משוגעת – פרק 5

-נקודת מבט יולי-

נכנסנו אל הבית הגדול של אנג׳ל , הכול מסודר , אימא שלה אביה חולת ניקיון כול לכלוך קטן היא חייבת לנקות .
נכנסנו לבית והיא סגרה אחרי את הדלת, אני מרגישה אצלה בבית , אני לא מתביישת , גדלנו כולם אחד אצל השני, אני יכולה הישאר לישון אצל בראד בלי שישאלו למה , ככה זה אצלנו מאז שאני זוכרת את עצמי .
תמיד זה היה ככה , ״רוצה כוס מים?״ העירה אותי אנג׳ל מהמחשבות ששקעתי בהם .
״לא , אני לא צמאה אני ישתה אחר כך״ אמרתי לה והתיישבנו שתינו בשולחן האוכל הגדול .
הוצאנו את המחברות והספרים בלשון ופתחנו בעמודים המסומנים כדי להתחיל ללמוד למבחן הגדול שיש לנו בשבוע הבא .
״אני יקרא את הטקסט , תקשיבי ותנסי לזכור איפה יש תארים ופעלים״ אמרה לי אנג׳ל והרימה את הספר אל מול עיינה .
היא התחילה לקרוא , לא כול כך הקשבתי , המילים נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה , שוב שקעתי במחשבות על המשפחות שלנו .
אנחנו גרים כולם אחד ליד השני , באותו הרחוב , רחוב ארטסדק , באותה השדרה, רק הפארק מפריד בין חלק מהבתים .
תמיד היינו ביחד , מאז שאנחנו קטנים ועד עכשיו , ההורים שלנו הם החברים הכי טובים , הם סיפרו לנו שבעבר הם גרו כולם באותו בית פה בטולדו , אבל הרבה דברים השתנו מאז שבלייר החברה שגרה איתם נעדרה , לאחר שהם חיפשו אותה ברחבי ארצות הברית בכול מקום שהיא יכלה להיות שמה הם חזרו לטולדו , הם לא מצאו אותה , ואז גילו מכתב התאבדות , הם גילו שהיא התאבדה וקבורה בבית הקברות של טולדו .
מאז התקופה ההיא הכול השתנה אצל ההורים שלנו , הפכו לזוגות , רבו, השלימו, והמון דרמה הייתה בניהם כמו סדרת סבון קיטשית .
בסוף הכול הסתדר , וחלק מהחבורה שלהם נשארה בטולדו השאר התפזרו ברחבי העולם וברחבי ארצות הברית .
״היי יולי , את מקשיבה לי ?!?״ שמעתי את אנג׳ל קוראת בשמי , התעוררתי שוב מהמחשבות ששקעתי בהן , ״מה? , כן סליחה תמשיכי״ אמרתי לה , והיא המשיכה לקרוא מהטקסט שבספר הלשון מכמה מילים קלטתי שמדובר על לווייתנים כחולי סנפיר הנמצאים בסכנת הכחדה .

אחרי שעתיים וחצי ארוכות שלמדנו למבחן , סוף סוף סיימנו , ״אני מותשת!״ אמרתי לאנג׳ל ונזרקתי על ספת הסלון השחורה .
״לא רק את , אני כול כך עייפה״ אמרה בעניים בורקות ועצמה אותם .
דלת הבית נפתחה ושמענו צעדים , ״נסיכות״ שמעתי את קולו של אבא של אנג׳ל , שון .
״היי אבא״ אמרה אנג׳ל וקמה לחבק אותו הוא נשק לראשה ולאחר מכן נשק לראשי, ״מה עשיתן?״ שאל והביט על השולחן המלא דפים וספרי לימוד .
״אנחנו לומדות למבחן , כבר נצח״ התלוננתי ושון אבא של אנג׳ל צחק .
״אתם בטח רעבות , תתקשרו לשאר נזמין פיצה רוצות ?״ הציע בחיוך והוציא מהכיס את האייפון השחור שלו .
״בטח״ אמרה אנג׳ל בחיוך ישר ויפה , היא כול כך דומה לאבא שלה .
״אני ישלח הודעה לכולם״ אמרתי והוצאתי מכיסי את הגלאקסי הלבן שלי , שלחתי הודעה משותפת לכולם :
•מזמינים פיצה אצל אנג׳ל , חמש דקות להיות פה•
לחצתי על שלח והכנסתי את הפלאפון בחזרה אל כיס הג׳ינס הבהיר שלי , זה כמעט רגיל שאנחנו אוכלים ביחד בערבים אם אחת מאמהות לא מבשלת , אז מזמינים , ובגלל שהבנים חזירים אז יוצא שאנחנו מזמינים אוכל מבחוץ רוב הזמן .
לא עברו פחות מחמש דקות ודלת הבית נפתחה , אנחנו מרגישים בבית אחד אצל השני אנחנו אף פעם לא דופקים בדלת שאנחנו נכנסים , פשוט נכנסים , זה כמו בית נוסף עבורנו .
כולם הגיעו , והסלון בבית של אנג׳ל התמלא לאט לאט , ההורים שלנו הגיעו הבנים והבנות , ״אז מי ניצח בהתערבות?״ שאלה מלאני בחיוך משועשע , כולם כבר ידעו את התשובה .
״טים״ ענו מבואסים בראד ולוק , ״היי אני הגעתי באותו הזמן״ התלונן ג׳ייסון בזמן שנגס במשולש פיצה חם .
״הוא עקף אותך בשנייה ג׳יי תוותר על זה״ אמר בראד צוחק ונגס גם הוא בפיצה המלאה קוביות קטנות צהובות של תירס.
״דרך טובה להרוויח כסף״ צחק טים וחיבק ביד אחת את כתפה של אנג׳ל שישבה לידו .
״יום אחד , עד שלא תקרה תאונה עם אחד מהאופנועים או הרכבים שלכם , לא תנוחו עם השטויות ?״ צחקה אנג׳ל והניחה על השולחן את הכוס המלאה קולה ששתתה ממנה הרגע .
״אנג׳י , אין כמונו בנסיעה !״ אמר לה טים במבט רציני מה שגרם לי ולאנג׳ל להתפקע בצחוק , ״אתם כאלה ילדותיים, מתי תתבגרו כבר ?!״ הצטרפה לצחוק שלנו מלאני .
״אתם גרועים״ הוסיפה אנג׳ל מצחקקת לאחר רגע ונתנה מכה קטנה בכתף של טים שישב לידה .
״אנחנו גרועים ? , עכשיו את תשלמי על זה !״ צחק טים והתחיל לדגדג אותה .
״תפסיק כבר , זה לא עובד עלי״ היא צחקקה ודחפה אותו .
״טים אתה כמו תינוק מגודל , אתה הכי גדול , ולפעמים אתה מתנהג כמו הכי קטן!״ צחקקתי ולגמתי מהכוס שלי המלאה סודה קרה עם קוביות קרח בהירות .
ההורים שלנו כולם יצאו לחצר האחורית, הם אמרו שהפיצה לא השביע אותם אז הם דליקו את הברביקיו כדי להכין בשרים על האש .
״אני הכי גדול!״ אמר טים גאה בעצמו והפסיק לדגדג את אנג׳ל .
״ויש לך את הכי קטן״ אמר ג׳ייסון שישב מעליו על משענת הספה וגבו נתמך בקיר, הוא נתן לו סטירה קטנה על העורף.
״אתם כאלה מטרידים !״ אמרה אליסון וסתמה את אוזניים בידה הקטנות והעדינות , ״תחסכו את המידע הזה ממנו" אמרה אנג׳ל מעוות את פנייה.
״מה את צוחקת , כאילו לא התקלחנו ביחד״ אמר טים לאנג׳ל .
״שהיינו בני ארבע!״ אמרה אנג׳ל עצבנית וקמה ממקומה , ״לאן את הולכת ?״ קראתי אחריה , ובאתי לקום לרוץ אחריה.
״תני לה להיות לבד״ בראד עצר אותי, כולנו יודעים שאנג׳ל מתעצבנת במהירות גם משטויות והיא צריכה להיות קצת לבד כדי להירגע .
״אנג׳י , סליחה לא התכוונתי לעצבן אותך״ צעק אחריה טים כשהוא צוחק .
״זה לא יעזור אם תצחק ״ אמרה ג׳ייסון ודחף לפיו עוד משולש פיצה .
״סתום״ סינן לעברו וטים מיהר לרוץ אחריה , משום מה רק הוא מצליח להרגיע אותה כשהיא מתעצבנת, ככה זה מאז ומתמיד .