מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 15

~~~נקודת המבט של הארי~~~

ננשענתי כנגד הדלת של חדר המוזיקה כשהיא סיימה את השיר, לא ידעתי שהדלת לא הייתה סגורה אז מעדתי קדימה לתוך החדר. הסתובבתי במקומי ובסוף סיימתי עומד במבוכה מולה. שמעתי אותה נעמדת ומוציאה הנחת בהלה ושוק. התיישרתי ומתחתי את הזרוע שלי למאחורי הצוואר כשעמדנו בשקט אחד מול השנייה.
עמדנו ככה בשקט לכמה זמן מה שהיה נראה כמו נצח ואז היא סוף סוף טיהרה לעצמה את המחשבות והחליטה לשבור את המתח. "אמ.. אתה.. בסדר?" היא שאלה בהיסוס. "הא.. כן–" הנשימה שלי נעצרה כשהיא הרימה את הראש שלה והמבטים שלנו נפגשו. היא נראתה כל כך יפייפיה בשמלה שלה. הרגשתי כאילו אני נחלש ומקבל את האומץ פשוט לתפוס אותה ולנשק אותה כמה שיותר חזק. לא פיספסתי את הרטיבות שהייתה לה על הלחי ברגע שהאור מהירח שהגיע מהחלון וגרם לה להראות ממש כמו מלאך. ידעתי שהיא בכתה וגם ידעתי למה, אבל הכחשתי את הסיבה וניסיתי לא לחשוב עליה בגלל שידעתי שאני הסיבה העיקרית, ואני לא רוצה לחיות עם המחשבה שאני פוגע בה, אפילו אם היא פגעה בי גם.
הזעפתי את הפנים ומחקתי מהם את כל הרגשות. "אני בסדר" אמרתי בקרירות וראיתי אותה מתעצבנת על הקשיחות שהאמת שהשתמשתי בזה יותר לעצמי מאשר לה.

"חשבתי שאמרת שאת לא יודעת לשיר" ניסיתי לשנות נושא למרות שאני לא חושב שהרעיון הכי טוב עכשיו יהיה לדבר איתה בדרך כזאת או אחרת. "כי אני לא" היא אמרה בשקט מבלי להסתכל עלי. הסתכלתי עליה מופתע כי ידעתי שהיא משחקת את עצמה טיפשה. "כן… בטח.." החלטתי לעזוב אותה עם זה בשקט אבל לפני שהספקתי לחשוב היא ישר הרימה אלי את המבט ומיהרה לדבר עם נשימה גדולה לפני. "אני פשוט לא מוכנה לשיר בפני כל אחד סתם ככה, ומן הסתם לא ידעתי שאתה מקשיב מעבר לדלת" היא מילמלה את המשפט האחרון אבל יכולתי עדיין לשמוע. "כן, אני חושב שכבר הבנתי מספיק שאני לא הבן אדם הכי חשוב לך בעולם" אמרתי עם קצת עצבים בטון שלי ועם שום מילה נוספת, הסתובבתי וטרקתי את הדלת מאחוריי. יכולתי להרגיש את הדם שלי רותח והחלטתי שהכי טוב יהיה להתעלם ממבטי האכזבה של ליאם בדרך החוצה וטרקתי גם את דלת הכניסה.

לואי לא שאל אותי לגבי המצב רוח הרע שלי והייתי אסיר תודה על זה. אני בטח פשוט הייתי סוטר לו בפנים במיידי בכל מקרה. הוא היה יכול לנחש מה קרה אז באמת, שהוא לא היה צריך לשאול.
ריחמתי על לואי, להיות תקוע בסיטואציה הזאת איתה זה לא מה שהוא רצה. הוא אוהב את דניאל החברה שלו ואני החבר הכי טובה שלו, אבל האהבה שלו לאלה הייתה הרבה יותר חזקה. הם היו כמו אחים, אפילו לא כמו, הם היו אחים. האהבה שלהם הייתה שונה משל כל אחד, אפילו יותר גדולה משל אחים אמיתיים. הייתי מופתע שהוא קפץ עליה ככה אבל אחר כך יכולתי לראות את החרטה שהוא סוחב איתו לגבי זה. הוא פשוט לא רצה להאמין שאלה יכולה להגיד דברים כאלה אכזריים והוא לא היה במצב רוח הכי טוב כשהוא גילה. אני מנחש שהוא לא חשב שדברים יוכלו להפוך לכל כך גרועים.
אני רק מתפלל שהערב הזה ימשיך בלי שום דרמה לאף אחד מאיתנו. כבר יש לנו המון, למרות שאני לא כל כך בטוח לגבי זה, נייל משכנע אותי כבר כמה ימים לקחת את ג'סי בתור דייט והאמת שג'סי בעצמה כבר הציעה את עצמה כמה פעמים מאז ששמעה שאין לי זוג. לא רציתי לקחת אותה, כי אני לא רוצה שכולם יחשבו שאני עושה בכוונה כי היא נראת כמו אלה, אבל עכשיו כשהיא הולכת עם ליאם, אני חושב שזה לא רעיון כזה גרוע.

