Angel- One Direction fanfic – פרק חמש עשרה
מנקודת מבט של אנג'ל :
התעוררתי לקול בכי שהגיע מהסלון.
קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. ראיתי את ליאם יושב על הספה ובוכה, לא הבנתי למה.
" ליאם? הכל בסדר? " שאלתי אותו בחשש . הוא ענה לי " אנג'ל , אני לא יכול יותר זה לא פייר הוא היה כול כך צעיר !!! "
פחדתי לשאול מה קרה אבל שאלתי בכול זאת כי דאגתי " מי? מה קרה ?"
ליאם הסתכל עליי בעיניים אדומות מבכי ואמר " אנג'ל, הארי התאבד!!!"
התעוררתי בצרחה" הארי " צרחתי את שמו.
אני לא מאמינה שזה היה רק חלום.
ליאם בכלל לא כאן והיום יום רביעי וליאם צריך לבוא בכלל ביום שישי.
איזה סיוט זה היה, אני מקווה שהארי לא עושה את כול זה באמת.
החלטתי להתקשר לליאם לישאול אם הכול בסדר שם כי אני דואגת להארי למרות שאני שונאת אותו.
התקשרתי ולואי ענה לי , אמרתי לו " היי לו זאת אנג'ל , אני יכולה בבקשה את ליאם?"
לואי ענה " כן " ונתן לליאם את הטלפון.
" הלו ?" ליאם אמר.
" היי ליאם "
"או היי אנג'ל :) מה קורה ? "
"סבבה ואתה?"
" אני בסדר , למה התקשרת?"
" פשוט יש לי שאלה כולם בסדר?"
" כן , למה את שואלת?"
" לא סתם פשוט… הארי חיי?"שאלתי מודאגת.
" כן, למה שלא יהיה ? אנג'ל הכול טוב?"
"כן , אתה יכול להביא לי את הארי?"
" אממ.. כן אבל חשבתי שאת לא סובלת אותו"
" פשוט תביא לי אותו" אמרתי עצבנית.
" טוב טוב לא צריך להיתצבן"
" הארי " ליאם קרא
" מה?" שמעתי את קולו של הארי שלא שמעתי המון זמן שישר גרם לי לפרפרים בבטן.
" יש לך טלפון"
" טוב אני בא"
" הלו?" הארי אמר.
" היי הארי זאת אני אנג'ל" אמרתי בחשש.
" אומיגאד אנג'ל איך אני שמח לשמוע אותך, את לא מבינה איך אני מתגעגע
ומצטער על כול הדברים שעשיתי לך-"
מהר קטעתי אותו לפני שימשיך לדבר ואמרתי" הארי תקשיב אם חשבת שאני התקשרתי כדי שנחזור אז טעית בחיים לא נחזור"
הייתה שתיקה קצרה ואז הארי ענה בקול עצוב " אז למה התקשרת?"
" פשוט יש לי שאלה לשאול אותך ואני צריכה שתענה לי בכנות, טוב?"
" כן"
" טוב אזז… הארי אתה חותך?"
הייתה שתיקה קצרה ואז השיחה התנתקה והבנתי דבר אחד הארי חותך!
מנקודת מבט של הארי :
הייתי בחדר שלי וראיתי טלוויזיה.
העברתי את הערוצים עד שהגעתי לערוץ הבידור והייתה כתבה עליי ואמרו בה " האם הארי סטיילס חותך?,
אתמול מעריצה שצילמה את הארי ראתה סימנים אדומים מציצים מהשרבול של הארי.
(ראו תמונה עכשיו שלי עם החתכים על הידיים)
אנו חושדים שהארי סטיילס חותך בגלל שלדעתינו הוא אבא של התינוק של טיילור ושזה קשה לו,
זהו להיום אנחנו נחזור אליכם עם עוד כתבות מיד אחרי הפרסומות".
סגרתי את הטלווזיה והתחלתי לחשוב , איך אני מוציא את עצמי מזה הרי הבנים וההנהלה ירצו לראות שזה לא נכון ויכריחו אותי להראות להם את היד שלי בלי סימנים למרות שהם לא יודעים שיש שם סימנים.
