה, ואז נבצע את הניתוח" המנתח הכריז.
"בסדר" אמרתי ונשמתי עמוק.
הוא הזריק לי את חומר ההרדמה וספר לאחור.

"10 , 9 ,8 ,7 ,6 ,5 ,4 ,3 ,2.." הוא ספר לאחור.
"1…" אמרנו ביחד.
וההרדמה החלה.
מאז, אני לא זוכרת מה קרה באותו היום.

-מנקודת המבט של הארי- לאחר כמה שעות-
כבר כמה שעות שהדר בניתוח.
אני כל כך לחוץ.
מה אם היא התנגדה?
מה אם הניתוח לא הצליח?
מה אם היא… מתה?

שמעתי שיעול מאחורי.
"מר סטיילס?" שאל רופא.
"כן?" שאלתי.
"אתה רוצה לבוא לבדוק מה שלום הדר? היא סיימה את הניתוח" הרופא אמר.
"אני רק רוצה שתאמר לי….. היא חיה?" שאלתי בתקווה.
"אני חושב שתעדיף לבדוק בעצמך" הרופא אמר וחייך.

רצתי במהירות האפשרית לחדר של הדר.
פתחתי את הדלת, וראיתי אותה…
בריאה ושלמה…
"את חיה!" צעקתי מאושר.
"והכל בזכותך" היא אמרה וחייכה.
התקדמתי לעברה וחיבקתי אותה בעדינות.
"כנראה אלוהים היה איתך" אמרתי וחייכתי.
"הוא היה, אבל בניתוח… חשבתי עליך…" היא אמר והשפילה את ראשה.
"אז זאת אומרת..?" שאלתי.
"זאת אומרת ששרדתי את הניתוח בגללך" היא אמרה וצחקקה בעדינות.
"אני יכול להישבע לך, שאני הבן אדם הכי מאושר בעולם עכשיו" אמרתי וחיבקתי אותה עוד הפעם.
"אני לא אמינה שרציתי להתאבד… אני לא מאמינה שרציתי שיהרגו אותי…" אמרה במבט שבור.
"את היית במצב לא טוב, אבל עכשיו את בריאה ושלמה, וטוב שכך" אמרתי וחייכתי.

"הדר… אני רוצה לחזור לימים האלה… לימים שהיינו ביחד…" אמרתי והחזקתי בידך.
"אני מתגעגע אליך.." אמרתי וליטפתי את הלחי שלה.
"אני מתגעגעת אליך גם…" היא אמרה והניחה את ידה על ידי שנמצאת במורד לחייה.
"אז אנחנו יכולים לחזור…?" שאלתי בתקווה.
"אתה הצלת אותי…" היא מלמלה.
"אז זו תשובה חיובית..?" שאלתי.
"תגיד לי אתה" היא ואמרה וצחקקה שוב.

-נקודת המבט של הדר-
צחקקתי והחזקתי את ידו של הארי.
"אני אוהב אותך…" הוא אמר.
"אחרי כל מה שקרה… אני אוהבת אותך גם.." אמרתי.
הוא התקרב אליי ותפס בלחיי בעדינות.
הוא נישק אותי נשיקה ארוכה ונעימה, בדיוק כמו הנשיקה הראשונה שלנו.

רציתי שיהרגו אותי, רציתי למות, להתאבד.
אבל עכשיו… אני כל כך מתחרטת על זה…