~~~נקודת המבט של אלה~~~

הוא עזב, טורק את הדלת בדרך החוצה. צפיתי בו הולך ממני וזה כאב בדיוק כמו שזה כאב בפעם הראשונה. שנאתי את זה, שנאתי איך שבן אדם אחד יכול להרוס לי את החיים. שנאתי את זה שאני לא יכולה לעשות עם זה כלום. שנאתי הכל. ייבשתי את העיניים שלי והסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה לפני שהלכתי בחזרה לסלון. ליאם הסתכל מחוץ לחלון באכזבה ואז ישר סובב את הפנים אלי.
"מוכנה?" הוא שאל עם חיוך מעודד. "לא" נאנחתי אפילו שידעתי שלא אכפת לו מהתשובה שלי. "מעולה" הוא אמר בצניות וגיחחתי לפני ששנינו הלכנו לכיוון המכונית כשהוא הציע לי את היד שלו והבאתי את שלי אליו.

*************************************************************************************
**************************************************************
*************************************

נעמדנו מול המבנה הגדול והיפה שאליו היינו אמורים להכינס. המון צלמים צילמו אותנו בכניסה ולא יכולתי לראות כלום לפחות לא עד שנכנסנו. הסתכלתי רצת מסביב על האנשים שחלקם רקדו למוזיקה האיטית, כל מיני כתבים וצלמים שאלו שאלות, רוב האנשים היו לבושים פחות או יותר כמונו ואז העיניים שלי קלטו את ג'סי. מה לעזאזל היא עושה כאן?! היא עמדה שם עם שמלה וורודה בהירה, מחייכת וצוחקת עם החברים שלי. לא יכולתי שלא להרגיש סכין חודרת לי עמוק לתוך הגב. אם הם מתכוונים להחליף אותי, זאת באמת חייבת להיות ג'סי שמחליפה אותי מכל האנשים בעולם?
נאנחת, הפנתי את המבט שלי מהם והסתכלתי מסביב. יש לי חבר מדהים שעומד לצידי שנשאר איתי. אתה מפסיד משהו אתה מקבל משהו.

ליאם חייך אלי בזמן שהניח את היידים שלו סביב המותניים שלי. "נהנת?" ליאם שאל אותי.
"אני חייבת לענות על זה?" שאלתי ושנינו צחקקנו. "אני מצטערת שהייתי כזאת קוץ בתחת בשבוע האחרון…" אמרתי בהיסוס. "שבוע? עבר רק שבוע…? אעח כמה אני עוד אצטרך לסבול איתך?" הוא אמר בהיסוס ואני צחקתי. "אל תדאגי לגבי זה אלה. את החברה הכי טובה שלי, את תקראי לי, ואני אבוא בריצה"

"אני יודעת, אבל נראה שאתה מציל אותי הרבה, יותר מדי"

"אלה. תני לי לחזור על זה. את. החברה. הכי. טובה. שלי. זה לא כאילו אני אשליך אותך בסיפור הזה לבדך. אני תמיד אהיה כאן בשבילך. וחוץ מזה, אני מעדיף להיות איתך מאשר חבורת 'הגאונים' האלה" ידעתי למי הוא מתכוון כשהוא סימן עם הראש שלו לכיוונם.
"את יודעת שאני אוהב אותם מאוד, אבל עכשיו עם כל מה שקורה, זה נראה כאילו מישהו החליף את החברים שלי בהם, ואני לא מכיר אותם יותר… אני רק רוצה שהכל יחזור לכמו שהוא היה" הוא חייך וחיכה לתגובה שלי. "אוקי" נאנחתי בהכנעה. "זאת הילדה שלי" הוא חייך שוב והמשכנו להתנדנד לצלילי המוזיקה. הרגשתי מישהו בוהה בי והזזתי את המבט שלי מליאם והסתכלתי מעבר הכתף שלו ומצאתי את הארי צופה בי בזמן שהוא רוקד עם ג'סי. הפנים שלו היו חסומות מרגשות אז לא יכולתי לראות מה הוא מרגיש או חושב. הרגשתי ליטוף קל על הגב שלי והוזזתי את המבט שלי מהארי.

