בין גבולות העולם שלנו

בין הגבולות של העולם שלנו קל מאוד להרגיש ריקנות.
הכל חיצוני, הכל. אני לא אתחיל לרקוד כי מסתכלים, אני לא אלבש את זה כי רואים. הכל חיצוני.
הכל שיפוטי, הכל. הוא התחיל לרקוד איזה אידיוט, היא לבשה את זה איזה טיפשה.
בין הגבולות של העולם שלנו קיימים בורות שחורים של נפשות וכל אחד טמון בקבר אחים עם כמה מליוני אחרים. קבר אחים של נשמות שגורר לתוכו בתגובת שרשרת עוד כמוך שלא ידעת שקיימים, ובעצם מה אתה יודע?.
בין הגבולות של העולם שלנו עדיף לרסן חלומות, בל יתנפצו לך בפנים. אבל הרי מה זה משנה, הרגש כבר מזמן טמון בקבר אחים.
בין הגבולות של העולם שלנו, אתה נמצא והיא, והוא, והם, וכולם, ובינהם אתה צריך למצוא את עצמך, למרות שכבר הספקת לשכוח שאתה קיים או שכולם קיימים איתך. כולם בין הגבולות של העולם הזה. פוחדים לחלום ופוחדים עוד יותר להגשים, משמע לפרוץ גבולות. ואז? ואז כבר לא יהיו גבולות לעולם. אז העולם יתמלא בכל טוב. העולם שלך.