חצאים- פרק 8

ראיתי את החיוך על הפנים של יובל. הוא חייך, הוא היה מאושר, הוא בכלל לא הבין. היה נראה שהוא רוצה בזה, זה בטוח, אבל זה להפיל עליו משהו. אני יודעת מה אני מרגישה, ואני חושבת שאני יודעת גם מה הוא מרגיש. נועל'ה צחקה ואמרה " ממתי אתם ביחד " ואז אמרתי לה " מאתמול ". אח"כ היא שאלה " ממתי אתם מכירים? ", ואני צחקתי ואמרתי " מאתמול ". היא קצת לא הבינה אבל אז היא אמרה " נו אז למה את פה איתי? לכי תהני עם החבר שלך. אני אסתדר ". אני הרגשתי ממש לא נעים, כאילו אני אמורה להעדיף אותו על גבי אחותי הקטנה. " את לא רצינית " אמרתי לה והלכתי לשנייה איתה לצד כדי להתרחק מיובל ולדבר איתה בפרטיות. " תקשיבי " היא אמרה לי, " מגיע לך ליהנות, אני אסתדר. אני יכולה לתאר לעצמי לפי איך שהוא לבוש, כן הסתכלתי על זה שהוא לא מפה, שיש איזה מרחק בין איפה שהוא גר לפה. אז בסדר, הוא מחר חוסר לשגרת חיים של לימודים, תהני מזה ". אני התרגשתי מהדברים שהיא אמרה, זה מראה כמה באמת באמת אכפת לה ממני ומהאושר שלי. " אני אוהבת אותך כל כך, אני מבטיחה לחזור מהר ". " אל תחזרי מהר, תחזרי כמה שיותר מאוחר, תנצלי כל רגע ". נתתי לה עוד חיבוק, היא חזרה פנימה ואני חזרתי ליובל.
" אפשר ללכת " אמרתי לו בצחוק.
" אנחנו ביחד? " הוא שאל בחיוך מתוק.
" אתה רוצה שנהיה ביחד? " שאלתי בהתחכמות.
" אבל את לא חושבת שאמור לקרות משהו אם אנחנו ביחד? " הוא אמר והתקרב אליי.
" ואם אני לא מוכנה? " שאלתי בביישנות.
" אז אני אחכה עד שתהיי מוכנה, אבל אני לא אשחק בך אני מבטיח לך עלמה ".
" איך זה יעבוד? ".
" אני פשוט אבוא לכאן כמה שיותר " הוא אמר.
" כנראה.. ".
" או שאני אתן לך כסף כדי להגיע אליי באוטובוס ".
" זה באמת לא בסדר.. " אמרתי והעפתי את מבטי הצידה.
" היי " הוא אמר ושוב החזיק את שתי כתפיי. המגע הזה הדהים אותי. " זה באמת בסדר. אם יש לי את היכולת לעזור לך ולגרום לזה שנתראה הרבה יותר מי אני שלא אעשה את זה? ".
" אתה בנאדם כל כך מדהים " אמרתי לו וחיבקתי אותו. לא רציתי לעזוב את החיבוק האוהב שלו. את הקרבה הזו שיש ביני לבינו.
" רוצה ליסוע לים? " הוא שאל אחרי שהוא הסתכל על השמש היפה.
" אני אשמח " אמרתי בחיוך והלכנו יד ביד לכיוון המכונית שלו. הים היה מקסים כהרגלו, צחקנו והשפרצנו אחד על השני קצת מים. השתדלנו שלא להירטב יותר מידי כי אף אחד מאיתנו לא הכין את עצמו לזה. אחרי שהיינו שם כמעט שעתיים נסענו אליו הביתה, שוב. הוא היה רעב ואני הצעתי לו להכין משהו שלמדתי להכין. המזווה שלו היה אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי. היה שם הכל מהכל ובכל טוב, יכולתי בעצם להכין לו כל ארוחה שיתחשק לי. פשוט הכנתי את אחד הדברים שאמא לימדה אותי להכין. ראיתי שהוא אוכל ומתענג על כל ביס.
" איפה למדת לבשל ככה? " הוא שאל בחיוך.
" זה אמא שלי כל המומחיות הזו, אני חייבת לה הכל במה שנוגע לבישול ".
" יש ביניכן קשר טוב? " הוא שאל.
" קשר מדהים.. אני שם בשבילה כשהיא צריכה אותי ".
" זה קשה להישאר החזקה כש.. " הוא התחיל להגיד אבל דלת הבית שלו נפתחה. המטבח שלו ממוקם מול הדלת אז ראינו את מי שנכנס בדלת. " נו מה נעלמת אחי, אני פשוט באתי לראות מה איתך אבל.. " הוא התחיל להגיד אבל משהוא ראה אותי הוא נעצר.
" היי, לא ידעתי שקורה פה משהו ".
" היי גבר " אמר יובל וקם לקראתו, " זו עלמה, חברה שלי. תכירי עלמה, זה ברק, החבר הכי טוב שלי ".
" חברה שלך?! " הוא אמר לא מבין, " מה? ממתי? " הוא צחק.
" האמת? מלפני כמה דקות, או שעות.. " הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. חייכתי חזרה.
" אה אז אני מפריע… ".
" זה בסדר " אמרתי ישר, " אתה רעב? נשאר אוכל.. ".
" לא לא חמודה זה בסדר, אחי אני אדבר איתך יותר מאוחר. ביי גבר ".
" ביי " יובל אמר בחיוך ופנה בחזרה אליי. הוא המשיך לדבר ולהתנצל על ההפרעה ואני רק צחקתי ואמרתי שזה באמת בסדר. הוא נזכר פתאום במה שהוא רצה לשאול. " זה קשה להישאר חזקה כשמתייאשים סביבך מאוד מהר? ".
" זה קשה כן.. אבל עכשיו זה כבר פחות קשה. מצאתי את השיטות ".
" והן? " הוא שאל בפרצוף מסתקרן.
" סודות, סודות כמוסים ".
" את מסקרנת " הוא אמר וחייך חיוך גדול.
" אתה אפילו לא יודע כמה " אמרתי בחיוך והמשכתי לאכול את מה שהכנתי.