אני כבר ממזמן חותך ואני משקר לבנים שהפסקתי.
זה הבעיה שלי אני לא יכול להפסיק !
ליאם קתע אותי ממחשבותיי שצעק " הארי יש לך טלפון "
צעקתי בחזרה " טוב אני בא"
ירדתי למטה אבל לפני שירדתי בדקתי שלא רואים את הסימנים ביד.
ליאם הגיש לי את הטלפון ואמרתי " הלו?"
ואז שמעתי את הקול המלאכי שלא שמעתי חמש חודשיים שכל כך התגעגעתי ושגורם לי לפרפרים בבטן.
" היי הארי זאת אני אנג'ל"
" אומיגאד אנג'ל איך אני שמח לשמוע אותך, את לא מבינה איך אני מתגעגע
ומצטער על כול הדברים שעשיתי לך-" היא קטעה אותי ואמרה לי את המילים ששברו את לבי.
" הארי תקשיב אם חשבת שאני התקשרתי כדי שנחזור אז טעית בחיים לא נחזור"
הייתי שקט לכמה שניות ואז אמרתי בקול פגוע ועצוב " אז למה התקשרת?"
" פשוט יש לי שאלה לשאול אותך ואני צריכה שתענה לי בכנות, טוב?"
" כן"
" טוב אזז… הארי אתה חותך?"
לא ידעתי מה לענות ומהר ניתקתי את הטלפון.
נשארתי חמש דקות עומד ליד הטלפון בשקט ובוהה בריצפה, עד שלואי נכנס עם נייל למטבח והם דיברו על ההופעה אתמול עד שראו אותי ומהר לואי שאל " הארי הכול בסדר?"
" אמממ…כן כן הכול בסדר" ויצאתי מהמטבח.
עליתי למעלה לחדר שלי, נעלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה.
נירדמתי לכמה שניות עד שדפקו לי בדלת ואלה היו הבנים שצעקו בעצבים " הארי תפתח את הדלת , אנחנו צריכים לדבר!"
"תעזבו אותי ! אין לי על מה לדבר"
" אבל לנו יש! הארי מה אנג'ל רצתה ?"
"כלום…"
" הארי אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלינו תמיד נכון?!"
" טוב בסדר.. היא רצתה לשאול עם אני באמת חותך…"
" ומה אמרת לה?? הארי??"
" לא אמרתי לה ! אבל כן .. אני חותך , עכשיו תעזבו אותי "
" לא אנחנו לא נעזוב אותך, עכשיו תפתח את הדלת "
נאנחתי ופתחתי את הדלת.
ניגשתי למיטה בחזרה והתיישבתי עליה .
הבנים גם עשו אותו הדבר רק שהם ישבו לידי.
לואי התחיל לדבר " הארי למה שיקרת לנו ? חשבנו שאתה כבר הפסקת..סמכנו עליך.."
התעצבנתי ועניתי " כי ככה , ידעתי שככה תגיבו ותשלחו אותי לבית גמילה או משהוא ! "
קמתי מהמיטה עצבני , לקחתי את האייפון שלי מהמדף ואמרתי " אני יוצא וחוזר מאוחר אז אל תחכו לי "
לפני שאחד מהם יכל להגיד משהוא כבר ברחתי החוצה ויצאתי למועדון להשתכר ולשכוח את הכול.
מנקודת מבט של אנג'ל :
אחרי שהארי ניתק חשבתי כמה דקות עד שהגעתי להחלטה , במקום שליאם יבוא לפה אני יבוא אליו ולבנים.
אני אמציא איזה תירוץ שבגלל שאני מתגעגעת לבנים אני יבוא אליהם לחודש כמו שליאם היה אמור להיות אצלי .
התקשרתי לליאם
" הלו?" ליאם ענה.
"היי ליאמו , זאת אנג'ל"
" או היי סיס , מה קורה ?"
" הכול טוב , אממ.. תקשיב חשבתי שאולי במקום שאתה תבוא אליי אני אבוא אלייך ואל הבנים"
" איו לי בעיה , אבל חשבתי שאת לא רוצה לראות את הארי ?"
