אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 24

דניאל הסתכל עלי כאילו שהוא לא מכיר אותי בכלל,
נראה לי שהוא נעלב,
שאני חשבתי על זה, אחרי כמה שניות
הוא שאל אותי: "איך יכולת לחשוב על זה?"
עניתי: "לא יודעת, אני מאוד אהבתי
את מה שעשית אבל אני לא יודעת מה קרה לי פתאום,
שאני חושבת ככה, סליחה".
דניאל אמר: "אני לא מאמין.."
דניאל פתח את הדלת ויצא והלך..
יצאתי ורצתי אחריו,
פניתי עליו, ואמרתי:"ביקשתי סליחה, נו תסלח לי בבקשה!"
דניאל צעק ואמר: "אני עשיתי הכל כדי שהיה לך טוב,
ואת עוד חושבת על זה?
זה נקרא שאת לא סומכת עליי!"
צעקתי דיברתי התחננתי
אני יודעת שזה לא היה יפה מצדי,
לא ידעתי איך להרגיע אותו,
חיבקתי אותו ו…נישקתי אותו.
דניאל שאל: "את יכולה להרגיע אותי בגלל נשיקה?"
עניתי: "כן".
דניאל חייך ואמר: "כן זה נכון, טוב אני סולח אבל
על תעשי את זה
שוב, זה ממש מעליב, עכשיו בואי כבר למועדון".
אני ידעתי שזה ירגיע אותו, התקרבנו למועדון, והשומר
אמר לו: "כרטיסים בבקשה".
דניאל שאל אותי: "אדל, איפה הכרטיסים?"
עניתי: "אופס..שחכתי אותם בבית".
השומר אמר: "בלי כרטיס אין כניסה".
דניאל אמר לי: "לא נורא, בואי אדל נלך למקום ממש מקסים,
רק תעצמי עיניים".
עצמתי, הלכנו הרבה דווקא, דניאל אמר לי: "את יכולה לפתוח".
פתחתי את העיניים וראיתי…