את/ה כמו סם…

אני מנסה להקשיב לצלילי המוזיקה שברקע,
אך קולך גובר עליהם.
קולך מתוק, עדין, משגע,
שולח אליי גלים קטנים של מסרים סמויים…
אני מנסה להתרכז ולראות מעבר לכתפך,
אך המראה שלך מסתיר,
הוא מהפנט אותי, מקבע.
גופך מונע ממני את הנוף, מאפשר לי רק אותך.
אתה כמו סם, אתה.

אני מתפתה לחשוב שאת יודעת,
יודעת כמה חמודה את כשאת הולכת ככה,
בקלילות ונוחות, צועדת לאט…
אני מתפתה לחשוב שאת שומעת,
שומעת את קולי קורא לך בלילות.
בשקט שמלווה בקריאות קטנות, כמעט בלתי נשמעות,
הן בוקעות מהלב שלי,
מילים שפשוט לא רוצות להיתקל באכזבות.
את כמו סם, את.

אתה מתקרב לאט, אני שומעת את נשימותייך.
אתה אם המבט השלו, אך גם המודאג והפגיע.
אתה מביט לעברי, וליבי מחסיר פעימה.
אתה כמו סם בשבילי,
אתה, הו אתה…
ואתה כמו סם בשבילי,
והכל מתחיל מהתחלה…

ההייתי רוצה לדעת, מה הולך בליבך.
האם הוא שבור או כאוב, האם אתה צריך עזרה….
אני יכולה להיכנס ועזור,
לגעת והנחם…
האם רק תיתן לי להיכנס לתוכו,
אולי תוכל למצוא מרפא…

וכשהלכתי בגינה, היא ישבה שם, לבדה.
ועל פניה היה המבט ההוא, שעולה תמיד כשהיא חושבת..
ושוב אני מתחיל לחשוב,
על מה היא חושבת?
אם רק הייתי מדבר איתה, הייתי אומר מילים קטנות,
עדינות, הייתי שואל מה קרה, ואם היא צריכה עזרה…
מחר, אני אומר לעצמי, מחר…
אך שוב הכל אותו דבר.

אתה מתקרב לאט, אני שומעת את נשימותייך.
אתה אם המבט השלו, אך גם המודאג והפגיע.
אתה מביט לעברי, וליבי מחסיר פעימה.
אתה כמו סם בשבילי,
אתה, הו אתה…
ואתה כמו סם בשבילי,
והכל מתחיל מהתחלה…

וכמו תמיד אני רואה אותך, אך הפעם אוזר אומץ ומתקרב…
כי את כמו סם בשבילי,
את, הו את…..
כן את כמו סם בשבילי…
ואני חושב שאני מתחיל להשתגע…

כן, אתה כמו סם…
כן, את כמו סם…