thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 13

כבר הרבה זמן שלא העליתי פרק…. אז החלטתי לעשות ניסיון אחרון ולראות, אם תאהבו את זה, אני אמשיך ואם לא.. אז אני אעצור פה..
קריאה מהנה :))
מחכה להארות והערות….
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא :D

הנפילה הייתה אורכה, חשבתי שאין לה סוף, והכל מסביבי היה שחור משחור, הרגשתי כאילו השחור רק הולך ומתעבה סביבי, פתאום היה לי קשה לנשום, הייתי על סף עילפון, ולא היה לי לאן לברוח מזה.
ואז זה הגיע, הנפילה הואטה, הרגשתי את גופי נח על רצפה שחורה, רכה, כשהשחור מכסה עליי ואני לא יודעת מה עליי לעשות… והתעלפתי.
"אשלי? קומי, ביצפר, את תאחרי", מי זה? 'אמא? אבל מה היא עושה פה?', לא הבנתי מה הולך סביבי הרי לפני רגע הייתי ב… מקום הזה שאני אפילו לא יודעת איך לקרוא לו.
פקחתי את עיניי וראיתי את החדר שלי מתבהר למול עיניי באור השחר העולה, שכבתי על המיטה שלי והכל היה כתמול שלשום, "מה קורה פה?"
קמתי מהמיטה ושטפתי את פניי, על לוח השנה היה כתוב 16 לדצמבר, "זה לא הגיוני, התאריך הזה היה לפני חצי שנה",
זה ממש מוזר, איך, איך חזרתי אחורה בזמן?
ניסיתי לחשוב מה קרה איתי אתמול והדבר היחיד שזכרתי היה חושך מוחלט, הרגשה שקשה לי לנשום, ואהבה עצומה לבחור שהכרתי רק כמה ימים.
"מה הולך פה?" השאלות התרוצצו במוחי בלי הפסקה, כל המצב הזה היה נראה לי בלתי אפשרי ולא הגיוני.
הלכתי לביצפר כרגיל, חיפשתי את ספיר ולא מצאתי אותה בכיתה, המקום לידי היה תפוס ע"י מישהי אחרת, מישהי שישבה לידי עד שספיר הגיעה לכיתה שלי.
במשך היום, לא דיברתי עליה מילה ובנות הסתכלו עליי מוזר, כי הייתי נורא שקטה, משהו שאני לא רגילה אליו, בסוף היום ניגשה אליה סופיה ואמרה לי שאני מתנהג מאד מוזר
ואז נזכרתי, ספיר הגיעה לכיתה שלי ב19 לדצמבר, אני צריכה לחכות שלושה ימים..
הימים עברו רגיל, למרות שהייתי רגילה לנוכחותה של ספיר, ב19 לדצמבר, זכרתי בדיוק את השעה, היא נכנסה לכיתה שלנו בהפסקה הראשונה ונראתה אבודה, אז חיכיתי להפסקה הראשונה… והיא לא הגיעה…
"משהו פה לא הגיוני, זה נראה לי לא ברור"
החלטתי לעשות מעשה, לקחתי את המכונית של אמא ונסעתי לכיוון הבית של ספיר, נעצרתי לפני שביל הכניסה לבית ויצאתי מהרכב, נעמדתי בצד של המדרכה נשענת על הרכב וחיכיתי
אני לא יודעת כמה זמן חיכיתי אבל פתאום ראיתי אותה מרחוק, היא הייתה לבושה שונה ממה שאני מכירה אותה, היא הייתה יותר צנועה, ממש מגלמת את דמות היהודייה האמריקאית שיצא לי לראות לא פעם.
ואז ראיתי את אחיה הקטן, הוא היה עם כיפה על הראש, כמו שהיהודים הולכים, והיה לו פאות בצידי ראשו, הוא נראה דוס קטן.
שמעתי אותו בקול שלו שהכרתי, ילד בן 4 מתוק כל כך, "ספיר, לאן הלכת אתמול בלילה?"
"נתן, אני לא הלכתי לשום מקום, הייתי בחדר שלי במיטה שלי"
"אבל אני ראיתי אותך הולכת, ראיתי שקמת והלכת"
"נתן, אתה חלמת, לא הלכתי לשום מקום"
הבטתי עליהם והיא עליי, היא קלטה אותי עומדת שם בחצאית מיני לבנה וחולצה כתומה פתוחה, ממש לא כמו שהיא הולכת ואפילו לא מתקרב, אבל איך זה שהיא כזו, הרי.. היא הייתה אמורה לבוא ללמוד בביצפר שלי…
הבטתי בעיניה כשאמרה את המשפט האחרון, ראיתי שהיא יודעת טוב מאד על מה הוא מדבר, היא רק לא אמרה לו את האמת, "לאן ספיר הלכה בלילה?"
