המאבחנת – הגר
היא נכנסה לחדר מבוהלת קמעה .
הביטה סביב במין חימה מחודדת ולאחר מכן התיישבה, מביטה בי בעיניים שחורות .
אישה עזובה . עיניה , כמו תרות אחר אדם נעלם , קשות וחריפות.
ניכר היה עליה כי החיים חספסו אותה ,הפכו אותה לאישה כעוסה ,
אשר הסיבות שגורמות לה להמשיך לחיות מעטות .
בגדיה העלובים והמאובקים העידו על איזושהי ישות נשכחת , אולי
מישהי שהיא הייתה פעם- לפני.
עכשיו היא הייתה רק אישה בבגדי נערה מתקלפת .
היא הביטה לצדדים בחשש , עיניה הקשות מעידות על
נרדפות מסוימת , כזאת שככל הנראה אנשים בחייה גרמו לה .
ואז סיפרה לי על שרה.
"לכי " אמרה לה האישה שגידלה אותה כל חייה "ותשכבי עם בעלי" .
כבר עברה לא מעט בחייה בתור שפחתה של שרה- מעברים מכאן לכאן ללא
סוף בעקבות אברהם , ועכשיו היא כבר יודעת כי הדבר לא יוכל להוביל למשהו טוב.
ניתן היה לראות כי היא מתלבטת , האם תעזוב את ביתה , את האישה והמקום שהכירה
כל חייה – ותצא לדרך לבדה , דבר שלא למדה מעולם לעשות?
היא המשיכה לשתוק , כחכחה בגרון .
או שמא , תלך אחר ציווי שרה, ותאלץ להתמודד עם התנהגותה של אישה קנאית זו?
תיארתי לעצמי שבעקבות היכרותה העמוקה ורבת השנים עם אישה זו , היא מכירה
גם את תכונותיה החלשות .
שתקתי אני , מתבוננת בפניה הקמוצות לאגרוף .
ופתאום היה ניתן לראות שמעבר למסך החשש והתוקפנות הגלויה , מסתתרת איזושהי כמיהה .
נדרכתי .
מאז ומעולם הייתה הגר שפחתה של שרה . האם זה נתן לה את האפשרות לפתח חיים
משל עצמה ? לחדש? לשנות ? לבנות את עצמה ? אך יותר מכל , וחשוב מהכול ,
ליצור מישהו בעולם שהיא יחידה בשבילו ?.
תפקיד השפחה מאז ומעולם גרם לה לתחושה של בידוד , של חוסר נזקקות לה .
ואולי , עכשיו, עם בקשתה של שרה ולידת הילד או ילדה , יהיה מישהו בעולם
שיאהב אותה חזרה ?
אני מביטה בה במהירות , מנסה לשנות , אבל החלטה מתחילה להתגבש לה בראש ,אני רואה איך תקווה פעוטה לחיים טובים יותר פורשת כנפיים ומשתלטת על ראשה ונפשה.
עכשיו כבר אין איך להימלט , התקווה קיננה בתוכה והותירה וולדים , היא
חייבת להמשיך .
וכך, נחושה , היא קמה מהספה בחדר שלי .
חוזרת החוצה – לשרה – ועושה את הטעות של חייה .
תגובות (3)
ואו…
בחיים לא שמעתי רעיון כזה.
או אבחון כזה.
נשמע טוב!
אני אשמח לשמוע עוד אבחונים שלך על דמויות (גם מהתנ"ך וגם מעוד מקומות)
וואי איזה יצירתי!
אהבתי, מדרגת חמש
המון תודה !