החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 40 חלק א'!!!!

"אמא," אמרתי, שובר את השתיקה שהייתה, אימי הרימה את ראשי ותלתה בי מבט שואל, "אני ומאי נצטרך לעזוב מחר." אמרתי, "באמת?" היא שאלה.
"למה?" שאלה מאי שישבה לידי. "נייל התקשר אלי אתמול ואמר שאנחנו צריכים לחזור מחר." אמרתי והסתכלתי בעיניה של מאי. שמתי את ידי על ירכה וליטפתי אותה עד שהגעתי למפסעה שלה, היא הרימה את גבתה למגע זה ואני רק נשקתי לראשה והרחקתי מעט את ידי. צלצול ההודעה מאחד האייפונים בבית נשמע, מאי קמה ולקחה את האייפון שלה.
ברגע שהמגע שלנו נותק, ככה גם החום בגוף שלי.
אני מת בלעדיה! היא מחזיקה אותי חיי. היא האוויר שלי!
"הארי הכל בסדר?" שאל אותי רובין, "בטח, למה?" שאלתי, "אתה נראה כאילו לא ישנת כל הלילה." הוא אמר. –שיט!
"באמת? דווקא ישנתי די טוב." שיקרתי, "רואים שאתה משקר!" הוא אמר וצחק, "טוב, לא ממש ישנתי, יותר הסתכלתי על המלאך שלי." אמרתי מחויך ונעצתי את מבטי במאי שכתבה משהו באייפון שלה ומבט מבולבל על פניה. "לנייל יש חברה חדשה." היא אמרה, "באמת? הגיע הזמן! –רגע, זאת ענבר נכון?" שאלתי, "אממ…לא." היא אמרה והרימה את מבטה אלי. "מביך…" מלמלתי. "כאן אה?" היא אמרה, "בניתי עליהם.". "גם אני." אמרתי ושיחקתי מעט עם האוכל שבצלחת שלי, העברתי את מבטי לצלחת של מאי, עכשיו הבנתי מה תפס את עיני כולם במשך הארוחה.
מאי בקושי אכלה. נאנחתי וקמתי אליה, "אני יכול שנייה לדבר איתך?" שאלתי, נמאס לי מזה שהיא לא אוכלת! "בטח." היא אמרה והלכנו לסלון.
התיישבנו על הספות ומאי חיבקה את רגליה, "מה קרה?" היא שאלה, "למה את לא אוכלת?" שאלתי ישירות. "מ-מה זאת אומרת לא אוכלת?" היא שאלה בחשש קל, "הצלחת שלך מלאה. את אוכלת בערך רק שני ביסים וחצי ואת שבעה! מה יש?" שאלתי בעצב, "אני לא יכולה לאכול יותר מזה." היא אמרה והשפילה את מבטה. "למה?" שאלתי, "יש…סיבות." היא ניסתה להתחמק.

"אילו סיבות?" שאלתי, מנסה להוציא ממנה את האמת מאחורי המסכה. היא בלעה את רוקה, ראו שקשה לה להגיד את אותן המילים שהיא הייתה צריכה להגיד. קמתי ממקומי, נעמדתי לידה והרמתי אותה כמו כלה. עליתי במהירות לחדר שלי והנחתי אותה על המיטה, נעלתי את הדלת והתיישבתי. ניסיתי להסתכל לתוך עיניה המוסתרות אך כל שהצלחתי לראות זה שפתה היפה רוטטת. "מאי, תסתכלי עלי בבקשה." אמרתי אך היא לא הניע שריר.
נאנחתי והרמתי אותה ככה שגבה מוצמד לעץ של ראש המיטה , התיישבתי מולה וסגרתי עליה.
הרמתי את ראשי.
עמדתי לבכות! זה שבר אותי לראות את הדמעות מתגלגלות במורת לחייה, מורחות את האיפור שלה ומרטיבות את הריסים העבים והארוכות שלה. "די, אהובתי, אל תבכי." אמרתי ונשקתי ללחייה. "עכשיו, למה את לא אוכלת?" שאלתי, מפחד מעט מהתשובה אבל לא הראתי לה את זה. אסור היה לי להראות לה שאני נשבר, אני חייב להיות חזק! חזק בשבילה. "א-אני.." היא התחילה ונעצרה, היא לקחה נשימה עמוקה וניסתה להירגע. "אני בלומית…" היא אמרה.
אותן שתי מילים הכו בי כמו סכינים.
אני לא מאמין! היא…היא בלומית…
"ויש…" היא המשיכה. "יש לי סיכון גדול לאנורקסיה.". עטפתי אותה בידי חזק.
לא שחררתי, חיבקתי אותה ונתתי לה לבכות על הכתף שלי, הרגשתי איך הדמעות שלי זורמות גם הן. "ה-הארי…אתה בוכה?" היא שאלה והסתכלה על פני. "שקט, פשוט תבכי." אמרתי מבעד למסך הדמעות. "אתה בוכה?!" היא שאלה והתנתקה מהחיבוק שלי. "מה קרה?" היא שאלה בדאגה. "אני פשוט דואג לך. את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" שאלתי בקול חלוש. היא הנהנה. "זה מה שחשוב לי." אמרתי ונישקתי את שפתיה ברכות.

