ספורט…כתיבה…
פעם, זה היה הספורט
הדבר היחידי שהחזיק אותי בחיים
בלי אימונים
בלי כל התרגילים
לא הייתי רואה את החיים שלי
זה הלך ככה:
יום ראשון-התעמלות
יום שני-שחייה
יום שלישי-ריצות בישוב
יום רביעי-התעמלות
יום חמישי-שחייה
זה היה החיים שלי
האוויר שלי
השפיות שלי!
הכל רק ספורט, לרוץ, לשחות, להתאמן…
עכשיו, עכשיו זה השתנה
אולי זה בגלל שהייתה לי דלקת בגיד של יד שמאל
או אולי בגלל שנקעתי את הקרסול…
אני רק יודעת שזה השתנה
עכשיו זה רק
כתיבה, כתיבה, כתיבה..
אני מתגעגעת לספורט שהייתי עושה
אולי הייתי חוזרת הביתה מותשת
אולי זה לא יחזור
אולי זה כן יחזור
אבל מה שאני כן יודעת…
זה שאני לא אוותר על זה גם בשנה הבאה
כי אני יודעת כמה זה עזר לי
כל ההרגשה של האדרנלין ופעולה….
תגובות (5)
זה יפה, לכל אחד יש פעילות אהובה, אצלך זה ספורט, אצלי זה קריאה.. לכל אחד זה שונה, כי כל אחד אוהב את מה שעושה לו טוב בלב, גורם לו להרגיש קצת אחר, מוכשר יותר, ופחות לוחץ. ^^
אותי הכושר פשוט החזיק
כשלא הייתי נירדמת בלילה (אני עדיין עושה את זה) הייתי עושה כוח בטן
פעם עכשיו אני כבר לא בכושר, ידעתי לעשות שכיבות שמיכה וטיפה לקפוץ באוויר
ידעתי לרדת לגשר ולעלות
זכיתי מקום ראשון בתחרות שחייה…
זה פשוט שבר אותי כשהפסקתי להתאמן.
אז אולי תתחילי בחופש הגדול שוב להתאמן? יהיה לך את כל הזמן שבעולם, את תוכלי לעשות את הכיף חיים שלך כרצונך, תתאמני!
הייתי שוחה (חלק מפיזוטראפיה) אבל עכשיו כבר לא כי אין יותר מי שייקח אותי להריכה (אני אוהבת יותר את הבריכות המחוממות, ולא את המקורות..)
אבל צודקת, לכל אחד יש את הפעולה שלו ^^
האמת שהייתה לי עוד בעיה אחת
הרי דקלת בגיד של כשורש כף היד לא. אמורה להפריע לי לשחות וגם נקע בקרסול לא
הבעיה שלי הייתה שקשה היה לי לנשום
בקושי הצלחתי לנשום לפעמיים