יותר מידי
יותר מדי צבעים.
כל כך בוהקים.
כל כך מפתים.
ואי אפשר לבחור בכולם.
יותר מדי פנים.
לא מוכרים.
לא מתחברים.
ואי אפשר לזכור את כולם.
יותר מדי שנים.
שחוקות כמו צוקים.
שבירות כמו גלים.
ואי אפשר לחיות את כולן.
ואצלי הכל בכלל לבן ושחור
אנשים מסביבי ממשיכים לעבור
את השנים מזמן הפסקתי לספור.
ולמרות זאת אני עדיין כאן.
תגובות (0)