" פשוט אני מתגעגעת לבנים "
" טווב אז אני יזמין לך כרטיס למחלקה ראשונה ונתראה ביום שישי "
" כן נתראה "
" ביי "
"ביי "
יום שישי ( יום הטיסה ) :
מנקודת מבט של אנג'ל :
התעוררתי משעון המעורר , הזמנתי מונית וניכנסתי לשירותים להיתארגן .
יצאתי מהשירותים והסתכלתי על השעון וראיתי שאני צריכה לצאת.
לקחתי את המזוודות, את האייפון ואת המפתחות , יצאתי ונעלתי את הבית.
המונית כבר חיכתה לי בחוץ.
ניכנסתי למכונית , והנהג בנתיים שם את המזוודות שלי בבגאז'.
אחרי נסיעה של רבע שעה הגענו לשדה התעופה.
שילמתי לנהג, אמרתי תודה ונכנסתי למתחם.
היו לי שלוש שעות עד הטיסה אז קניתי לי בושם , נעליים ומתנות לבנים . ( גם להארי למרות שאני לא סובלת אותו).
אחרי כל הבדיקות והקניות הגעתי למטוס.
ישבתי במושב שלי במחלקה הראשונה ושמתי חגורה .
" דינג דינג נוסעים יקרים, אנה שבו במושיכם וחגרו את חגורות הביטיחות, אנו עומדים להמריא בעוד כמה דקות.
ליידיס אנד גינטלמנס….."
ניפחתי את הכרית שהבאתי מהבית והלכתי לישון.
– כעבור ארבע שעות –
" דינג דינג נוסעים יקרים , אנו עומדים לנחות .
אנה חזרו למושביכם וחגרו את חגורות הביטיחות . שימו לב שלא שחכתם שום דבר במטוס.
לידס אנד גלטלמנס, פליז …."
התעוררתי מקריאת הטייס וארזתי את הכרית בתיק.
– לאחר הנחיתה –
איך שנחתתי שלחתי לליאם הודעה שבה רשום " ליאמו נחתתי , עוד כמה דקות נפגשים לא יכולה לחכות XX"
אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה מליאם " גם אני לא יכול לחכות לראות אותך XX
נ.ב אני כבר בחוץ עם לואי מחכים לך "
חייכתי וניגשתי לקחת את המזוודות.
אחרי שמצאתי את כל המיזוודות שלי הלכתי ליציאה איפה שכולם מחכים למי שיוצא .
שיצאתי לא ראיתי את ליאם ולואי .
סימסתי לליאם " איפה אתם??"
ואז איזה זקן ניגש אליי ואמר לי באוזן " בו!!" ניבהלתי והסתכלתי אחורה וראיתי זוג זקנים.
" היי אנג'ל , רוצה תפוח ?" הזקנה אמרה , אמרתי " סליחה ? אני לא מכירה אותך . מאיפה את יודעת איך קוראים לי ??"
ואז הזקן אמר " פשוט תקחי את התפוח אני יודע שאת רעבה סיס"
שהוא אמר סיס ישר נפל לי הסימון זה ליאם והזקנה זה לואי חחחח… בטח רצו שלא יזהו אותם.
אמרתי " ליאם ?? לואי ?? חחחחח… הרגתם אותי עכשיו !!! בקושי זיהיתי אתכם !!!"
חיבקתי את ליאם חיבוק ארוך ואז חיבקתי את לואי.
" יואו איך התגעגעתי אליכם " אמרתי להם .
ליאם אמר " גמאני התגעגעתי אלייך מאוד " חייכתי ולואי אמר " יופי יופי האיחוד ניגמר כבר ? עכשיו איפה המתנות ?"
צחקנו ואמרתי " לואי אל תדאג אתה תקבל את המתנות אחר כך "
סיימנו להתחבק ולדבר .
ליאם ולואי עזרו לי עם המזוודות והלכנו לאוטו .
תגובות (5)
מהמםםםםם
מדהים!!!!
אני מתה על הסיפור שלך תמשיכי מהר :)
תודה :)
מחר ממשיכה <3
אופפפ תמשיכייהיוםםםםםםםם חייבתת
ממשיכה עכשיו :)