"תגיד, אתה חושב שההורים שלך יכעסו ששכבנו?" שהיא שאלה, "לא." אמרתי בביטחון, אמא שלי מעולם לא מנעה ממני סטוצים וגם אבא שלי לא. האמת, זה היה די רגיל שהיא מביא בנות הבית ולא רואים אותם יותר.
אבל…אבל עם מאי זה שונה, עם מאי מה שאני רוצה זה לא להיכנס לה למכנסים כל יום, אני רוצה להרגיש את אהבה שלה.
לא את אהבה הפיזית, אני מרגיש שאני חייב את המבטים הנעימים שהיא שולחת לי, אני חייב לשמוע את הצחוק הממכר שלה ולראות את החיוך הקורן.
"הארי תיזהר!" מאי צעקה, אבל זה היה מאוחר מדי….

♦מנקודת המבט של נייל♦

רצתי במורד הגבעה, אני לא מאמין שאני בורח מ..מ…מסנאים!
הם לא אמורים להיות חמודים כאלה? שמלטפים אותם ונותנים להם אגוזים?!
טוב…אז כנראה, שלא.
הסתכלתי לאחור, מקווה שהסנאים איבדו אותי, סוף סוף, אני לא רואה אותם יותר! אבל אני לא בטוח מה היה שווה יותר להמשיך לברוח או ליפול על בחורה?
" אני ממש ממש מצטערת!" היא אמרה מהר בקול רך ונעים למשמע, פתחתי את עיני הכחולות והבטתי בנערה יפת תואר. עיניה האפורות וריסה הארוכות הפנטו את מבטי, שיערה הזהוב אשר בבהירותו הגיע כמעט ללבן תפס את עיניי ולא הרפה, קצותיו של שערה היו צבועים בסגול כהה שפשוט לא עזב את ראשי, שפתיה המלאות שנצבעו בליפסיק שקוף שגרם להן להיות מבריקות ומושכות. "זו לא אשמתך, רדפו אחרי סנאים." אמרתי וקמתי ממנה, הושטתי לה את ידי, אך כשראיתי שהיא מהססת לקחת אותה, לא אמרתי מילה ותפסתי בידה, מושך אותה אלי אך לא קרוב מדי. "אני מצטער על מקודם. נייל, נייל הורן." אמרתי ובחנתי את גופה החטוב, היא הייתה לבושה שחור ואוזניות היו תקועות באוזנייה, "מה את שומעת?" שאלתי לאחר שלחצנו ידיים. "Three days grace, ריהאנה., מטאל….כל מיני." היא מלמלה, -היא חובבת רוק? "אה, טוב בכל אופן, שוב אני ממש מצטער על מקודם, אני יכול לפצות אותך איך שהוא?" שאלתי, "לא, זה בסדר." היא אמרה בביישנות, "דרך אגב, הדר." היא אמרה. "אני אקח אותך מחר למסעדה." אמרתי וחייכתי אליה, "לאן?" היא שאלה, "למסעדה!" אמרתי, "למה?" היא היססה, "כי לא נעים לי שנתקלתי בך, ואת גם ניראת לי ממש חמו-..זאת אומרת, אני רוצה לפצות אותך!" אמרתי במהרה, מסמיק.
"טוב, אז..נתראה?" היא שאלה, "מחר, כאן, בשבע." אמרתי והיא הנהנה בחשש. "אה וזה המספר שלי." אמרתי ורשמתי לה אותו על היד, "מאיפה יש לך טוש?" היא שאלה, "תמיד יש לי טושים, אני חותם למעריצות." אמרתי, מבין שהיא לא מכירה את וואן דיירקשן. "אה, באיזו להקה?" היא שאלה, "וואן דיירקשן." אמרתי והאי חייכה. "טוב, ביי." אמרתי והתחלתי ללכת.
"מה לא-…" אך דברי נקטעו משום שרכב עבר קרוב אלי, קרוב מדי! הרגשתי איך המכונית מתקרבת אלי ופוגעת בי. לא! זה לא קורה לי… יש לי מחר דייט!