אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 22

נכנסנו לבית, אני ואנה,
הלכתי להתלבש למועדון, ואנה עשתה לי מחליק,
חכתי לדניאל, שמעתי שמשהו דופק בדלת
לחשתי לאנה ואמרתי: "אנה, תפתחי את הדלת!"
הלכתי להתחבא, שמעתי את הקול
של דניאל שואל את אנה: "אנה, איפה אדל?"
אנה ענתה: "קבל בבקשה את אדל"
שמעתי את אנה אומרת במילים אחרות שאני חייבת לצאת,
התביישתי אבל ידעתי שאני לא יכולה להישאר בחדר שלי!
אז יצאתי אחרי כמה דקות..
יצאתי כמו דוגמנית על שטיח אדום.. השיער שלי התעופף,
דניאל התקרב אלי, וחיבק אותי
ואמר: "איזו מושלמת את!"
אמרתי לדניאל: "מי שמדבר, מושלם שלי! ממש עשית קניות".
דניאל אמר: "כן, אם כבר יש כסף, למה לא לבזבז אותו!
ובכלל אני חייב תודה לאבא שלך!"
חייכתי ואמרתי: "אז נזמין מונית, ונלך?"
דניאל צחק ואמר: "תסגרי עיניים, זאת הפתעה"
אמרתי: "טוב"
הרגשתי שאני בחוץ, ירדנו במדרגות,ודניאל אמר לי: "תפתחי עיניים!"
ראיתי מלא מלא ורדים אדומים ולבנים ברצפה,
אמרתי לדניאל: "אנחנו לא עומדים להתחתן רק ללכת למועדון!"
דניאל אמר: "אולי..סתם, אני פשוט אוהב אותך!! ואני יודע שאת אוהבת ורדים!"
שאלתי: "מה אתה לא תתחתן איתי?"
דניאל ענה: "בטחחח! שכן, פשוט אנחנו עדיין קטנים
אחרי שנסיים בית ספר, וצבא, ואז, ובכלל אני אוהב להיות רומנטיקן!"
אנה עמדה מאחורינו ואמרה: "אוו איזו אהבה, אני מרגישה אני בסדרת טלנובלה!"
דניאל אמר לאנה: "חכי ותראי את האהבה שלך, קבלו בבקשה את דביר!"
דביר התחבא מאחורי העץ, והיה לו קופסה גדולה בצורת לב,
ואז דביר התקרב לאנה ואמר: "תפתחי את הקופסה"
אנה חשבה שזו סתם טריק של בנים אבל לא,
היא פתחה את הקופסה ובתוך היה…