כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 9

-נקודת המבט של טלי-

הרגשתי את ראשי מסתחרר, כאילו אני על קרוסלה, רגליי כשלו, בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי.. השפתיים האלה.. על שלי.. לא, טלי! אל תחזירי נשיקה! הצמדתי את שפתיי אחת לשנייה בחוזקה, שום דבר לא יעבור אותן! ניסיתי להדוף אותו, מרביצה לו עם אגרופיי על החזה שלו, מנסה להרחיק אותו ממני, אבל הוא לא וויתר.. והרגשתי איך גופי מאבד מכוחו.. האגרופים שלי נהיו חלשים יותר.. לא, לא, לא! מה את עושה?! תרביצי! תתנגדי! הכי חזק שאת יכולה! הרגשתי את שפתיו צמודות לשלי, דמי בעבע בעורקיי, הרגשתי את שערותיי סומרות בכל גופי.. ליבי איים לפרוץ החוצה.. השפתיים שלו.. ואז הבחנתי בידיי, שכבר לא היו צמודות כאגרופים, שכבר לא ניסו להרחיק אותו ממני.. הרגשתי את שפתיי בוגדות במוחי שציווה להשאיר אותן סגורות, הרגשתי אותן מאבדות מאחיזתן אחת בשנייה, הן נפערו מעט, נותנות מקום לשפה התחתונה של הארי להיכנס ביניהן, והוא נישק אותי.. הרגשתי את גופי נמס, את כל מערכות גופי נוטשות את עמדת ההגנה שלהן, מאמצות אליהן את המגע שלו.. הרגשתי את ידיי נשלחות אל תלתליו.. לא! טלי, לא! תתנגדייי! זה היה חסר טעם, זה ניראה כאילו גופי כבר לא ציית למוחי, כאילו גופי היה ברשות עצמו.. בשנייה שלאחר מכן מצאתי את עצמי אוחזת בעורפו של הארי ביד אחת, והשנייה פרעה את תלתליו, החזרתי לו נשיקה.. נכנעת למגע שלו, נכנעת לרצונו של גופי, משתיקה את מוחי שזעק וצווח עלי.. הרגשתי את לשונו על שלי.. אוי אלוהים.. ליבי פרפר בתוכי, הרגשתי צמאה אליו, למגע שלו, לשפתיים שלו, אליו.. הרגשתי את גופי נשען קדימה, והארי מצידו עשה כמה צעדים אחורה, עד שהוא נתקל בדלפק המטבח. הוא הוריד יד אחת מפניי וכרך אותה סביב מותניי, מצמיד את גופי אל שלו, ממשיך לנשק אותי בכל כך הרבה תשוקה, בתשוקה שנצברה במשך שנה וחצי.. עליתי על קצות אצבעותיי, כורכת את שתי ידיי סביב צווארו, מצמידה את עצמי אליו עוד יותר, מתמסרת אליו כל כולי.. הרגשתי את ידיו אוחזות בשתי צידי מותניי, ובתנועה אחת הוא הרים אותי וסובב אותי, מושיב אותי על הדלפק, כשהוא עומד בין רגליי. כרכרתי את רגליי סביב מותניו וידיו מצאו שוב את פניי, שפתינו לא התנתקו אף לא לשנייה.. הרגשתי חסרת אוויר, בקושי הייתה נשימה באפי, אך לא הייתי מסוגלת להתנתק משפתיו..
ואז האור נדלק.. ניתקתי את עצמי ממנו, מסתכלת סביב.. הסיטואציה החלה לחלחל למוחי.. מה עשיתי?! הסתכלתי עליו, דמעות בעיניי, הוא התנשף, ודחפתי אותו עם ידיי, ירדתי מהדלפק.
"טלי.." הוא עדיין התנשף.
"אל תתקרב אלי.." הדמעות זלגו להן.
"מה יש לך!?" הוא התקרב אלי והתרחקתי ממנו, הולכת אחורה.
