לזה – לא ציפיתי. סיפור אהבה קצרצר

"אבל למה? חשבתי שהיה לנו טוב ביחד… שאהבת אותי…" מלמלתי בשקט כשאני צופה בתמונה שנחקקה בזיכרוני, שלי ושלו, של אהובי האחד היחיד… אבל למה הוא עשה את זה? למה הוא שבר את לבי? למה הוא תקע בגבי את הסכין החדה שבחדות, שפילחה את רגשותיי לשניים ברורים; עצב וכעס, למה הוא… בגד בי מול עיניי? למה הוא עולל לי את זה? את המחזה הקשה והמייסר הזה? למה?
השלכתי עוד ממחטה מלוכלכת על הרצפה ומשכתי באפי, לא מנסה למנוע מכל דמעה סוררת ומרשעת לצאת, והוא גרם להכל.. אהבתי אותו כל כך, וזה מה שהוא מחזיר לי בתמורה, אחרי שאמרתי לו זאת מספר כה רב של פעמים, הוא מחליט לזלזל בי בצורה הקשה ביותר. אך לא הפסקתי לאהוב אותו, להרגיש את התחושה המחלחלת לעצמותיי, השוברת את מוחי ומעסיקה אותו במיליון מחשבות, אך כולן ממוקדות באדם אחד; בו.
העברתי עוד עמוד מלא בתמונות שלנו, ליד חנות הגלידה, ליד מסעדה, ליד בית הקולנוע, בכל מקום שבו היינו נהגנו להצטלם, "זה ישאיר לך מזכרת קטנה מכל חוויה שלנו ביחד", אני זוכרת שהוא אמר ונשק למצחי בעדינות והרכות שכה אהבתי, המוכרות והמקסימות, בדיוק כמו כל דבר אחר בו.
דפיקה בדלת.
"אני באה.." אמרתי בקולי הצרוד מבכי והיבש מחוסר שתייה, קמתי מהמיטה בחוסר רצון, סובבתי באטיות את המפתח ופתחתי חריץ בין הדלת לקיר. האדם שעמד מאחוריי הדלת לא היה מוכר לי, אז הורדתי את שרשרת המתכת מהמתלה שלה על הקיר ופתחתי בפניו את הדלת. אך פתאום נזכרתי, נזכרתי בהכול.
"היי, לוק.." אמרתי לו, הוא התיישב לידי על הספה החומה שבסלון ביתי, כשהטלוויזיה דלוקה על ערוץ כלשהו של סרטים, סרטי פשע ומלחמה, מה שהייתי רואה בדרך כלל בזמן שהייתי בדיכאון.
"מה זה הסרט הזה?" הוא שאל ולאחר שניות ספורות הוסיף, "ומה קרה הפעם, אל?" הוא צחקק מעט לאור העובדה, שזה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, וליטף את גבי בעדינות כמו שאני כלכך אוהבת להרגיש אותו עושה.
"ויליאם בגד בי. בפעם השנייה." אמרתי ומשכתי באפי, עכשיו אני כבר לא אסלח לו ואקבל אותו שוב כמו שהוא, אחרי שבגד בי פעמיים. "נו, מה הביג דיל? תמצאי מישהו אחר, יש עוד הרבה בחורים בלונדון." הוא אמר וניסה לנחם אותי עם נשיקה קצרצרה על הלחי, כמו שהוא תמיד עושה. כל פעם מחדש, אף פעם לו נמאס לו לנחם אותי. הוא פשוט מדהים.
"כשמך כן אתה, מבט. מבט אחד, גדול ומדהים." אמרתי לו ונשקתי ללחיו, הוא הסמיק מעט וחייך.
"תמיד חיבבתי אותך, אבל לא כיותר מידידה. זה הכול." הוא אמר, חייך אליי חיוך גדול יותר במעט והתקרב אליי בספה. עוד דפיקה נשמעה בדלת, אך התעלמתי ממנה. "את לא הולכת לפתוח?" הוא שאל ומבט שובב הבזיק בעיניו. "לא." אמרתי בפשטות וחייכתי אליו גם אני, זה ימים רבים מאז שויליאם בגד בי. לפחות הייתה לי סיבה (הגיונית ביותר) להיות כזו מדוכאת.
"נראה לי שכדאי שתפתחי. אני יודע מי זה." הוא אמר בצחקוק וקמתי מהספה, סובבתי שוב את המפתח ואותו החריץ נפער בין הדלת לקיר, וכך גם בלבי. נשברתי.
"אליאנה…" הוא אמר בהתפעלות ושמץ חיוך עלה על שפתיו הצרות, שהתאימו במדויק לשפתיי העבות והנפוחות. "לא השתנית בכלל. את יפה כמו תמיד. תואילי לתת לי להיכנס?" הוא שאל בנימוס וחיוכו רחב מעט. "וויל, אל תנסה לעבוד עליי. אתה לא נכנס לפה, לא משנה מה." אמרתי בארסיות, וקראתי ללוק לבוא למפתן הדלת. הוא הגיע תוך דקות אחדות, לאחר שחלץ את נעליו, הניח את הטלפון הנייד שלט על שולחן החרסינה שבסלון וקרא את התקציר של הסרט ששודר באותו הזמן בטלוויזיה.
"כן, אהובתי?" (ככה אנחנו קוראים אחד לשני בתור שמות חיבה, ויש אפילו כמה זרים שיום אחד אחד הלכנו ברחוב וקראנו ככה אחד לשני והם חשבו שאנחנו זוג), הוא קרא וקרץ לי, פיו של וויל נפער ועיניו יצאו מחוריהם, ואני רק חייכתי חיוך מרוצה.
"יש… יש ל… יש לך חבר…? כבר…?" הוא שאל בהתפעלות מהמהירות והתמציתיות שבה אני עובדת, וחיוכינו שלי ושל לוק גדלו מעט, ושנינו החלפנו מבטים והחלטנו לשתף פעולה עם מה שוויל אמר. "כן, אבל… מאיפה אני מכיר אותך? אה נכון, אתה החבר הקודם שלה… שבגד בה פעמיים… והחבר הכי טוב שלי לשעבר…" רק עכשיו לוק הוציא את ראשו והראה את פרצופו המחייך לוויל, ועיניו נפערו אפילו עוד יותר, עשן יצא מאוזניו. הייתי מרוצה לגמרי…
"החבר הכי טוב שלי לשעבר מתחיל עם החברה שלי לשעבר… אחלה זוג. בדיוק נזכרתי שאני צריך ללכת… ביי." הוא אמר והלך למעלית, שבלעה אותו שנייה לאחר שנכנס אליה.
"אז.. אנחנו זוג?" לוק שאל במבט שובב. "כנראה שכן." אמרתי ועמדתי על קצות אצבעותיי כדי לנשק אותו במצחו, מה שהתגלגל לנשיקה סוערת ומלאת תשוקה על השפתיים. סופסוף חבר נורמלי… אבל לזה – לא ציפיתי…