עיניי החתול / 6

בזמן שהלכתי אל ביתו , סימסתי אל אמי , שואלת אותה מה קורה .
צילציול ההודעה נשמע , הרמתי את ידי והפעלתי את המספון בודקת אותו , אימי רשמה שהכול
בסדר והגיעו אליה החדשות בקשר לקלף המלכה . אמרתי לה שהכול בסדר והיא לא צריכה
לדאוג לגבי זה .
" בסדר ." היא רשמה לבסוף , העלתי את המספון והורדתי את ידי מטה , פונה לכיוון הבית של
ריים . מחשבות מתחילות לעולל לי סערות רגשות בליבי , התמונה שלו מופיעה לי מול העיניים
אבל אני מנסה לגרש אותה . רגשי הטינה עדיין בראש פירמידת הרגשות שלי והן שולטות על
הגוף שלי וגרשי האהבה נמצאות בתחתית הפירמידה . מתחת לחולות הנודדות שמכסות אותם
בשכבה עבה של חול .
אני עומדת מול הדלת, מתלבטת האם באמת אני צריכה לתקתק בדלת או אם הוא חוזר הוא יוכל
לטפל בריים . ריים תמיד אהב אותי ותמיד היה נאמן אלי , אני לא יודעת מה יקרה אחרי שנתיים
שלא ביקרתי אותו . אולי הוא ישנא אותי וכבר לא התנהג אלי כמו פעם ?
נאנחתי בכבדות ותקתקתי , לאחר מספר שניות נפתחה הדלת ואימו של ריים עמדה שם עם חיוך
נועז על שפתייה , היא החזיקה את תיק העבודה שלה ונראתה מאוד ממהרת לעבודה .
" או פליסיטיה , בדיוק שאלתי את עצמי איפה את ." היא אמרה עם חיוך ענק , שפתייה העבות
והקטנות , פנייה הדקות והשיער הכהה המגיע קצת אחרי האוזניים . עינייה הגדולות והירוקות
וגופה הדקיק העומד על נעלי עקב גבוהות של עשרה סנטימטרים .
" שלום גברת מראינס , כן מצטערת . הייתי בארוחת בוקר ואם שמעת מה קרה בבוקר .." השפלתי
את מבטי , גברת מראינס צחקה והנהנה , היא הצביעה לכיוון המספון שהיה צמוד לזרעותה הימנית
והביטה ישירות לעיניי .
" כן , קלף המלכה .." כנראה שכולם שמעות שקלף המלכה התגלה , מעניין אם זה נשלח אליו . מעניין
אם החדשות כן הגיעו לבסיס שלו והאם הוא עדיין זוכר אותי ?
כול ההליכה לבית שלהם הייתה מלאת במחשבות , לא יכולתי להפסיק לחשוב על העבר ושאול
שאלות , איך זה שפתאום המשאלה שלי התגשמה , ולמה דווקא קלף המלכה התגלה אצלי או למה הוא
לא התקשר או לא שאל לשלומי במשך השנתיים האלו .
" שנתיים לא ראיתי אותך ילדה , איך שגדלת . נהיית יפה יותר מכול נערה שאני מכירה ." הסמקתי ,
טוב אם היא אומרת את זה , מעניין מה הוא יאמר עלי . הוא שהוא בכלל לא הסתכל עלי אם נפגש .
הבטתי מעבר לכתף שלה אל עבר הבית , גברת מראינס פתאום התעוררה והביטה בי בתמהון .
" אה . כמובן נכון . ריים חולה , כמה מספר ימים ואין מי שיטפל בו , אני ישלח לך עכשיו רשימה למספון
והתרופות שלו נמצאות בארון העליוני . תשאלי את מרן " הנהנתי והקשבתי למה שהיא אמרה .

נופפתי לגברת מראינס שיצאה במהירות מהבית והתיישבה במכונית שלה , נסעה אל העבודה ואני
סגרתי את הבית . ידעתי שהוא עדיין לא בבית אבל הוא צריך לבוא בכול רגע שאני לא הבהל אם הוא
פתאום יכנס .
הלכתי לכיוון הספה בסלון וראיתי את ריים שוכב ובוהה בתקרה , לרגע אחד הוא הבהיל אותי שהוא
לא זז אבל לאחר מספר רגעים הוא סובב את מבטו לכיווני וחייך חצי חיוך חולה " פליי !" הוא אמר
ברגש קל , הוא התשעל קשות .
התקרבתי אליו ורכנתי קדימה , חיבקתי אותו והרגשתי את חום הגוף שלו עולה במעלות גבוהות מאוד ,
הרגשתי את החום שלו חודר אל גופי ולא רוצה לשחרר . צריך לצנן את הגוף שלו .
