הצחוק שלו
הצחוק שלו
גרם ללבות להישבר
הוא גרם לדמעות לזלוג
רק לי הוא לא גרם דבר
הצחוק שלו היה כול כך עצוב
שזה ממש שבר את הלב
אבל לי לא היה אכפת
אני רק חשבתי:
'מה לא בסדר עם האנשים האלו?'
אני הכרתי את האדם
ההוא הוא היה אחד המאושרים ברור
גם לו היו בעיות
אך אני ידעתי שטוב לו יותר מאשר
לרוב האנשים
הייתה לו משפחה מדהימה
היו לו חברים מהאמינים שבהם
היה לו חיוך מדהים ומהשמחים שראיתם
הוא היה האדם האופטימי ביותר שהכרתי
טך בכול זא תצחוקו היה עצוב
הוא ממש מחץ את הלב
ואז יום אחד הוא עזב
לא אמר להיתראות לא כלום פשוט נעלם
היינו צריכים לשמוע מאנשים אמרים שהוא עבר
איש לא יודע איפה הוא עכשיו
והדבר היחיד שזוכרים לו
זה לא החיוך האופטמיות
לא, רק את הצחוק שקרע לבבות.
תגובות (3)
הכתיבה שלך כל כך מיוחדת.
התאהבתי.
*אך
*זאת *אמרים- (אחרים?)
קסם מוזר כזה בכתיבה, אהבתי אותה נורא ^-^
זה יפה ;)