משוגעת – פרק 8

-נקודת מבט בראד-

״בראד , אליסון , בואו הולכים לבית״ שמעתי את קולה הרך של אימי , ״אין לי כוח לקום!״ התלוננה אליסון וקמה בכוח מהספה .
״אתם פשוט עצלנים״ טים התחיל לצחוק וקם גם הוא מהספה מתמתח , ״ואתה לא?״ התגרתי בו והוא נתן לי דחיפה קטנה .
לקחתי את מפתחות הרכב שלי מעל שולחן העץ המרובע בסלון ויצאנו החוצה אחרי שנפרדנו מכולם , אימא ואבא עלו על הרכב שלהם עלו על הכביש ונסעו הביתה, ״בראד , אתה בא או מה ?״ אליסון העירה אותי מהטראנס ששקעתי בו .
היא עמדה ליד הרכב שלי בעוד אני במרחק של כמה צעדים נועץ את עייני בגלגלים המשוריינים של הרכב הכסוף שלי .
אור המנורה גרמה למתכת הכסופה של הרכב להבריק .
"מה , כן" מלמלתי והתקדמתי אל הרכב , פתחתי אותו ואליסון החליקה במהירות למושב הנוסע לצד הנהג .
הקפתי את הרכב והתיישבתי במושב הנהג , ריח העור מריפוד המושבים וההגה נישא באפי .
סגרתי את הדלת בטריקה והכנסתי את המפתח לחריץ תוך כדי שאני מתמקם במקומי .
"תדליק את המזגן אני קופאת" מלמלה אליסון כשהיא חוגרת את עצמה , חגרתי את עצמי גם, והדלקתי את המזגן על חום.
אוויר חם ישר התפשט בחלל הרכב , לחצתי על הגז ונסעתי לכיוון הבית שלנו , שבמרחק 20 דקות מפה במורד הרחוב הארוך אחרי הפארק .
הפלאפון שלי צלצל והעברתי את השיחה לדיבורית של הרכב בלי לבדוק מי מתקשר .
-"הלו?" שאלתי בקול , מודע לזה שגם אליסון מקשיבה בדריכות כדי לדעת מי מתקשר אלי ב23:00 בלילה .
-"יו בראד , כמה זמן לא דיברנו" שמעתי את קולו של סאם מהבעד השני של הקו וחיוך עלה על פניי .
-"סאמי , כמה זמן שלא דיברנו" צחקקתי והשתמשתי בכינוי שלו שהוא כול כך שונא .
-"תפסיקו לקרוא לי סאמי , אני כבר לא ילד בן 4" צחק , הוא יותר גדול ממני , הוא קטן בקצת מטים , הוא בן 17 ובקרוב 18 .
-"אז לכבוד מה זכיתי לשיחה ממך סאמי?" שאלתי בהתגרות בכוונה משתמש בכינויו , אליסון שישבה לידי צחקה .
-"אני בא לאוהיו , ההורים שלי החליטו שהם רוצים לטוס לפורטוגל לחופשה ואני לא רוצה ללכת איתם , אז חשבתי לבוא לבקר את המשפחה המורחבת שלנו" צחק מהבעד השני של הקו .
-״כולנו התגעגענו אליך סאמי״ אמרתי לו.
-״אז תפסיקו להתגעגע אני מגיע מחר״ אמר צוחק מהבעד השני של הקו .
-״מחכים כבר לראות אותך״ צחקתי גם אני למשמע צחוקו .
-״טוב אחי , הטיסה שלי יוצאת עוד מעט אני צריך לזוז , נתראה מחר״ אמר וניתק את השיחה .
חייכתי לעצמי וניתקתי את הפלאפון מהדיבורית של הרכב .
״אז סאמי חוזר ?״ שאלה אליסון בחיוך אומרת את המובן מאליו , ״כנראה שכן״ אמרתי לה בחיוך .
עצרתי את הרכב בחנייה ליד הבית הגדול שלנו , ״אתה לא שוב תגרר אחריו נכון?״ שאלה אליסון בשקט לפני שיצאה מהרכב משאירה אותי המום במושבי .
מיהרתי לצאת גם אני ממושב הנהג ונעלתי את הרכב מבחוץ .
״מה זאת אומרת להיגרר?״ שאלתי עצבני ובשקט כדי שההורינו לא ישמעו דבר ויצאו לבחוץ לברר מה פשר הצעקות.
היא משכה בכתפייה וחייכה חצי חיוך נטול הומור , עיינה היפות זהרו בחשכה מסביבנו , היא דומה לי כול כך אך בכול זאת שונה .
היא נכנסה לבית במהירות בלי לענות לשאלה שלי , מיהרתי להיכנס אחריה אל הבית , לא ראיתי אותה , היא כבר הספיקה לעלות לקומה העליונה .
נעלתי את הבית והנחתי את המפתח על השיש במטבח ועליתי במהירות גם אני אל הקומה העליונה של הבית .
עצרתי ליד דלת חדרה באמצע המסדרון ונכנסתי מבלי לתקתק , היא ישבה על מיטתה הגדולה והזוגית , מותחת את ידייה , לבושה כבר בפיג׳מה ארוכה וורודה .
״אלי , מה זאת אומרת נגרר ?״ שאלתי בשקט , קולי לא עלה על לחישה .
״תישן איתי בראד , אני מפחדת״ אמרה בקולה הילדותי ,היא יודעת שיש לה השפעה כול כך גדולה עלי , היא אחותי הקטנה , היא הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה .
״אני יחליף בגדים קודם״ נאנחתי , שבתי על עקבותיי ונכנסתי לחדרי שבקצה המסדרון , החדר של הוריי בתחילת המסדרון .
הנחתי את מפחות הרכב שלי על השידה ופתחתי את הארון , הוצאתי רק מכנס טרנינג , הורדתי את בגדיי ולבשתי את מכנס הטרנינג לגופי .
יצאתי מחדרי וכיביתי את האור , מילותיה של אליסון לא עזבו את מוחי , לא משחררות , נותנות לי לשקוע הזכרונות העבר שלי , את אותם הרגעים השחורים.
נכנסתי לחדרה של אליסון , היא כבר שכבה על מיטתה וענייה עצומות , מכורבלת בשמיכת הפוך שלה .
כיביתי את האור הדלוק בחדרה הנקי , החושך השתלט על החדר ושקט צורם .
נשכבתי לידה על המיטה ופחות משנייה והיא כבר חיבקה אותי כמו ילדה קטנה שרוצה קצת תשומת לב מאחיה הגדול.
״לילה טוב בראד״ לחשה בשקט , ״לילה טוב אלי״ עניתי לה בחזרה .

