המירוץ למיליון (הגרסא שלי ושל הארי) פרק 11

פרק 11:
"אני עושה את המשימה.” אמרתי להארי ולבשתי את הגיבנת ואת והמעיל המוזר החום הזה שהיה צריך ללבוש.
"אוקי בהצלחה יפאשליי" הוא נישק אותי על המצח ופתחתי את המשימה
"אוקי. יאללה!” התלהבתי והתחלתי לפתוח עוד ועוד מנעולים.
~~~אחרי כמה מאות/אלפים (אחרי 990 הפסקתי לספור) מנעולים~~~
"אח! דיי הארי כואב לי!! הלכו לי האצבעות!!” התחלתי לבכות וקמתי מהישיבה המוזרה שלי
"אמבר.. את בסדר! תראי איך אנחנו ננצח!! אנחנו הגענו ראשונים!!” הוא ניסה לעודד אותי
"ועכשיו אנחנו אחרונים!!” התעצבנתי והשיניים שלי נקשו מקור
"דיי.. אני אוהב אותך, ואני מביט לך שאנחנו עוד נחזור לפה ונביא גם מנעול משלנו אוקי?” הוא חייך והדביק לי נשיקה
"כן" ניסיתי לחייך אבל פשוט קפאתי!
"טוב. את תצליחי את זה עכשיו! אני סומך עליך!” הוא חייך וחיבק אותי ממש ממש חזק וקרוב.
"תודה הארי" חייכתי אליו הנחתי את ראשי עליו
"את בסדר עכשיו?”
"כן"
ניסיתי עוד כמה מנעולים ובסוף הצלחתי! והווווווווו אושר שכזה!!
"קדימה! ישלנו הזדמנות להדביק פער!” הוא עודד אותי
טסנו מהר למשימה הבאה.
~~~מאחורי הקלעים, ראיון אישי~~~
"אוקי. מביאים לנו כוס ראשונה… הצלחנו להחזיק איכשהוא..” הארי אמר והביט בי
"כן.. אני הייתי בטוחה שאני אשתכר על החצי כוס הראשונה" צחקתי
"זה קרה" הארי אמר וצחק
~~~חזרה למירוץ~~~
"הארי…” התנדנדתי אחרי הכוס החמישית
"את לא שותה הא?” הוא צחק
"לא.” צחקקתי. לא יכולתי להפסיק!
"נוו תהיי מפוקסת.. אנחנו בקומה השביעית!” הארי ניסה להוציא אותי מזה
"נוו למה אתה כזה כבד?” עברתי עם האצבע על החזה שלו
הוא תפס אותה
"לא עכשיו. יש לנו משימה, ויש פה אנשים. את יודעת שזה מצולם נכון?” הוא חייך ולחש לי
"אופ איתך!” התנערתי וחזרה לעצמי
"מה קרה פה עכשיו?” שאלתי את הארי מוסיפה עוד כוס ועוד כוס
"את ניסית ל.. עזבי. אני לא אספר לך. לפחות לא עכשיו" הוא לחש לי וצחק
"למה את צוחק??? אנחנו אמורים לסיים כבר!” התעצבנתי עליו
"אוקי.. אני רק רוצה לציין שלפני שנייה זה היה הפוך" הוא דיבר בעיקר אל עצמו מוסיף עוד כוס ועוד כוס
"מה???” התבלבלתי לגמרי
"כלום. פשוט.. תתרכזי" הארי אמר וקיבלנו עוד כוס יין
"אוקי הארי. תיזהר!” אמרתי שהוא התחיל לשפוך את היין לתוך הכוסות.
"הכל.. בסדר.. תבדקי אם זה הגיע לקומה הראשונה" הוא הורה לי
"זה הגיע!!” קראתי וקפצתי עליו, הוא איבד שיווי משקל ונפלנו על המגדל
הוא לא הפסיק לצחוק עלי ואני כל הזמן מלמלתי ושזו פעם אחרונה שאני הולכת לשתות.
"קדימה!!! זו הנקודת סיום האחרונה!” הארי קרא והרים אותי למונית
"זו פעם אחרונה שאני שותה.” מלמלתי והנחתי את ראשי על הארי
~~~מאחורי הקלעים, ראיון אישי~~~
"את לא יודעת לשתות" הוא צחק עלי
"עכשיו אתה מוכן לספר לי מה אמרתי או עשיתי?” שאלתי אותו
"את בטוחה שאת רוצה לדעת?” הוא שאל אותי מחייך
"כן נווו" האצתי בו והוא לחש לי באוזן שרציתי לשכב איתו, לצרפת לו את הצורה ועוד כמה דברים שלא ממש רציתי לשמוע
"עאאעעאעאעא" התחלתי לצרוח
"ואנחנו עוד נראה את השידור ואני אוכיח לך" הוא צחק
"לאלאלאלאלא"
"כןכןכןכןכןכןןכןכןכןןכןכןכןכן אני כלכך מחכה לשידור הזה.." הוא חיכך את ידיו זו בזו וקרץ לי
~~~חזרה למירוץ~~~
הגענו לשטיח!
"הארי ואמבר, צעד אחד אחורה" רון שחר אמר
"אני לא מסוגלת ללכת ישר. אתה רוצה לבחון אותי עד כמה שאני שיכורה?” שאלתי וצחקתי צחוק מטופש
"לא.. ישלכם עוד משימה קטנה.” הוא אמר והסביר את המשימה
"אוקי.. דברים צרפתיים..” הארי אמר מנסה לחשוב
"אני רעבה הארי" אמרתי פתאום. לא עזרתי לו לחשוב בכלל. האמת ששכחתי איפה אני נמצאת, ולא היה לי אכפת מכלום. רק מזה שהייתי רעבה.
"אמבר! אני מנסה לחשוב!” הארי אמר זורק עוד כמה שמות או אני לא יודעת מה…
"הארייי אמרתי שאני רעבה!!” חזרתי על מה שאמרתי
"מה את רוצה לאכול? את רוצה שנקפוץ למסעדה פה ונשב לאכול?” הוא שאל בציניות
"כן! אני רוצה בגט! קפצתי
"ווי!” ה.. אדם (?) המכוסה בבד שחור אמר
"מה ווי? אני לא רוצה ווי!! אני רוצה בגט! הארי תגיד לו!” פניתי להארי
"בגט?” הארי שאל
"ווי!”
"אמבר!!! הצלחת!! חכמה שלי אהבת חיי אני סוגד לך ואני-”
"אוקיאוקי. בוא נלך לאכול בגט.” אמרתי ומיהרתי למשוך את הארי משם
"תדאג לה" רון שחר צחק ונופף לנו
"למה שתדאג לי?” שאלתי חושדת
"כלום. בואי נעצור מאיפה שהפסקנו. אוקי?” הארי קרץ לי ומשך אותי למלון שלנו
אני חושבת שזה מלון.. או שזה היה סתם מקום סגור.
אני לא זכרתי כבר כלום. הייתי בסוטול הזוי….
אבל אני יודעת שלא הצטערתי על זה. D;