חצאים- פרק 1

התעוררתי לעוד בוקר בשכונת העוני. אחותי שהתכסתה בחצי השמיכה כשהרגליים שלה היו בחוץ עוד ישנה עם הצמה שקלעתי לה אתמול בערב. אחי ישן על המזרון הקטן שהוא הצליח להלוות מחבר שלו לכמה לילות ונראה שלו בשינתו. אחותי הקטנה שבדיוק חגגה יומולדת לפני כמה ימים ישנה עם הקישוטים הקטנים שהצלחנו לקנות לה ליום ההולדת וישנה מכורבלת בחיבוק של אחותי האחרונה, התאומה שלה. אנחנו חמישה אחים במשפחה, משפחה קטנה ואוהבת שלצערה נקלעה למשברים כלכליים. אני הבכורה של הבית, הדואגת לכולם. אני את ההשכלה שלי לא יכולה לרכוש, רכשתי אותה עד לא מזמן, לצערי היא הפסיקה אחרי כיתה י. אני כן יודעת חשבון, עברית, מולדת אפילו למדתי ביסודי, ותושבע בחטיבה, אפילו שיעורי ספורט היו לי, אבל לא יכולתי להמשיך ללמוד יותר. חינוך חובה כבר לא חל עליי, מה שנתן לאמא את הרצון לבקש ממני להפסיק ללמוד כדי שהיא לא תצטרך לשלם על שכר הלימוד שלי, כשבמילא קשה לה לעבור את החודש. היו פעמים שהצלחתי ללמד את עצמי בבית.
יצאתי מהדלת כדי להסתכל אל הבוקר בעיניים. השמש האירה וחייכה אליי, חיממה אותי בקטנה. היה לי די קר אבל אני רגילה לקור של הבוקר. הסתכלתי סביבי על הסביבה שבה אני חיה. בתים קטנים וחסרי חיים, שרובם איבדו את התקווה בחיים וחיים בייאוש גדול. אני מסרבת להיכנע לעצב, לדיכאון. אני מסרבת להפסיק להיות שמחה. מאז ומתמיד הגדרתי את עצמי ילדה חיובית.
בבית הספר הייתי תמיד ילדה שקטה. הייתי יושבת ומקשיבה, מתענגת על כל עניין קטן של למידה. הערכתי את המורים שלי, את החברים לכיתה שלפעמים לא אהבו אותי, אבל למדתי איך לא לתת לזה לעצבן אותי. אף פעם לא התחברתי לצד המרעיש שבכיתה, הצד המלוכלך או הצבוע. העדפתי את האמיתיים בלב.
" בוקר טוב " הציצה אחותי שקטנה ממני בשנה וקצת, זאת שהתכסתה בחצי השמיכה מאחוריי והצטרפה אליי למראה השמש היפה.
" בוקר טוב, איך ישנת? " שאלתי בחיוך.
" כמו כל לילה " היא אמרה וחיבקה אותי מאחורה.
" מה יש? " שאלתי.
" כלום.. הרצון לחבק אותך על הבוקר ".
" נועל'ה את דואגת? " שאלתי אותה והסתובבתי אליה.
" אין לי מה לדאוג " היא אמרה לי בקול הכי תמים ששמעתי.
" זה סתם עוד יום חדש… ".
" כל בוקר את פותחת במשפט הזה " היא אמרה לי בפנים עצובות, " ואת חושבת שכל יום הוא יום טוב? אני לא נהנית ולא כיף לי.. ".
" נועל'ה זה ברור שאת לא תאהבי לעבוד בגיל 14 וחצי ".
" אז למה דווקא אני? ".
" נועל'ה אני לא יכולה להסביר לך את הדברים האלה, רק תזכרי שאת חייבת להיות חזקה בשביל כולנו ".
" מה תעשי כל היום? " היא שאלה.
" את מה שאני עושה תמיד.. ".
" בסדר " היא נאנחה, " אני הולכת להתארגן ".
" שיהיה יום טוב " אמרתי לך בחצי חיוך, כי ידעתי שהיא לא רוצה לשמוע את זה.
" אולי " היא אמרה ונכנסה חזרה לתוך הבית.

" בוקר טוב " אמרה לי אמא ונשקה לי על הלחי.
" די נו אמא " אמרתי לה.
" יובל לא להיות כזה אכזרי על הבוקר.. בסה"כ באתי להעיר אותך ".
" אבל למה בשישי? ".
" שכחת שאתה עוזר היום לאבא? ".
" אני לא מאמין שדווקא אבא שלי צריך ללכת לסקר איזה משהו.. למה דווקא אבא שלי מגיש חדשות? ".
" אל תתלונן, יש אנשים במצב יותר גרוע משלך ".
" כן? אנשים שלא צריכים לקום בבוקר ביום שישי הם ממש במצב יותר גרוע משלי.. ".
" תתלבש ולך לעזור לאבא, אני מצטערת על שבכלל באתי להעיר אותך במקום לשפוך עלייך מים ".
" היית שונאת את זה שהסדינים התלכלכו " אמרתי אחרי פיהוק.
" אחת אפס " היא אמרה בצחוק. היא יצאה מהחדר ואני בלי רצון הסתכלתי על השעה המוקדמת בשעון וזרקתי את השמיכה מעליי.