" איך אתה מרגיש ?" שאלתי בנחת ובחיוך .
ריים השתעל שנית ושכבת בחזרה על הכרית שלו , עם העיניים הגדולות שלו מביט בי ואני מזיזה
את השיער הבלונדיני מעיניו . הוא מניד את ראשו לשלילה ואני מבינה מה שהוא מנסה לומר .
הוא הצביע על הראש שלו והלכתי למלות קערה עם מים ומטפחת , זאת תרופה עתיקה לצינון הגוף
ובקושי אנשים משתמשים בה עכשיו , אבל כול האנשים החכמים ביותר משתמשים בזה לילדים
חולים . התרופות של פעם הן התרופות הכי טובות שקיימות .
חוץ מהתרופה שפתחו במשך שנים , שזוהי התרופה לסרטן שפיתחו לפני מספר שנים והיא התרופה
היחידה שלא מזיקה לגוף .
הכנסתי את המטפחת על המים והנחתי על ראשו של ריים , הוא נענק ולבסוף נאנח .
אתה מרגיש טוב נכון ? זה מצנן את הגוף ומוריד את החום .
הרגשתי את הרטט במספון , פתחתי את ההודעה שהגיעה מגברת מראינס , היא כתבה לי את כול
הדברים שאני כבר יודעת מבעבר . מה הוא אוהב לאכול , איך סרטים הוא אוהב , למה הוא אלרגי
וממה הוא פוחד . חייכתי ושלחתי אליה בחזרה הודעה ' אני יודעת , סכך הכול שנתיים לא טיפלתי
בו . לא שככתי את כול הפרטים ' ולאחר מספר דקות קיבלתי הודעה של סמיילי שמח .
הפכתי את המטפחת על ראשו לצד הקר , צמרמורת קלה עברה בגופו של ריים , הרגשתי את העור
הברווז החיוור שלו . חוץ מהעור הפנים שלו היו חיוורות לגמרה .
הבאתי לריים כוס מים והתיישבתי מולו , מביטה בו בזמן שהוא לוגם מן הקשית את המים הקרים
שנמצאים בכוס . מאיפה יכולת להידבק ?
אף אחד לא חולה בקיץ בוונדרלנד , רק בחורף בעונת הגשמים והשלג הכבד .
" מרן , איפה נמצאות התרופות של ריים ?" צעקה לכיוון הבית , הרמתי את ראשי לכיוון תיקרת
הבית וראיתי יד מתכתית יוצאת מאחד הארונות ומביאה לכיווני את התרופות של ריים . מרן היא
שומרת הבית של משפחת מראינס .
" תודה ." אמרתי והסתכלתי בשעון במספון , השעה הייתה לשתות אקמול . כנראה שהמועצה שלחה
את הכדורים לא מזמן אל הבית שלהם , הם לא רשים להחזיק כמות כזאת של כדורים ללא רשות
של המועצה . כמובן שהם לא יודעים על המכל הכדורים שלי .
ידעתי בלי לקרוא שריים לא יכול לשתות את הכדורים , הוא הרי בסך הכול בן חמש ובגלל זה אני
צריכה לרסק אותם בשבילו .
" קדימה ריים , אתה צריך לשתות את זה ." הרמתי את ראשו של ריים בעדינות מן הכר הנוח , ריים
חייך ולקח את הכוס עם הכדור המומס בתוכו ושתה אותו בלגימה אחת .
" כואב לי הראש " הוא התייפח , הנהנתי והחזרתי את ראשו למקום שלו .
" קדימה , לישון ." ריים הנהן ועצם את עיניו .
ישבתי מול הספה במשך חצי שעה , על ברכיי מתבוננת בריים הנושם בכזה קושי רב , הלב שלו
דפק במהירות רבה והגוף שלו המשיך לעלות בחום . החלפתי שוב את המטפחת והוספתי גם
קוביית קרח אחת אל תוך קערת המים , שהם יהיו קפואים יותר .
לבסוף הגוף התחיל טיפונת להצטנן ושמחה רבה עלתה בגופי , אני שמחה .
פתאום נפתחה הדלת בתנופה רבה ושמעתי את הקול שלו צועק " אני בבית !" קפאתי לרגע אחד ,
ולבסות התרוממתי על רגליי והבטתי בו .
" אולי תשתוק ? אחיך יושן ! " הוא הביט בי בתדהמה והשפיל את מבטו " אולי לא ידעת אבל
הוא חולה ."
שמעתי אותו מבטא את השם שלי בעדינות כה רבה " פליסיטיה .. פליי .."