החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 36!

הלכתי אחרי מאי ואופק, נכנסו למכונית של אופק הוא התניע את המנוע. "לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי, קולי מעט צרוד מן הרגיל –אין על הקול שלי! אמרתי במוחי, הרי אני יודעת מהקול הצרוד שלי עושה למאי, אז למה לא להשתמש בו לעיתים קרובות יותר? "לים." ענה אופק, הרגשתי את ידה של מאי נחה את ירכי, הרמתי את ראשי אליה, היא חייכה אלי חיוך שרק מראה לי שאין לי מה לדאוג.

אני חייב להודות, טיפה הרגשתי לא בנוח ליד אופק, זה הרגיש כאילו הוא נכנס לי לטרטוריה, או אולי אני לשלו?

אני לא יודע… אבל מה שחשוב זה שמאי בצד שלי, אני חושב. אוף! אני חושב יותר מדי, זה הורס לי את הראש!
אך קן המחשבה שלי נעלם ברגע שראשה של מאי הורם מכתפי, העברתי את מבטי אליה במהירות, "בוא, הגענו." היא אמרה ויצאה מהרכב, יצאתי אחריה והצמדתי את משקפי השמש וכובע הגרב שאופק נתן לי לראשי.
אין מצב שאני רוצה כאן להיתקל במעריצות!
"בוא." הרגשתי את ידה של מאי משתלבת בידי, אצבעותינו מתהדקות בדיוק במקום המתאים, כאילו נועדו לכך.
"איפה או-" לא סיימתי את המשפט, ועוד חשבתי שיש לי מעריצות!
אופק פילס את דרכו דרך חמישים בנות שפשוט נדבקו לו לגוף ונמרחו עליו! "בואו!" הוא צעק, מנסה להגיע עלינו בין כל הבנות, מאי נאנחה ומשכה אותי לכיוונו של אופק. היא שיחררה את האחיזה בידי וצעדה לכיוון שלו, היא החזיקה בידו ונצמדה עליו, "פשוט תעופו מכאן!" היא צרחה, כל הנראה, הבנות לא שמו לב שמתחת למשקפי המשמש והכובע המגניב, זאת מאי הורן, עלילת הלבוש ודוגמת החיים שלהן. "תודה." אופק נשם לרווחה לאחר שכל הבנות הלכו, מאי התרחקה ממנו מעט, הם ניראו כמו זוג. כמו זוג אמיתי, היא התקרבה אלי בחזרה, אך אני מרוב בלבול לא אחזתי בידה. "תגיד, עוד כמה זמן אני אצטרך להעמיד פנים שאני החברה שלך כדי שהן יכלו?" היא נאנחה בכבדות. "אני לא יודע. זו לא אשמתי שאני גולש." הוא אמר וחייך אליה. "אתה גולש?"ש אלתי בפליאה, הוא הנהן, "אלוף יבשת אירופה בגלישה." הוא מלמל, "אתה מה?!" אמרתי, כמעט בצעקה, הגיחוך מפיה של מאי נשמע שקט אך נשמע. "תירגע, אתה מפורסם, אתה פוגש מעריצות את ימין ועל שמאל, אתה אמור להבין אותי. מה שהיה כאן, זה היה במקרה. הן כנראה ראו אותי בננדוס ובאו אחרי לכאן." הוא אמר וחייך. "טוב.." מלמלתי, "את יודעת מה אני לא זוכר?" שאלתי את מאי, שאלה רטורית כמובן, למה שהיא תדע מה אני לא זוכר?
"מה?" היא שאלה. "עם קיבלתי היום נשיקת בוקר טוב." אמרתי. "קיבלת קיבלת, ואפילו יותר מדי." היא אמרה ונשקה לי על האף. מה שהמגע שלה עושה לי!
אני משתגע ממנה!
היא יכולה לגעת לי ביד, וכל העולם קורס, הכל נעלם כלא קיים!
זהו, אני א כבר לא שם! אני כבר קופץ בשדה של פרחים מלאי לבבות עם אהובתי האחת והיחידה. "אתה בא למים?" היא שאלה, "אממ, אני לא רוצה להתקרר שוב." אמרתי. היא הנהנה ונשקה למצחי, כל כך רציתי את השפתיים שלה! אבל זה רק הראה לי שלא כל מה שהיא רוצה ממני זה סטוץ. שלא כל מה שהיא רוצה זה את השפתיים שלי, זה אותי. היא רוצה אותי כמו שאני.

שמתי את ידי על מותניה והסנפתי את ריח שיערה שהיה בריח וורידים שהתערבבו עם הבושם המתוק והממכר כל כך שלה.
נשקתי לצווארה ברכות, "אופק, אני חושבת שאנחנו נלך, הארי לא הרגיש כך טוב אתמול. אני לא רוצה שהיא יתקרר לי שוב." היא אמרה וחמקה מבין ידי. אני חייב לומר, ממש קינאתי כשראיתי איך ראשה נצמד לחזהו של אופק וידיו השריריות נסגרו סביב גופה ולא עוזבות כמה דקות. "ביי." היא לחשה וחייכה לעברו. "כן, איך אנחנו מגיעים הביתה?" שאלתי, "מונית." היא אמרה ואחזה בידי, מיד זרם של חשמל עבר בידי והעביר צמרמורות בכל תא ותא בגופי.

מה שהיא עושה לי!!

"האזי, אתה מתכוון להיכנס?" קולה הנעים כמשי של מאי העיר אותי, ניערתי את ראשי ונכנסתי למונית. אמרתי לנהג את הכתובות והעברתי את מבטי אל מאי, שסימסה בטלפון שלה, שיערה החום שבקצוותיו בלונדיני נפל על פניה והסתיר אותו מזווית הראיה שלי, גופה היפה נע בנחת במושבה.
לא שמתי לה מה קורה סביבי, אך כנראה שהיא שמה לב שאני לא מסב ממנה את מבטי, עד שהיא שמה את ידיה החמה על ירכיי וחייכה אלי. חייכתי אליה חיוך מאוהב, כזה שנמרח לי על הפנים עד שכמעט הזלתי רייר. –אני פשוט מת עליה! "זה שני דולר." אמר הנהג, הבאתי לו במהרה את הכסף ואני ומאי יצאנו מהמונית.
"מה קורה יפיופה?" גבר שעמד מאחורי מאי שם את ידיו על מותנייה…