סיגריה אחרונה- פרק 35

המשך היום פשוט עבר, עבר בלי שהרגשתי. נכנסתי לשיעור ולא התרכזתי בכלום, המשכתי למלא את החובה שלי להיות תלמידה בבית ספר שאני לא סובלת. חקרתי מידי פעם את המצלמה שנתנו לי, לבדוק מה היא יכולה לעשות, אבל שום רעיון לסרט או לדבר שאני רוצה לצלם, אפילו סתם את עצמי, לא עלה לי בראש. יכולתי להסתכל על המבטים של סלע בשיעור, מבטים שחשבתי שנעלמו לשבוע או יותר ופתאום הם חזרו. כנראה שהם חזרו כי אני אמרתי להם לחזור, כי אני באיזשהו מקום גורמת לעצמי להסתכל עליו ורק ככה מבחינה במבטים שלו. היה לו מבט די אנוש, הוא לא הבין מה המצב. ראיתי איזשהי עצבות בעיניים שלו, וראיתי את זה מרחוק. היה נראה שכואב לו.. שמשהו מציק לו- אם הוא התאהב בכזו קלות, איך זה שאני לא? ואולי כן? אבל אולי יותם גרם לי לערער את הכל? ועכשיו אני רוצה את יותם? לא. אני לא רוצה אותו. האמת שאני לא רוצה אף אחד. את עצמי לבד בשקט.
הערב הגיע, לא מצאתי לנכון לעשות שום דבר חוץ מלשבת ולעשן סיגריה אחרי סיגריה. ישבתי במקום די מבודד אבל לא על המדרגות, מהפחד או הסיכון שסלע יהיה שם ויתחיל שיחה, כי לא היה לי מצב רוח אליו. ישבתי וחשבתי מחשבות, על עצמי ועל המקום, על איתן ועל הדברים שהוא אמר. לא עיכלתי את זה שאני כבר יותר משבועיים במקום הזה, שבועיים שמרגישים כמו נצח.
" אחלה מקום מסתור " שמעתי קול קורא. למזלי זה לא היה אף אחד מהילדים שהיה או לא היה לי איתם משהו, זה היה גבע, המורה לאומנות.
" היי " אמרתי לו והושטתי לו את קופסאת הסיגריות.
" אני לא מעשן " הוא אמר בחיוך והתיישב לצידי.
" אני מצטערת שלא באתי כל השבוע.. לא היה לי פנאי או לא יודעת.. הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה לבד ".
" למה לבד? " הוא שאל לא מבין.
" עזוב זה מסובך " אמרתי בחיוך והמשכתי לעשן את הסיגריה שלי.
" הבנתי.. " הוא אמר.
" מה אתה עושה פה? ".
" מלמד " הוא אמר בחיוך.
" באמת? " אמרתי בציניות, " התכוונתי פה איתי. למה באת דווקא לפה? ".
" לא יודע.. סתם באתי לפה לא חיפשתי אותך או משהו " הוא אמר כאילו לא מזיז לו בכלל שהוא מדבר איתי.
" אם לא באלך לדבר אני לא מכריחה. אתה זה שהתיישבת פה " אמרתי בקול לא מזמין ואפילו קצת נעלב.
" לאלא " הוא אמר בקול קצת גבוה ומצחיק, " אני פה בשביל לשמוע מה עובר עלייך ".
" מה עובר עליי? תגיד לי אתה רציני? ".
" אני מבין שלא למדת לדבר למורים בכבוד ".
" אתה לא ממש המורה שלי " אמרתי בחצי צחוק.
" מצוין " הוא אמר והעביר את המבט שלו קדימה, אל האופק. אני לקחתי עוד כמה שאיפות מהסיגריה ועצמתי עיניים כדי להתרכז באפלוליות שהיא השרתה למוח שלי ולנשימה שלי. הרגשתי יד נוגעת לי בירך אחרי כמה שניות, יד חמה מאוד. לא הבנתי מה הוא רוצה אבל העדפתי לא לתת לזה להזיז לי, להתרכז בעצמי ובנשימות. אבל היד טיפסה לאט לאט גבוה יותר וגבוה יותר, הגיעה ממש קרוב למקום שבכתב אסור לתאר. פקחתי את העיניים והמבט שהיה לגבע בעיניים היה המבט הכי מפחיד שנתקלתי בו כל ימי. היה לו פרצוף או של מסומם או של רוצח, משהו שאני נתקפתי חרדה רק לראות אותו.
" מה אתה חושב שאתה עושה? " שאלתי כולי מפוחדת והתרחקתי.
" נוגע בך, אסור? ".
" ברור שאסור " אמרתי והתרחקתי עוד קצת כשראיתי שהוא שוב מתקרב.
" אבל את אמרת בעצמך שאנחנו לא ביחסי מורה ותלמיד, ככה שמותר לי " הוא אמר ונגע ביד ימין באיזור בית החזה שלי. אני קפצתי מרוב פחד ונעמדתי על הרגליים.
" שלא תעז, אני אתלונן ".
" למי בדיוק? " הוא צחק, " לאנשים שלא סובלים אותך? שלא מזיז להם מה תאמרי להם? ".
" אתה הסתבכת.. " נאנחתי ואמרתי בקול מאיים, " זו תקיפה, תקיפה מינית, אני מקווה שאתה מודע לזה ".
" חבל- את מוותרת על הבנאדם היחיד שיכול לעזור לך למרוד פה במערכת ".
" אתה משוגע בדיוק כמו כל השאר " אמרתי והתקרבתי כדי לתת לו סטירה חזקה. אבל הוא.. הוא נתן לי אגרוף ישר לפנים והימם אותי מהר אל הרצפה. לא עיכלתי את זה. הוא התרחק ורץ ואני נשארתי בחושך על הרצפה, מנסה להבין אם אני יכולה לקום או שקיבלתי זעזוע עמוק.