היי,
זהו הפרק החמישי בסיפור בהמשכים בשם "להרגיש", מתנצלת על העריכה העצלנית.
אשמח לדעות, תגובות, תקוות וכולי

להרגיש- פרק 5

10/06/2013 797 צפיות 2 תגובות
היי,
זהו הפרק החמישי בסיפור בהמשכים בשם "להרגיש", מתנצלת על העריכה העצלנית.
אשמח לדעות, תגובות, תקוות וכולי

נעצתי מבטי בה בבלבול, מניחה לעיני להיפער לרווחה, מניחה לתחושותי חסרות הידע לצוף. לא ציפיתי לחזור לביתי ולגלות אותה בפנים, לא ציפיתי לדבר כזה, לא ציפיתי להפתעה מוזרה שכזו.
"תראי מה הבאתי לך!" הצהירה בקולה הרם ודילגה בקלילות אל עבר חדר המקלחת, פותחת את דלתה בחיוך רחב ומאושר, מרוצה מעצמה. כעת, ה'הפתעה' התקדמה בצעדים איטיים אל עבר הסלון, חיוך פרוש על שפתיה ועיניה בורקות באושר מסוים וחסר כל טעם, נאנחתי קלות.
"אין פה אף אחד. השער והדלת היו נעולים, איך נכנסת? תם. נכנסתם, איך?" שאלתי באנחה, תוהה, לא הייתה ביכולתי לנחש כיצד נכנסו פנימה, כיצד הגיעו אל פנים ביתי כאשר אף לא לאחד משניהם יש מפתח. כאשר אף ולא אחד היה בבית לפתוח, כאשר למעשה-דבר לא עזר להם מבפנים.
"קווין פרץ אותם.." השיבה בחיוך רחב ומאושר וקפצה עליי, מועכת את גופי בחיבוקה הרגיל והמוחץ. נאנחתי עמוקות, לא צפיתי את זה, ובטח שלא ציפיתי לדבר כזה.
"אז נתנחל אצלך כל הלילה." הוסיף קווין ברוגע, חיוכו מתרחב מרגע לרגע, הוא התמקם על הספה בנוחות, משך את השלט מהשולחן במרכז הסלון ופתח את הטלוויזיה.
"למה באתם? רציתי להתקלח, לבד. ולנוח, לבד." נאנחתי, מפצירה במדיסון, הבטתי אל עברו, סוקרת את תנועותיו באכזבה, לא ציפיתי כי יופיע במרכז ביתי משום מקום, לא צפיתי זאת- אף לא לרגע.
"קווין, אל תתקלח איתה." קבעה מדיסון, מתבדחת בעוד חיוך נפרש על גבי שפתיה הוורדרדות. קווין גיחך והסתובב אל עברנו, פורש את זרועותיו על גבי משענת הספה ומסדרן בנוחות כמשענת לראשו.
"אני לא אתנגד, את יודעת.." קרץ והחל מצחקק, זורם עם הבדיחה- אשר את האמת? לא הצחיקה אותי אף לא מעט. נאנחתי, והבטתי לכיוונו, מבטי זועם ונוקב והבעתי מדוכאת. אט אט צחקוקו נהפך צחוק מתגלגל.
"חסר לך להיכנס לי למקלחת, סוטה מין." קבעתי בעצבים והתקדמתי אל עבר חדר הארונות, שולפת את בגדיי ומתקדמת אל עבר המקלחת, הלוא הייתי רטובה מכף רגל ועד ראש- על מקלחת לא הייתי מוותרת. טרקתי את הדלת כטריקת אזהרה, והחלתי בדבר אליו יגעתי במשך החצי שעה האחרונה.
כאשר יצאתי מהמקלחת, מדיסון שכבה על הספה לצד הספה עליו ניצב קווין, מכוסה בשמיכת פיקה אדומה, עיניה עצומות וחיוך מרוח על שפתיה, אוחזת בטלפון שלה צמוד לחזיה, צחקקתי והתקדמתי לעברה, שולפת את הטלפון מבין אחיזתה ומניחה אותו על השולחן במרכז הסלון, מלטפת את ראשה ומכסה את כתפיה. התיישבתי לצד קווין, עיניו עצומות גם כן וידיו פרושות על גבי משענת הספה. צחקקתי והלכתי להביא שמיכת פיקה נוספת, כחולה, מכסה את גופו , מגחכת, ומתיישבת לצדו, נשענת אחורנית ברווחה ומזפזפת בין ערוצים, מחפשת אחר דבר מה לצפות בו אותה העת. אט אט החלו עיני נעצמות גם כן. נרדמתי, חשתי בכך.