החלטתי לעקוב אחריה, לראות מה היא עושה, אולי זה יעזור לי למצוא את הפיתרון לשאלה שלי, ספיר הביטה בי עוד רגע ואז פנתה בכניסה לבית, נעצתי מבט בגבה, לא מוכנה להוריד את עיניי ממנה ואז היא הסתובבה והסתכלה עליי במבט מוזר של 'מה את רוצה ממני?!' הסתובבה חזרה ונכנסה לבית.
בלילה השאלתי את הרכב של סת', בחור נחמד מהכיתה שלי שלא מפסיק לרדוף אחריי שאצא איתו, כשהביא לי את המפתחות אמר לי, "תשמרי על עצמך ילדה, וגם עליו", הוא הורה בראשו לכיוון הרכב שחנה מתחת לחלון חדרו.
הנהנתי אליו, הרי לא תכננתי איזה מרוץ משוגע ולמרות כל התחנונים שלו, לא גיליתי לו למה אני צריכה את הרכב שלו או לאן אני הולכת ומתי אחזור, הבטחתי לו לבוא לאסוף אותו בבוקר לביצפר, הוא אישר.
אז נסעתי לשם וחניתי מרחק של כמה בתים מהבית של ספיר, סגרתי את האוטו והתקדמתי אל הבית, ידעתי את קוד השמירה בע"פ כדי לנטרל את האזעקה, וכן עשיתי.
כשנכנסתי אל הבית, התחבאתי בין הצללים של פנס הרחוב שהאיר לתוך הבית והתגנבתי במעלה המדרגות שהכרתי בע"פ לכיוון החדר של ספיר, בדרך ראיתי את הדלת, הדלת לעולם החלומות שלי, נגעתי בה קלות והיא לא נפתחה, "מוזר".
אך המשכתי אל חדרה של ספיר, ראיתי אותה קמה מהמיטה, נועלת את נעלי הבית, היא הייתה לבושה, אך לא צנועה כמו ראיתי אותה לפני כן, היא לבשה חצאית דיי קצרה, קצת מעל הברך, וחולצה בעלת שרוולים קצרים, ומעט פתוחה מקדימה.
התבוננתי בה וראיתי אותה יוצאת מהחדר, המשכתי לעמוד בין הצללים, שלא תראה אותי, היא ירדה במדרגות הבית שלה ויצאה לחצר, הלכתי בעקבותיה בשקט, ואז ראיתי אותה פותחת דלת של מחסן שלא ידעתי שהיה שם, "מאין הוא הופיע? קודם הוא לא היה שם"
היא פתחה את הדלת וזוהר קסום נשפך החוצה, שנייה לפני שהדלת נסגרה תפסתי אותה והבטתי פנימה, ראיתי אותה נוגעת בקיר, המשכתי להביט בה, היא הייתה כמהופנטת ולא ראתה אותי למרות שעכשיו היה אפשר לראות אותי בבירור.
הקיר התפוגג, ממש כמו שקרה עם הדלת שלי, והיא פסעה קדימה, במקום מנהרה היו שם מדרגות, אלפי מדרגות, היא עלתה בהן, עלתה ועלתה, הלכתי אחריה, משתדלת שלא תראה אותי אך שאוכל לראות אותה.
הלכנו זמן שנדמה לי כמו נצח עד שהגענו לחדר דיי דומה לחדר שהיינו מקודם.
היא פתחה את דלת החדר ויצאה החוצה, חיכיתי רגע ויצאתי אחריה, אל גן ילדים ריק, בשעות דמדומי בין הערביים.
"עולם החלומות של ספיר", לחשתי לעצמי בהבנה, "אבל… איך זה שינה את המציאות שהיא כבר לא לומדת איתי יותר?"
ראיתי אותה הולכת אל גינה שהייתה מרחק של 5 דקות הליכה מגן הילדים, היא התיישבה על הספסל והמתינה, היא נראתה דרוכה, העיפה את מבטה לצדדים, כאילו היא מפחדת שיראו אותה..
ואז הוא הגיע, הגיע בחור גבוה…
הוא נגע בכתפה, היא נעמדה ונשקה לו.
הם אחזו ידיים והלכו משם.