הרגשתי את נשמותיה הקצובות והבנתי שהיא נרדמה , קמתי בשקט ממיטתה , צועד בצעדים שקטים אל עבר הדלת , יוצא בשקט וסוגר אחרי את הדלת של חדרה.
הלכתי לחדרי ולקחתי מעל השידה את מחזיק המפתחות של הרכב שלי ומיהרתי לרדת לקומה התחתונה ולצאת מהבית.
נכנסתי לרכב שלי , יחף ולבוש רק במכנס טרנינג ונסעתי לכיוון הבית של טים .
במשך כול הנסיעה לא הפסקתי לחשוב על מה שהיא אמרה , על המילים שאליסון אמרה לי , מילים כול כך פוגעות, למה היא חושבת שאני אגרר לזה בחזרה?
אותם הימים שוב עלו במוחי , הכול קרה בשנה שעברה .
פלאשבק קצר התנגן בעייני רוחי .

••
״ממה אתה מפחד בראד , זה לא נושך״ שמעתי את קולו של סאם באוזניי , לוחץ עלי , לוחץ עלי לעשות את הטעות הזאת.
אבל הקשבתי לו , נתתי לו להוליך אותי שולל , לגרום לי לעשות את השטות הזאת, שאם היו מגלים עליה ההורים שלי היו זורקים אותי מהבית , בלי ספק .
••

עייני לא ירדו מהכביש האפור והחשוך, העלתי את המהירות יותר מידי והאטי שראתי שאני כבר ליד הבית של אנג׳ל, ביתו של טים צמוד לשלה .
עצרתי את הרכב שלי מחוץ לביתו של טים , תוהה אם עלי להפריע בשעה כזאת.
אבל היחיד שיבין אותי זה טים , הוא היחיד.
אחרי התמהמהות קטנה יצאתי מהרכב ונעלתי אותו , צעדתי יחף על שביל הגישה עד לדלת ביתו .
תקתקתי פעמיים על דלת העץ הגדולה , אני יודע שטים זה שיפתח לי את הדלת, הוא בטוח ער בשעה כזאת .
כעבור רגע דלת ביתו נפתחה ואור קלוש שבקע מבפנים סינוור אותי , בפתח עמד טים , לבוש פחות או יותר כמוני , רק טרנינג לגופו והוא משפשף את עיניו .
״בראד ״ אמר טים והעיר אותי מהמחשבות הקודרות ששקעתי בהן .
״סאם חוזר״ אמרתי בשקט לטים , קולי סדוק ושבור .