חצאים- פרק 3

" אני רוצה להציע לך משהו " אמרתי.
" אוקיי.. ".
" אני חושב שאני צריך איזה.. הפסקה מהראיון כי.. קצת קשה לי לעכל את זה ". הופתעתי שבכלל אמרתי את זה. אני בנאדם שלוקח דברים בקלות, שכמעט ולא משנה לו מדעתם של אחרים או מהדברים שהוא חושב. בנאדם שמדחיק רגשות. למה אני משתנה כל כך מהר רק בגלל מישהי? איך זה לעזאזל קורה כל כך מהר?
" אוקיי.. אז אתה רוצה ללכת? " היא שאלה בחיוך מתוק.
" אני רוצה שתבואי איתי ונמשיך את הראיון יותר מאוחר ".
" לבוא איתך? לאן? " היא שאלה לא מבינה.
" אליי הביתה ".
" אתה רציני? ".
" אני נראה לך צוחק? ".
" לא.. " היא נאנחה, " אבל אני לא יכולה. הייתי רוצה, אני לא יכולה פשוט ללכת.. צריכים אותי פה ".
" מה זאת אומרת? ".
" אני לא יכולה לנטוש… אני הגדולה של הבית כבר אמרתי לך ".
" את לא חושבת שתוכלי לבקש מאמא רשות לצאת רק היום? אני מבטיח להחזיר אותך הביתה אחרי זה ".
" אני לא יודעת… " היא נאנחה.
" בבקשה? " ביקשתי. או יותר נכון התחננתי. ממתי אני מתחנן?!
" אני לא יכולה לעמוד בזה.. העיניים שלך מתחחנות מולי.. " היא צחקה צחוק קטן.
" כי זה באמת חשוב לי " אמרתי.
" בסדר, בוא " היא אמרה וקמה. היא הושיטה לי את היד שלה. צחקתי על היפוך התפקידים, אני זה שאמור להציע לה יד כדי לקום, להיות הג'נטלמן בתמונה. אבל משהו בה הרגיש כל כך אמיתי ולא מנסה להתחכם או להתנשא.. היא הלכה ביחד איתי לכיוון הבית והציעה לי להיכנס. אני אמרתי שאני לא בטוח אם זה יפה להיכנס ככה לבית ונשארתי בחוץ. אני לא יודע אם היה לי פחד ממה שיקרה בפנים או שזה היה כי באמת לא רציתי להפריע. שמעתי קצת מהשיחה שלה עם אמא שלה. היא שאלה אם יש להם מה לאכול היום, והאמא הרגיעה ואמרה שכן. האמא קצת תחקרה עלי, על מי אני ושמעתי את עלמה אומרת שאני ילד נחמד שהציע לה לבוא אליו כדי להמשיך ראיון לאינטרנט על השכונות. אמא שלה חשבה שאולי זה ישנה קצת את המעמד של השכונות, שאולי יש לי השפעה וזה יעזור להן.. זה התחיל להזיז אצלי כמה רעיונות בתוך המוח.
בסופו של דבר עלמה יצאה מחויכת. " אחרייך? " היא שאלה בחיוך.
" באמת? " אמרתי בחיוך גדול.
" כן היא מסכימה, אבל אני אצטרך לחזור הביתה מתישהו הערב, אבל היא לא קבעה לי שעה ".
" היא תסתדר? " שאלתי מתחשב.
" כן כן, אחותי נועה תדאג להם.. אני סומכת עליה ".
" אוקיי " אמרתי והתחלתי ללכת. עלמה הלכה אחריי בשקט בשקט. אני חושב שהיא הייתה קצת בשוק מגודל המעמד, או משהו כזה לפחות.. היא הייתה נראית מפוחדת.
" היי " אמרתי לה והחזקתי לה את שתי הכתפיים, " אין לך מה לדאוג, הכל יהיה בסדר ". היא לקחה את יד ימין שלה ונגעה בזרוע שלי. המגע שלה על העור שלי הרטיט בי כל חלק בגוף. היא ליטפה לי את היד והנהנה עם הראש כאות הסכמה.
הגענו למקום שבו קבעתי עם אבא והוא כבר היה שם. ראיתי שהם לא מצלמים אז התקרבתי מהר. הצגתי את עלמה ואמרתי לאבא שאני קצת עייף אבל שלא סיימנו ושהיא בנאדם נורא מעניין לראיין אותו. אבא הסתכל עליה ואמר לי שהיא פשוט ילדה יפה, ואני צחקתי צחוק קטן ואמרתי לו שאני יודע. נכנסו למכונית ונסענו לכיוון הבית. עלמה הסתכלה כל שנייה אל מחוץ לחלון ובהתה בנוף שהיא כנראה לא רגילה לראות בנסיעה באוטו. כשהגענו הביתה היא פתחה את הדלת ויצאה והשאירה את הדלת פתוחה כדי שאני אוכל לצאת. היא הסתכלה על הבית ונדהמה מהיופי שלו. העיניים שלה זהרו, נצצו. נכנסו לאט לאט הביתה, קראתי לאמא והיא באה ואמרה שלום ואז עלינו לחדר שלי. גם ממנו היא התפאלה. היא פחדה לשבת כי היא לא רצתה ללכלך את החדר הנקי בליכלוך של השכונה. אמרתי לה שזה בסדר, שתרגיש בנוח. הצעתי לה לשבת לידי על המיטה. היא נענתה לבקשה והתיישבה לידי. היא מיששה את המצעים שעל המיטה שלי ואז העבירה את המבט שלה ישר אל תוך העיניים שלי. אני הוצאתי מהכיס את מכשיר ההקלטה.
" לא אמרת שאתה עייף? " היא שאלה בחיוך כשהיא ממשיכה ללטף את השמיכה שלי.
" לא משהו שמקלחת לא יכולה לרפא.. " אמרתי בחיוך.
" לחכות לך? " היא שאלה.
" את רוצה גם? " שאלתי. היא הסתכלה עליי כאילו הצעתי לה מיליון דולר. היא ממש מרגישה מוזנחת או משהו? היא אפילו לא מתקלחת? אין סיכוי שזה ברמה כזו. היא נראתה נקייה. " חכי שנייה " אמרתי לה והלכתי לחדר של אחותי. ניגשתי לארון הכי שמאלי, שם אחותי הגדולה, שגדולה ממני בשנה שמה את השמלות שהיא כבר לא לובשת. בחרתי אחת בצבע אפרסק וחזרתי לחדר. " קחי " הצעתי לה. " אני לא יכולה " היא אמרה. " למה לא? " שאלתי. " זה כבר יותר מידי.. ". " בבקשה אל תתווכחי " ביקשתי והוצאתי מהמגירה שבארון שלי מגבת נקייה. " בואי " אמרתי והגשתי לה את היד שלי. היא תפסה בה והלכה אחריי לכיוון המקלחת. " אני אחכה בחדר, ימינה זה מים קרים, שמאלה זה חמים. תרגישי חופשי להשתמש בסבון ובכל מה שיש שם " אמרתי לה. היא נראתה מאושרת. היא אמרה תודה, תודה אמיתית וכנה, ונכנסה למקלחת.