היתה נסיכה

יש נסיכה שיש לה הכל.
יש לה ארמון מפואר וגדול.
יש לה צחוק פעמון, תלתלים של זהב
וגינה של ורדים שפורחים רק בסתיו.
יש לה אבא מלך ואמא מלכה,
משרת, אומנת וגם מנקה.
יש לה מאה שמלות ואלפי תכשיטים,
נעליים, איפור ועוד קישוטים.
היא מנומסת ומאוד עדינה,
יפה, מאושרת, ילדה כה קטנה.
יש לה ציפיות, תקוות לעתיד.
יש לה חלומות שתגשים אם תתמיד.
יש לה המון מחזרים עשירים.
החיים שלה פשוט מושלמים.

יש נסיכה שכבר אין לה הכל.
נשרף הארמון, וההרס גדול.
מסביב לארמון החומות קרסו.
הגן נשכח, הפרחים נבלו.
נחטפה המלכה, המלך נרצח,
האומנת עזבה, המשרת ברח.
התכשיטים השמלות והאיפור נגנבו.
עובדי הארמון התפטרו או נשבו.
נסיכה בלי בית. בלי ממלכה.
יפה, עצובה, ילדה כה קטנה.
בלי ציפיות, או תקוות לעתיד.
החלומות לא יתגשמו, אפילו אם תתמיד.
היא עכשיו מתחבאת, לבד בצללים.
החיים שלה פשוט אומללים.

היא כבר לא נסיכה,
אבל יש לה הכול.
בית קטן,
בכפר לא גדול.
יש לה תלתלים של זהב,
וצחוק פעמון.
4 אדניות של פרחים,
מלאות יקינטון.
אין לה אבא או אימא,
אבל יש חברים.
היא לא צריכה מנקה,
ולא משרתים.
לא זקוקה לאיפור ולא לתכשיטים.
לא לשמלות מגונדרות,
ולא לקישוטים.
היא אישה מנומסת, מאוד עדינה,
יפה, מאושרת כבר לא ילדה קטנה.
שוב עם ציפיות ותקוות לעתיד,
חלומותיה התגשמו, כי ידעה התמיד.
יש לה בעל אוהב ושלושה ילדים,
בזכותם חייה באמת מושלמים.