**
"בוקר טוב.." לחש קווין באוזני, משחק בשיערי ברכות, גולש ומלטף את פניי באצבעותיו החמות והרכות. פקחתי את עיני בעייפות, וסקרתי את סביבתי. מדיסון שכבה על גבי הספה, תנוחתה שונתה אך עיניה נותרו עצומות כשהיו קודם לכן. חייכתי ביני לבין עצמי, סובבתי את מבטי והבטתי לכיוון קווין, ראשי הושען על גבי חזהו וגופי כוסה בשמיכת הפיקה הכחולה ההיא, אשר מספר שעות לפני כן כיסיתי את גופו בה. לחיי החלו אט אט מעלות סומק קל, השפלתי את מבטי בספק בושה ספק מבוכה.
"מה את פוחדת, מלאך קטן? נראית כאילו קר לך.. אז חיממתי אותך" הסביר קווין וחייך ברכות ,מרים את ראשי, מביט בעיניי ברכות, בחיבה. הוא צדק, באמת היה לי קר. לחיי האדימו אף יותר, נאנחתי והנחתי את ראשי על גביי חזהו, נושמת עמוקות, שואפת את ניחוחו עמוקות.
"את צמאה?" שאל קווין והמשיך מלטף את פני, מסדר את שיערי, מרים את פני מעט, חובק את גופי אליו אט אט. תהיתי בשל מה אותה הדאגה- בשל מה החליט כי יש ברצונו לכסות את גופי, לדאוג בכדי שלא יהיה לי קר.
"כן.. אני אלך לשתות שוקו" השבתי בעייפות, מפהקת ומתמתחת, מתייצבת על רגלי ומתקדמת אל עבר המטבח, קווין לא איחר לעקוב אחר צעדיי, ותוך מספר שניות ניצב במטבח גם הוא, מושיב אותי על כיסא לצד השולחן האוכל ולוקח את תפקידי, ממלא את השוקו ומרתיח מים, הנחתי כי בשביל קפה או משהו בסגנון.
"יש לכם פה נס.. איפה שהוא?" שאל קווין והחל מחטט במגירות סביבנו, בארונות העץ, בחיפוש אחר צנצנת אבקת הנס קפה. גיחכתי ביני לבין עצמי וקמתי, מושכת את הצנצנת נס קפה אשר ניצבה לצד הקומקום הכסוף. צחקקתי ולקחתי את כוס השוקו אשר מילא קודם לכן, מתקדמת באיטיות אל עבר שולחן האוכל.
"אהה.. למה לא אמרת ליד הסוכר?" שאל קווין, מעמיד פניו כי אכן היה מוצא את צנצנת הנס קפה אם הייתי אומרת לו כי הינה לצד הסוכר.צחקקתי ביני לבין עצמי ולגמתי מכוס השוקו שלי. 'צנצנת הסוכר' לצד הקומקום, הינה צנצנת מלח, אך הנחתי לו להבין את ההפתעה כאשר ישתה את הכוס נס קפה שלו, כעונש על הפריצה לביתי אני מניחה.
"שאלה.." החל קווין ממלמל, צפצוף קל העיד כי סיים הקומקום את חימום המים, הוא רוקן שתי כפיות אבקת נס קפה, כפית 'סוכר', שפך מים חמים, ערבב והוסיף חלב, מבטו מושפל ועסוק בהכנת הנס קפה ה'מתוק', כביכול.
"אממ? מה יש?" שאלתי ולגמתי מהשוקו שלי בשנית, מביטה אל עברו ולאחר מכן מביטה אל עבר מדיסון, אשר שינתה את תנוחתה, עיניה עצומות ושמיכתה מבולגנת, הטלפון שלה מצפצף בפעם האחרונה ונסגר, סביר להניח כי נגמרה הסוללה, הלוא היה פתוח וצפצף לאורך כל הלילה.
"בא לך לצאת מתישהו?" שאל קווין בביטחון, נשען על גבי השיש ולוגם מכוס הנס קפה המהבילה, מניחה לצדו ובוהה בי, ממתין לתשובתי.
"בטח, אנחנו ידידים אני מניחה.. אפשר לצאת.." השבתי ולגמתי ארוכות מהשוקו שלי, משאירה את הכוס מוחזקת קרוב לשפתי, הרי הכרנו אך ורק מספר ימים- היציאה היחידה שעלתה על דעתי הינה כהצעת יציאה כידידים, לא יותר.
"התכוונתי יציאה כיותר מידידים." הוסיף קווין בביטחון, לוגם בשנית מכוס נס הקפה, ומיישר את מבטו אל עברי, מבטו חודר- מחפש אחר תשובה במבטי.
"נו, מה את הולכת לענות?"..


תגובות (2)

תמשיכי….:))

11/06/2013 12:56

אמשיך בקרוב^^

11/06/2013 15:03
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך