כריות (חלק א')

עצור! היא צעקה
הוא הסיט את הראש ולא האמין למראה עיניו , אחרי כל זה , הוא לא ייתן לזה להסתיים כך..
מייד פתח בריצת עמוק אל תוך תחנת הרכבת ההומה אדם.
היא לא חיכתה ומייד פתחה אחריו במרדף , מנסה בכל כוחה לא לאבד קשר עין איתו ,
הוא הבין שהוא לא יכול לתת לזה לקרות , זה בדיוק ההפך הגמור ממה שאמור היה לקרות.
באותו ערב חושני בבית המלון , זה היה אמור להיות הפעם האחרונה שהיא רואה את פניו..
גם ככה המצב כבר מסובך מעצם זה שהיא ראתה אותו , אבל הוא חייב להעלם , אסור לו להחשף.
תוך כדיי ריצה היא משחזרת בראשה את הפעם הראשונה שנתקלה בו , בסופר מרקט , היא החזיקה ביד שני סוגי דגני בוקר , קוראת את הערכים התזונתיים , ולפתע הוא הגיח , משום מקום , עם החיוך הכובש , זה שאי אפשר להישאר אדיש כלפיו , ואמר לה : "כריות" ונתן לה מארז של דגני בוקר כריות ונעלם לו…
האם כל זה היה מתוכנן?!? שואלת היא את עצמה , האם כל החודשיים האחרונים היו רק משחק?!?!
היא מסרבת להאמין וממשיכה בכל כוחה לנסות להדביק אותו..