"פשוט.. פשוט תעזוב אותי בסדר?! תשכח ממה שקרה עכשיו, תשכח ממני!" הסתובבתי לצאת אבל הוא תפס את ידי. מה יש לו מיזה!? תהיה פעם שאני יסתובב והוא לא יעצור אותי!? הסתובבתי אליו והבאתי לו את הסטירה הכי חזקה שיכולתי. הוא לא הבין מאיפה זה בא לו. "אמרתי לך לעזוב אותי!" "לא!" הוא תפס אותי עם שתי ידיו "תפסיקי כבר לברוח! תעמדי מולי ותגידי לי מה יש לך כבר לעזאזל! את משגעת אותי! לפני רגע נישקת אותי, החזרת אותי לתקופה של לפני שנה וחצי ועכשיו את סוטרת לי!? מגיע לי הסבר!"
"אתה רוצה הסבר? אני שונאת אותך, הארי סטיילס! שונאת!" דמעות נאגרו בעיניי, השתחררתי מאחיזתו ורצתי את דרכי למעלה, נכנסתי לחדר של ג'מה וסגרתי את הדלת ונשענתי עליה. רגליי לא יכלו לעמוד בזה, והרגשתי את עצמי מחליקה מטה, אל הרצפה, נשענת על הדלת. דמעות זלגו מעיניי. אני לא מאמינה.. אם חשבתי שידעתי מה זו מועקה, חשבתי לא נכון.. הרגשתי כאילו סלע ענקית יושבת על ליבי, מקשה עלי לנשום, מקשה על ליבי לפעום.. הרגשתי דוחה, הגעלתי את עצמי.. איך יכולתי לעשות את זה?! איך הוא גרם לי לעשות את זה?! איך נכנסתי לנעליה של הברמנית?? הפכתי מנבגדת לבוגדת.. הפכתי להיות הברמנית.. הארי בגד באמבר איתי.. כמו שהוא בגד בי עם הברמנית.. החזקתי את ראשי עם ידיי, מנסה להדחיק את המחשבה הזו, את המחשבה המייסרת הזאת שאני גרמתי לו לבגוד.. אני.. התייפחתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. קמתי מהרצפה והתחלתי להתהלך בחדר, לא מוצאת את עצמי.. אני.. אני גרמתי לו לבגוד.. האשמה אכלה אותי מפנים, כרסמה כל איבר ותא בתוכי.. איך יכולתי לגרום למישהי לחוש את הכאב והסבל שאני חשתי?! גם אם המישהי הזו זאת אמבר.. אני חייבת להתנצל.. אני חייבת.. אני חייבת לעשות משהו.. אני לא יכולה להתמודד עם האשמה הזו.. מחיתי את דמעותיי, ופתחתי את הדלת של ג'מה, מסתכלת על החדר של הארי, הדלת הייתה פתוחה מעט לחריץ קטן ואור חלש ניראה בפנים. עדיין עם דמעות בעיניי, התקדמתי אל עבר הדלת. לפני הנחתי את ידי על הידית, שמעתי את קולה של אמבר.. "אתה יודע שאני אוהבת אותך?" היא אמרה.. הרגשתי את ליבי מתכווץ אפילו עוד יותר.. היא אוהבת אותו, ובגלל שלא יכולתי לשלוט בעצמי הוא בגד בה.. כיסיתי את פניי עם ידיי, לא מאמינה למה שעשיתי.. שמעתי אותה מצחקקת.. ואז זעם עבר בי, איך הוא מסוגל?? לעזאזל, מי הוא?! איך הוא יכול להיות כל כך חסר רגשות? לנשק אותי ככה למטה ואז לעלות ולשכב איתה במיטה כך?! הרגשתי כאילו אני לא מכירה אותו, כאילו הוא זר, הוא לא ההארי שהתאהבתי בו, הוא התגלה להיות יותר מניאק ממה שיכולתי לדמיין, הוא התגלה להיות….