כשהסתובבתי, לא ציפיתי לראות את זאיין עומד מולי בלחץ. הסתובבתי שוב כדי לראות את ליאם נאנח מופתע. "אני צריך לדבר איתך אלה. אפשר לרקוד איתך?" הרמתי את הגבות אליו והוא נתן לי מבט מתחנן. הסתכלתי בחזרה לליאם והוא נהנן בעדינות, הססתי לדקה אבל החלטתי להקשיב לו. זאיין ואני הלכנו כמה סנטימטרים הצידה. הנחתי את היידים שלי על הצוואר שלו והוא הניח את היידים שלו מסביב למותניים שלי, אבל נמנעתי מפגישת עיניים איתו. הרגשתי שמישהו עדיין צופה בי אבל כשהסתכלתי מעבר לכתף של זאיין זה לא היה הארי שבהה בי, זאת הייתה אביה שנתנה לי מבט כועס ומאיים. ואז ראיתי את ג'סי המאושרת, עדיין דבוקה להארי, שעכשיו גם הוא בהה בי. הרגשתי שכולם מסתכלים עלי וזה היה ממש לא נעים.

ראיתי שהיא תפסה את המבט שלי עליה והיא משכה את הפנים של הארי כדי שיעזבו את הבהייה בי והצמידה אותו אליה. ניסיתי להרגיע את עצמי כמבפנים קפצתי מעט ולקחתי נשימה עמוקה. הכרחתי את עצמי פשוט להתעלם מזה. הארי נישק אותה בחזרה ולא יכולתי לקחת את זה יותר.
ידעתי שזה בטח מה שהוא הרגיש שהוא ראה אותי מתנשקת עם זאיין אבל זה היה שונה, אני הוכרחתי לזה, הוא עשה את זה בכוונה מה שגרם לזה להכאיב אפילו יותר.

"אני מצטער." הראש שלי קפת ישר בחזרה לזאיין שבקושי דיבר. "מה?" שאלתי לא בטוחה אם שמעתי אותו נכון. "אני מצטער" הוא חזר על עצמו, ראיתי שהוא אגר את האומץ להמשיך לדבר. "ג'סי הכריחה אותי לעשות את זה. היא אמרה שאם אני לא אעשה את זה היא תהרוס לאביה את החיים במקומך, זה לא שאני רוצה שהחיים שלך יהרסו, אני פשוט… את חייבת להבין אותי. אני לא רוצה שלאביה יקרה משהו, אני לא יכול לתת לאיזה כלבה למרר לה את החיים, היא יותר מדי חשובה לי.. את מבינה, נכון?
אני נשבע שלא רציתי לפגוע בך אלה, אני לא רציתי שכל זה יקרה ולא היה לי מושג שהדברים יחמירו על כך. אני כל כך מצטער" הוא אמר הלכ בנשימה אחת לחוצה ולקח לי שנייה לעכל את המילים שלו.

"זה בסדר זאיין" סוף סוך דיברתי. הפסקנו לזוז והוא הסתכל עלי בשוק. "ברצינות? אני לא אשים אותך אם–" עצרתי אותו באמצע. "זאיין. אני יודעת מי זאת ג'סי. וחוץ מזה, מה שנעשה נעשה. אני יודעת שאביה חשובה לך והייתי עושה את אותו הדבר למישהו שחשוב לי כמו שהיא חשוב לה, אני סולחת לך" הוא חייך חיוך קטן והרים אותי למעלה, מסובב אותי מבאוויר בזמן שמחבק אותי. נבהלתי טיפה אבל חייכתי והוא הוריד אותי לריצפה לפני שנישק לי את המצח. "תודה אלה" הוא אמר בשקט וחייכתי אל החיוך המתוק שלו בחזרה.

"איפה היית? דאגתי כל כך, אפילו לא אמרת שאתה בסדר או לאן אתה הולך" אמרתי לו בדאגה והפנים שלו התרכחו שוב והוא נאנח כשהסתכל למטה. "ידעתי שאביה תהיה שבורה אחרי מה שעשיתי, ולא יכולתי להישאר כדי לראות את זה… הייתי חייב לתת לה מרחק לכמה ימים, אני לא חושב שהכי טוב בשבילה זה לראות אותי… היא צריכה לשכוח ממני לכמה שיותר. זה עדיף מאשר שג'סי תהרוס לה את החיים, עלי היא תוכל להתגבר מהר…" הוא אמר והסתכל למעלה בחזרה אלי. חייכתי בעידנות אליו כי אני חושבת שמה שהוא עושה בשבילה זה מדהים והוא כמובן לא הבין למה אני מחייכת כמו טיפשה לעצמי.

