החברות הכי טובות — פרק 1 — טובות השתיים מן האחת .

— נקודת המבט של קלואי —
היי , אני קלואי , אני בת 16 ואני רוצה לספר לכם על עצמי . אתם בטח שואלים את עצמכם : על מה היא כבר תספר ? אז תאמינו לי , יש לי המון מה לספר ….

הכול התחיל בכיתה א' .
הייתי מאוד ביישנית .
היום הראשון ללימודים הגיע . התרגשתי והתביישתי באותו הזמן .מצד אחד , אני מתחילה התחלה חדשה : יהיה ממש כיף ! מצד שני : אולי אני לא אשתלב ? יכול להיות שילעגו לי ? הייתי מאוד מבולבלת , אך לא הייתי יכולה לומר כלום .
שאלתי בבישנות את אמי , פלורה אם היא יכולה להיכנס איתי לכיתה . הרי אם משהו היא יקרה , רק היא תהיה שם בשבילי . אמא שלי חייכה והסכימה . נשמתי לרווחה .
חנינו את האוטו התכול שלנו , אשר משך המון תשומת לב לא רצויה . התמצאנו מהר מאוד במקום , ומצאנו את השכבות של כיתות א' .
המקום אליו הייתה אמורה לבוא בכל יום ויום בחיי (לפחות בשנה הקרובה) .הסתכלתי בקנאה על כל הילדים , אשר נכנסים לבית הספר בראש מורם ובביטחון . רק אני , עומדת שם ולא פוצה את פי .מתביישת .לא יודעת מה לומר לשאר הילדים . לא נעים לי לשאול אותם לשמם . מי אני כבר , ילדה שקוראים לה קלאי , אשר מתביישת להיכנס לכיתה . ויכול להיות שהם אפילו יגחכו למראי . הייתי נראית מאוד מתלהבת בחולצה ובחצאית הפרחונית שלי .
"בואי ניכנס" אמרה אמי ברוך בלתי מוסבר ולא אופייני לה , אפילו שהיא אמא . אחזתי חזק בידה , נשמתי עמוק , ונכנסתי לכיתה הקטנה . היא הייתה נראית ממש לא רע .
אולי אפילו טוב . אולי אפילו טוב מאוד . על כל הקירות היו תלויים שלטים צבעוניים של אותיות , והיו שם פינות אשר מדביקים אליהן את הדברים עם סקוץ' . על הלוח הלבן היה כתוב באותיות גדולות :
"ברוכים הבאים לכיתה א' !" שמתי לב שמספר ילדים כבר הכירו זה את זו , והם מפטפטים יחדיו . התחבאתי מאחורי גבה של אמי .
לפתע הגיעה אליי ילדה חמודה כזו . אבל לא יותר מדי חמודה , היא הייתה נראית יותר קולית מחמודה . שערה החלק והחום היה קלוע בצמת דג דקיקה . היה לה פוני בובה ארוך יחסית , היא לבשה ג'קט ג'ינס מעל לחולצתה הצהובה . היא לבשה סקיני ג'ינס שחור ונעלה מגפי ד.ר מרטינס אדומות לילדים .
"אנחנו באותה סירה . אל תדאגי ." היא פנתה אליי בעליזות . חייכתי אליה חיוך מאולץ אך עדיין פחדתי .
"בואי . בא לך לשחק במשהו ?" היא פקחה לעברי עיני עגל תכולות .
"אוקיי . את בוחרת" עניתי וניסיתי לשחק אותה רגועה . אז היא בחרה לשחק 'מלחמה' . דיברנו , צחקנו והבנו שאנחנו שונות לחלוטין זו מזו . אבל השמות שלנו דומים : אני קלואי והיא אלי . זה כמעט אותו הדבר .
נגמר היום הראשון , ואני נכנסתי בדילוגים עליזים לאוטו של אמי .
"אמא , את יודעת שאלי נתנה לי ביטחון ואומץ ? זה כזה כיף ! מי יודע , אולי אני אכיר עוד חברים …" אמי חייכה אליי דרך מראות האוטו , ידעתי שהיא אמרה בלבה 'כל הכבוד מתוקה שלי . כל הכבוד .'
***
עבר יום . בוקר חדש. התארגנתי לבית הספר .
ברגע שהייתי מוכנה קראתי לאמי והיא הסיעה אותי לבית הספר , בדיוק כמו אתמול . הפעם לא הייתי מפוחדת . הייתי אמיצה . לא ביקשתי ממנה להיכנס איתי , אפילו לא לרדת איתי מהאוטו .
בשער פגשתי את אלי . היא נופפה לי ודברנו עד הכיתה .
אך באמצע הדרך , ראינו ילדה בודדה . היא בכתה . פניה היו אדומות . שערה היה ג'ינג'י ונמשים קטנים היו על פניה . היא לבשה דברים אפילו יותר מגניבים ממה שאלי לובשת : וסט מפוספס עם חולצה ירוקה וחצאית ג'ינס קצרה , עם חותלות מנוקדות . אני ואלי רצנו אליה , אפילו שהיה אמור להיות צלצול בעוד 5 דקות .
"מה קרה ? הכול בסדר ?" שאלה אותה אלי .
"לא . הכול חוץ מבסדר !"
"אז מה קרה ?"
"אני … תלמידה חדשה … באתי מעיר אחרת …. אני ממש פוחדת שילעגו לי ! אין לי חברים ואני מאוד מתביישת !" אמרה . היה מאוד מוזר לשמוע את זה , בגלל הקוליות המתפרצת ששידרה הילדה , אך נתנו לה כתף לבכות עליה בכל מקרה .
"אנחנו נהיה חברות שלך ! נכון אלי ?! אנחנו בחיים לא נלעג לך !" אמרתי וחיבקתי את הילדה .
"באמת ?" אמרה , כולה תקווה , והתנפלה עלינו בחיבוק ענק .
"איך קוראים לך ?" שאלנו .
"דפי. נעים להכיר !"
המשכנו ללכת לבית הספר , הגענו בזמן … אין , אז הכול היה טוב …