שיר, נעים להכיר :) פרק-24

יונתן בא לאסוף אותנו בדיוק בזמן. שתינו היינו מאורגנות. הוא צלצל צלצול קטן בדלת.
"זה יונתן… הוא בא לאסוף אותי ואת גל" אמרתי לאבא ובחנתי את הבעת פניו, הוא הנהנן לאות אישור וחייך.
"אל תחזרי מאוחר מידי" אבא אמר.
"אשתדל" נשקתי לו בלחי ולקחתי מפתח מהשידה שליד דלת הכניסה.
"גל!!" צעקתי לה, היא יצאה מהחדר שלי, שלנו יפיפייה כהרגלה.
פתחתי את הדלת. לא רק יונתן עמד שם, היה שם גם חבר שלו.
"היי?" אמרתי בבלבול. גל הניפה את ידה לשלום ביישני.
"קצת נימוס, שירי." יונתן לחש באוזני.
"זה אורי. אורי, זאת שיר וזאת גל" יונתן עשה הכרות קצרה.
"היי" אני וגל אמרנו ביחד. יצאנו ארבעתנו מהבית.
"אז…" ניסיתי לפתוח שיחה.
"אהה כן… חשבתי לצאת לדאבל דייט" יונתן אמר בקלילות. גלגלתי עיניים.
"מה את מזלזלת? אולי יצא מהם משהו" יונתן אמר מספיק בקול כדי שאני וגל נשמע. אורי כנראה לא שמע, הוא היה נראה די רחפן.
אני וגל החלפנו מבטים והתפוצצנו מצחוק.
"אולי…" מלמלתי.
"אז ספר לי קצת על עצמך" אמרה לאורי בקולה הפלרטטני שהכרתי כל כך טוב. גל אוהבת משחקים מהסוג הזה.
"מה למשל?"
"מאיפה אתה.. מאיפה אתה מכיר את יונתן, משפחה.. הכל." הוסיפה קריצה קטנה. היא נראתה לגמרי שובבה. אני ויונתן הלכנו מאחוריהם בקצב שלנו.
"מאיפה הבאת אותו?" שאלתי את יונתן כשכבר היינו במרחק מספיק מאחוריהם, הם ניהלו שיחה טובה וקולחת, או ככה לפחות זה היה נראה.
"סתם… חבר מהתיכון, שאל אם יש לי מישהי בשבילו"
"לא. צא מזה." אמרתי.
"מה יש לך? מתערב איתך שהיא תתחנן לעוד דייט איתו. או לפחות תבקש ממנו את המספר טלפון עד סוף הערב"
"על מה?"
"על מה מה?"
"על מה התערבנו?" שאלתי.
"את עושה לי הופעת ריקוד פרטית"
"זה במקרה ש…"
"אני זוכה" הוא אמר.
"ובמקרה שאני זוכה?" שאלתי
"זה לא יקרה…" הוא השיב.
"תתפלא" אמרתי.
"טוב"
"נו אז מה תתן לי?" שאלתי.
"מבחינתי לסחוב אותך בשק קמח יחף ולרוץ את כל השכונה. את לא תזכי"
"התערבנו" לחצתי את ידו החמימה ששכחתי כבר כמה נעים לגעת בה.
הדבקנו את הקצב של גל ואורי.
"ואני הקטן" הגענו אליהם בסוף המשפט בו תיאר אורי את משפחתו.
"אז אתה בטח גם מאוד מפונק" אמרה גל באותו קול פלרטטן.
"לא ממש דווקא…" אורי ענה.
דייט ראשון, דבר שלעולם לא היה לי. לפחות לא שאני זוכרת.
"אז לאן הולכים?" גל שאלה את יונתן כשהבחינה בנו.
"לא חשבתי על זה"
"בואו לפארק" אמרתי. הם הסכימו, לא כי זה היה רעיון טוב אלא כי לאף אחד לא היה רעיון אחר.
הגענו לפארק, הוא היה חשוך וריק, מלא בקליפות פיצוחים שהשאירו חותם של בני נוער.
התיישבנו על ספסל הסמיילי הקורץ וניסינו להפוך את המצב לפחות מביך ממה שהוא, זה הצליח כנראה. היה כיף.
"הם באים כן הם באים המומינים המופלאים" יונתן התחיל לשיר אחרי שיחה מצחיקה ומוזרה, כולנו הצטרפנו, שכחתי את הספונטניות והקלילות שלו, שכחתי שלהיות איתו לא חייב להיות רק כבד, רציני, עמוק ומרגש. אפשר גם סתם ליהנות.
"מומין שלנו מומין טרול" שרנו כולנו מלבד גל שנראתה מהורהרת.
"ככה זה הולך?! תמיד חשבון שזה 'מומין טוב'" היא צחקה, כולנו נדבקנו בצחוק המתגלגל שלה וצחקנו איתה. נראינו כמו חבורת שיכורים, אני בטוחה.
"אני רעב…" יונתן הרהר פתאום.
"גם אני" אורי הצטרף להרהוריו
"תסבלו בשקט" אמרה גל בנחמדות המאפיינת אותה כל כך.
"כשהבטן שלי תתחיל לקרקר זה כבר ממש לא יהיה בשקט" אורי אמר. גל הוציאה לו לשון.
"בואו אמת או חובה" אמרה גל, כנראה כדי להשתיק את אורי.