"אבל… אתה תחזור הביתה נכון?" שאלתי מקווה שהוא יגיד כן. לפחות יהיה עוד מישהו בבית שיהיה מוכן לדבר איתי ושלא שונא אותי. הוא היסס בהתחלה והסתכל עלי לכמה דקות כשעשיתי לו עיניי כלב. "אני חושב שכן, למרות שאני לא חושב שהשאר ממש ישמחו לראות אותי… אני פשוט אצטרך לתפוס מרחק מרובכם" הוא ניסה לחייך למרות שידעתי שקשה לו להיות בסוטצאיה הזאת וזה לא פייר מצידו שג'סי הכניסה אותו לבלאגן הזה.

"על מה כל זה היה?" ליאם שאל כשהלכתי לעמוד ליידו בצד. "ידעתי… זאת ג'סי. הכל ג'סי" התחלתי להסביר לו הכל והוא גם לא היה נראה כל כך מופתע. זה מתאים לה לעשות דבר כזה.
"את רוצה לעזוב?" הוא שאל. הנהנתי ונאנחתי. "אני אפגוש אותך באוטו. אני צריכה קצת אוויר קר" אמרתי לו. הוא הנהן והלך החוצה כשהוא לבש את הג'קט שלו עליו.
יצאתי החוצה ונתתי לאוויר הקר להכות לי את הפנים ונרגעתי. לא היה לי אכפת אם זה דצמבר ולגמרי קפוא. אחרי שבילינו במקום המעיק הזה שעתיים, זה לגמרי מרענן. זזתי הצידה ונשענתי כנגד הקיר.

"מתי החיים שלי נהייו כל כך מסובכים?" דיברתי לעצמי כשנאנחתי והכתי את הראש שלי כנגד הקיר. נאנחתי והנדדתי בראש, ידעתי את התשובה לשאלה הזאת יותר מדי טוב. שמעתי רעשים של צחוק מגיעים מהחלון שהיה כמה מטרים מולי, ישר לתוך חדר השירותים המפואר של הבניין שבו היינו. הסתכלתי טוב יותר וראיתי בפנים משהו שהיה עדיף לי לא לראות. ראיתי את הארי מתנשק עם ג'סי כנגד הקיר, היא צחקה אל הפנים שלו ויכולתי לראות את החיוך המזוייף שהוא נתן לה בחזרה.
ממש לפני שהתכוונתי ללכת משם ולהפסיק את הנוף המכאיב הזה, ראיתי את העיניים של הארי במהירות חולפות לכיווני, הוא הסתכל עלי מהחלון, נראתי כל כך אבודה, לא הצלחתי לגרום לעיניים שלנו לעזוב מגע אחת עם השנייה, ואפילו לא הרגשתי את השלג שהתחיל לרדת עלי. לא חלפו אפילו שתי שניות מאז שהעיניים שלנו נפגשו וכבר החלטתי להרים רגליים וללכת משם כמה שיותר מהר.

***************************************************************************************
*****************************************************
********************************************************************

קפצתי על המיטה שלי וצרחתי לתוך הכרית הכי חזק שאני יכולה. הזונה הזאת!!! יכולתי לשמוע את המחשבות שלי צורחות. הרגעתי את עצמי לאט והחלטתי שבמקום שוב לנגן ולשיר – בגלל שכולם יכולים לשמוע אותי – אז אני פשוט אכתוב את כל מה אני מרגישה.
הוצאתי מהמגירה מחברת קטנה ולקחתי עט. התיישבתי על המיטה והתחלתי לכתוב. המילים פשוט זרמו לי ויצא ממש כמו זרם. הרגשתי כאילו אני מדברת למישהו בכתיבה. כאילו אני מדברת למחברת. זה עדיף מלדבר לאנשים.
ידעתי שאסור לי להישבר. אני לא אתן יותר לאף אחד לראות את הדמעות שלי, כי אני יותר חזקה ממה שאני נראת. אני יותר חזקה ממה שכולם חושבים שאני, ואני לא אתן לאף אחד לראות את הדמעות שלי שוב.