הסירנא- פאנפיק על פרסי ג'קסון- פרק 2

-נקודת מבט של אלין-
"סמי!" צעקתי לו. אבל הוא התעלם והמשיך ללכת לעבר האגם. כשהסתכלתי, ראיתי צורה שמתחילה להתגבש באגם- ובידה היה סכין.
"סמי!" צעקתי אליו. ופתאום מצאתי את עצמי מזנקת כדי לעצור אותו. מה שיצא מכול זה היה שהתחלנו להתגלגל ביחד. שמעתי צעקה- לא ידעתי אם זה היה סמי או אני. אולי אפילו אלינה.
לבסוף נעצרנו מטר המאגם. הצורה שראיתי נעלמה, והשירה נפסקה. "סמי, אתה בסדר?" שאלתי, מתנשפת. ראיתי שיורד לו דם מהלחי, אז ביקשתי מאלינה להביא לו נקטר או אמברוסיה.
"סמי, תתעורר". אין תשובה.
"סמי, זה לא מצחיק! תתעורר כבר!" הוא לא זז. בדיוק באותו רגע אלינה חזרה עם הנקטר." אלינה, תעזרי לי לסחוב אותו, הוא מחוסר הכרה וכבד נורא!" אמרתי. נתתי לו לשתות מהנקטר וראיתי שהפצע שלו מתחיל להיעלם, עד שלא נשאר שום דבר חוץ מצלקת ורודה.
"סמי, אתה שומע אותי?" שאלתי. בתשובה הוא מלמל משהו שנשמע כמו 'אני רעב'.
"הייתה צריך לאכול בארוחת הערב". אמרתי. "עכשיו קום וניקח אותך למרפאה. אלינה תעזרי לי!!" כמעט התחננתי. אלינה בהרבה יותר חזקה ממני, זה כבר הפך לעובדה…
פתאום אלינה צעקה "אין כאן שום דבר, הוא רק איבד את ההכרה! ראיתם דברים גרועים מזה, נכון? יופי, עכשיו זוזו!" הבנתי שזכינו לתשומת לב מצד החצויים האחרים.
" מה קורה כאן?" רעם קולו של כירון.
"הוא איבד את ההכרה,ואנחנו בדיוק רצינו להביא אותו למרפאה". הסבירה אלינה.
"אדוני" אמר דיונוסוס שרק הופיע.
"אני בת, אבל אתה יכול לקרוא לי גבירתי" אמרה אלינה.
"חהחה, מצחיק מאוד. עכשיו קחו אותו למרפאה ונטפל בו שם" אמר דיונוסוס בבוז.

'זה לא הוגן, פשוט לא הוגן!' חשבתי לעצמי בכעס. כירון סילק אותי בטענה של 'עברה עליך חוייה קשה, ואת צריכה לנוח'. עכשיו אני תקועה בביתן 7, בידיעה שהחבר הכי טוב שלי נמצא במרפאה, ואני לא לידו…
אני לא יודעת כמה זמן שקעתי במחשבות, אבל לפתע שמעתי מישהו שר (ומזייף בקטנה) את השיר שאני תמיד שומעת כשאני לא מצליחה להרדם:

good night, sleep tight
dont let the dead bite
wrap a rope around your head
and watch you as you take a flight

"סמי! מה אתה עושה פה? חשבתי שאתה במרפאה!" אמרתי בהקלה.
הוא משך בכתפיו "כירון אמר שאני בריא, אז הלכתי" אמר.
"אתה אידיוט" אמרתי.
"אני יודע" אמר. ליבי החסיר פעימה למראה תלתליו הפרועים, העיניים הלא תואמות שלו… הוא היה כול כך קרוב אלי עד שיכולתי להריח את הנקטר שהוא שתה…
"אממ, רציתי לשאול אותך משהו, כבר די הרבה זמן" אמר. "אני יודע שזה טיפשי, אבל… את מוכנה להיות חברה שלי?"
"מה?" הייתי בהלם מוחלט. הוא רוצה להיות חבר שלי? או שאולי לא שמעתי נכון, והוא אמר 'האם האוכל היה טעים?' אפשרי, אבל אני חושבת שהאפשרות הראשונה.
"זה בסדר אם תסרבי, אני יכולה לגמרי להבין את זה…"
לפני שהוא הספיק להוסיף עוד מילה אחת, הצמדתי את שפתיי לשלו, והוא נישק אותי בחזרה.