הוא הרס לי את החיים

אני שונאת אותו.
הוא הרס לי את החיים.
הוא שבר לי את הלב.
מה הוא עוד רוצה?
הוא הרביץ לי .
הלב שלי קרוע בגלל.ו
מה הוא עוד רוצה?
החיים שלי הפכו מגן עדן לגהנום.
אני שמחה ללכת לבית ספר רק כדי להתרחק ממנו.
הוא מרביץ לי, ואמא שלי לא אומרת כלום.
הוא צבוע.
אבל אף אחד לא יודע.
מבחוץ, חושבים שהוא אדם נחמד שכיף להיות איתו.
הוא מרביץ לי ואחר כך אומר שזה הדבר שהכי מצער אותו.
הוא מרביץ לי.
ומתי הוא נזכר להגיד סליחה?.
אחרי שעתיים (או יותר), הוא בא לפעמים אם איזה שוקולד או מסטיקים ומבקש סליחה.
פעם אחת הוא נזכר להתקשר אחרי יותר משתיים עשרה שעות ולהגיד שהוא סולח לי.
כאילו שאני הרבצתי לו, שאני צריכה להגיד סליחה.
אני למדתי יותר לא לסמוך עליו.
כמה לילות אני הולכת לישון בוכה?
מתי מישהו ישים לב.
דיברתי אם מישהי אבל היא אומרת שהדרך הכי טובה זה לדבר איתו.
אבל אין לי אומץ.
מי יודע מה יקרה שנחזור הביתה.
לפני שנה ברוב טמטומי אמרתי לאמא שלי שאני מרגישה שהם לא אוהבים אותי.
אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה שזה לא נכון, ושהם מאוד אוהבים אותי.
באמת???
כי מאז זה רק התגבר.
אני כבר הבנתי איך מתנהל העולם הזה.
כל אחד דואג רק לעצמו.
אני מתביישת במי שאני.
אני רוצה להתאבד.
כי כל פעם הלב שלי נשבר חזק יותר.
פעם זה היה שונה.
פעם אהבו אותי.
פעם הייתי מקובלת, הבנים לא היו מעיזים להסתכל לי בעיניים.
עליתי לכיתה א' והכל פסק.
הייתי בצד.
אף אחת לא דיברה איתי
החברה היחידה והכי טובה שלי באיזה שהוא שלד עזבה אותי והתחילה לעלות בסולם הפופולריות.
רק אני נשארתי לבד.
בכל מקום.
אני כבר לא רצויה.
כמו נטל על האנשים שלידי.
אז בשביל מה אני ממשיכה לחיות?
זה לא עוזר לאף אחד.
קראתי פתגם: אם אתה תמות לא ישתנה בעולם כלום, אבל אם תחיה ישתנה הרבה.
אז מה זה מפריע אם אני אמות.
העולם ימשיך לזוז.
מי יבכה עלי?
אין לי כוח יותר.
יותר מדי מבחנים.
שיעורי בית.
הקשיים.
אז בשביל מה אני פה?, בשביל מה?, בשביל מי?
אני אוהבת לכתוב על אהבה, לקרא על אהבה ולראות סרטים על אהבה.
למה?
כי אני אף פעם לא נאהבתי.
אף פעם ל אהבו אותי,לא רצו אותי.
אז בשביל מה אני פה? בשביל מה?
אני אוהבת לחלום על מישהי שכולם רוצים אותה, שהיא מפורסמת, שאוהבים אותה.
למה?
כי אותי אף פעם לא אהבו, אף פעם לא רצו אותי.
אני סתם נטל.
אז בשביל מה אני פה?, בשביל מה?
זה אבא שלי.
האבא האכזרי בתולדות ההיסטוריה.
אני מסתירה את זה מאחורי מסך.
אני צוחקת,שמחה.
אבל כמה אנשים מכירים אותי באמת?, יודעים מה עובר עלי?
בספירה האחרונה אחד.
וזו אני.
ומה נשאר עכשיו?
נשאר לבכות מבפנים ולחכות לרגע שבו אני אוכל להתחיל חיים חדשים.