ברגע אחד קפאתי במקומי. שמעתי רעשים מכיוון המדרגות, והפניתי את הראש, אומייגד.. הארי.. אם הוא עלה רק עכשיו למעלה.. עם מי אמבר מדברת?! הרגשתי את פי נפער, שערותיי סמרו, לא האמנתי, לא.. לא יכול להיות.. הארי הסתכל עלי, לא מבין מה אני עושה, פניו היו שבורות והוא לא אמר מילה, הוא פשוט עמד שם, בראש המדרגות והסתכל עלי, ואני עליו. אני לא מאמינה למה ששמעתי עכשיו, לא מאמינה שהיא בוגדת בו.. מה הולך כאן?! לאיזה סרט מבחיל הכנסתי את עצמי!? התרחקתי מהדלת, והארי התחיל ללכת לכיווני, ואז אמבר יצאה מהחדר, עם הפלאפון שלה בידה. היא דיברה עם מישהו בפלאפון.. אמרה לו שהיא אוהבת אותו..
"מה קרה טלי? קמת וראית את עצמך במראה והתחלת לבכות מהכיעור?" היא זרקה לי חיוך עוקצני והלכה אל הארי, מנשקת אותו נשיקה קצרה על שפתיו, וירדה למטה במדרגות. לא.. אני לא מאמינה.. זה לא קורה לי.. הארי עבר מולי, נכנס לחדרו וסגר את הדלת אחריו, בלי להגיד לי כלום..
ירדתי אחרי אמבר למטה, היא הייתה במטבח, מזגה לעצמה מים וסימסה בטלפון למישהו.
"למי כבר יש לך לסמס באמצע הלילה?" שאלתי בקרירות, נעמדתי בכניסה למטבח.
"זה עניינך כי?" היא זרקה לי בציניות, אפילו לא מסתכלת עלי.
"כי שמעתי אותך מדברת בפלאפון." אין טעם ללכת סחור סחור. אני הולכת לברר מה קורה כאן.
"ו…?" היא באמת כל כך רגועה בקשר לזה!? היא לא מפחדת ממה ששמעתי!? היא לא מפחדת שאני יגיד להארי?
"ואני רוצה לדעת מה יש לך לומר על מה ששמעתי.."
"ובאיזה עולם את חיה שאת חושבת שאני חייבת לך הסברים?" היא התקדמה לכיווני, עם כוס המים בידה. היה לה מבט מרושע על הפנים, מבט ציני ועוקצני. היא הלחיצה אותי.. פתחתי את הפה לענות לה אבל היא קטעה אותי, התחילה לדבר בעצמה.
"אל תתערבי במה שלא עניינך." היא נעמדה מולי, "ותגידי תודה להארי שעוד לא ברחת מפה בוכה בגללי.." היא אמרה לי בקול רעיל. זקפתי גבה, היא באמת אמרה את זה עכשיו!?
"אני לא צריכה את הארי.. את לא יכולה עלי.." עניתי לה באותו טון שהיא דיברה אלי, אף אחד לא יאיים עלי, אף אחד לא ירגיש שהוא מעליי, בחיים לא.
"אה כן? אנחנו עוד ניראה…" היא חייכה אלי, ועברה אותי. נשארתי כמו שאני, עם הפנים אל המטבח, עדיין מנסה לעכל מה לעזאזל הלך פה עכשיו.. ואז הרגשתי זרם קר יורד במורד שערותיי, מחלחל בקור מקפיא דרך הגופייה שלבשתי, מרטיב אותי. הכלבה שפכה עלי את המים!!!! פי נפער והסתובבתי אליה, וראיתי אותה עם חיוך מרוח על פניה.
"וזאת רק ההתחלה.." היא אמרה ודחפה את הכוס אל החזה שלי, ועזבה אותי, גורמת לי באינסטינקט לתפוס את הכוס שלא תיפול, והיא עלתה למעלה במדרגות. פאק, מה הלך פה?!