מפלצות הלילה הגשום | פרק 96
"אני נשארת, אני צריכה להשקות אותם." הסבירה.
ראיתי את הדמעות ניקוות שוב בעיניה.
"הם הפכו לצמחים, אני צריכה להתמיד, אני מתנצלת. להתראות קרייג," פלטה גברת קורלנד ונעלה בפניי את הדלת של החדר, "כשאתה עוזב את ביתי, אל תשכח לסגור את הדלת חזק. בסדר?"
"כן." עניתי בקול מעט שבור.
אבל נותרתי לעמוד במקום במשך חצי דקה אל מול חדר האירוח. מחשבותיי נדדו הרחק מגופי.
לא הבנתי כלום, חשבתי שאני בסרט של מדע בדיוני. או גרוע מכך: סרט אימה.
אחרי שהתעשתי, נתתי ריצת מרתון מטורפת בחזרה אל ביתם של דודיי.
הכל פה מטורף, חשבתי, אני לא יודע מה קורה פה, אני פשוט לא יודע.
אני לא רוצה לדעת.
תגובות (0)