"לא גל. כלום טוב לא יוצא מזה." אמרתי לה והוספתי מבט שרק שתינו הבנו, התפקענו מצחוק. הבנים ניסו לפענח אותנו. לי ולגל יש זיכרונות לא טובים מאמת או חובה, פאדיחות רציניות.
"אני מת מרעב… אני זז הביתה לאכול" אורי אמר… כנראה הרגיש לא קשור, לא הייתה לי בעיה עם זה.
"ביי אורי" גל אמרה וקרצה אליו
"היה נעים להכיר" הוסיפה. אני ויונתן החלפנו מבטי הנה-הקרב-מתחיל-בוא-נראה-מה-יקרה.
"גם לי אותך.. את מתוקה… אני אשמח להיפגש"
"כן…" גל אמרה כאות שלילה מוחלט.. הוא נבוך לו והלך לאט לאט.
"ניצחתי! ניצחתי! ניצחתיייי!!" קראתי בשאגות שמחה כשאורי כבר לא נראה באופק.
"אני לא מאמין! למה לא ביקשת ממנו את המספר שלו?!" הוא שאל את גל.
"סתם…" היא ענתה. זה לא ריצה את יונתן.
"מה הבעיה בו?" דחק בה.
"כלום… הוא פשוט לא הטעם שלי" גל אמרה.
"נייייצצחחחתתייי!!" הנפתי את ידי בתרועות ניצחון ורצתי במעגלים בפארק.
"ניצחת במה?" גל שאלה. הנחתתי את עצמי על הספסל, לידה.
"התערבנו אם תבקשי ממנו את המספר שלו או לא. אני אמרתי שלא.. ניצחתי!"
"התערבתם עלי?! חתיכת זבלים." אמרה בטון שמנסה להיות קשוח אבל נראה כי נהנתה מתשומת הלב.יונתן נעמד וחלץ את סנדליו. הוא נותר יחף על המדרכה הסמוכה למתקני הפארק.
"יאללה תעלי" הצביע על גבו, כמו חמור שצריך להסיע מטען כבד, צחקתי בהשתעשעות.
לקחתי תנופה קלה, קפצתי ונכרכתי סביבו, ידי סביב צווארו ורגלי סביב בטנו.
"אחח את חונקת אותי" אמר.
"סליחה.." לחשתי באוזנו בקול מתקתק והירפתי מעט את אחיזתי בו. נשקתי לו בלחי קלות והשענתי את ראשי על כתפו הימינית.
"אתם הולכים לנטוש אותי?" גל שאלה בקול עייף ומעורר רחמים.
"אפשר לומר" עניתי. גל צחקקה.
"תהנו לכם זוג משועמם… אני הולכת לישון" גל החלה להתרחק.
"מוכנה? זאת הולכת להיות הכנה טובה למסע כומתה" הוא צחק.
"מוכנה"
הוא רץ מהר.
היטלטלתי על גבו באי נוחות, נצמדתי אליו. הוא רץ, הרוח הכתה בפני בנעימות.
רגלי נחבטו בבטנו, ניסיתי לחזק את אחיזתן. הכפכף שלי נפל באמצע, יונתן היסס לרגע ושקל אם לעצור.
"נאסוף בחזור" אמר, צחקתי לעצמי בהנאה ושחרור. נפל גם הכפכף השני. נותרתי יחפה וקטנה מוחזקת בידי חייל גדול וחזק. הרגשתי כל כך טוב.
הרוח קיררה אותי וגבו החם חימם אותי. הרגשתי איזון עדין כזה.
הוא התחיל להתנשף, משהו באנחות הקטנות שלו ריגש אותי, חיככתי את מצחי בעורפו החם והשזוף שהתכופף מעט מהמאמץ. כל מגע איתו היה נעים. כל סוג מגע שונה הלהיב אותי. הרמתי חזרה את ראשי והבחנתי בעצי הרחוב והבתים חולפים על פני במהירות בלי שאתאמץ בכלל.
"תעצור כשזה קשה לך" לחשתי לו. הוא הנהנן והגביר את ריצתו.
"וווהההווו" צעקתי להנאתי. הרגשתי את לחיו נמתחות לחיוך.
כעבור כמה שניות נעצר, החלקתי במורד גבו אל הרצפה, יחפה. הוא הסתובב אלי, מצחו הבריק והוא התנשם בכבדות.
נעמדנו שנינו יחפים אחד מול השני.
"נהנת?" שאל וחייך למראה המרוצה שלי.
"כן… יש לי חבר חזק" אמרתי. הוא צחקק.
הנשימות הכבדות שלו התקרבו אלי. גם שפתיו. הם נגעו בשלי וכמו בסרט התאמנו את עצמינו אחד לשני ונבלעתי בזרועותיו השריריות העוטפות. התנתקתי ממנו כדי לנשום קצת, עכשיו שנינו התנשמנו בכבדות. זה לא מנע ממנו להמשיך. כעבור כמה שניות מתוקות התרחקנו קצת.
הוא הבחין בכפות רגלי היתומות.
"חכי פה, אני אביא לך את הנעליים" הצביע על רגלי ופנה ללכת.
"זה בסדר, אין פה זכוכיות" דילגתי אליו בקלילות על קצות האצבעות.
הוא החזיק את ידי.
"בואי נמצא את הנעליים האבודות"