האור שבעני הוא רע פרק 4

"זה הזמן שלך למות דויל" צרחתי
"את לא חיבת לעשות את זה" אמר דויל בקול שטני ומתוק
"אני לא חיבת לעשות את זה אני… לאאאאאאאא אני חיבת לעשות את זה אם לא אני אז אף אחד אחר" אמרתי
"אבל את ממש לא חיבת לעשות את זה כי אני אוהב אותך ואת אותי נכון" אמר דויל שוב בקול שטני
"אוהבת אותך אוהבת אותך אוהבת אותך לאאאאאאא ביי דויל" בכיתי דקרתי אותו והתעוררתי
"אוי ווי מה זה היה" חשבתי לעצמי
"היי תיראי זה יום חדש אצלך" דויל אמר ונשם נשימה עמוקה "האוויר בכוכב הזה ממש נקי לא כמו הצלנו אני אוהב את זה"
"כן הא תמיד יש פה אויר נקי" אמרתי די בדיכאון בחשד מהחלום שחלמתי "בא לך לצאת לטייל מסיה דויל?"
"כן ברור" דויל אומר נרגש לצאת "מדאם בואי נצא לטיול קצרצר"
יצאנו לטיול
ובדרך פגשנו אישה זקנה
"שלום מדאם שלום מסיה האם תרצו לקנות כמה צמידים או שרשרות??" אמרה הזקנה במסתוריות
"אני רוצה לקנות" אמר דויל וקנה את השרשרת הכי יקרה "בבקשה כחי את הכסף ושמרי את העודף"
"למה קנית את השרשרת היקרה הזאת" שאלתי
והוא לחש לי באוזן "בשביל המושלמת שהביא אותי לכאן ולא רצתה לשאר בכוכב שלי" והמשיך בקול "וגם כי אני מחבב אותך מדאם" הוא הסמיק
הוא הביא לי את השרשרת שהייתה משובצת יהלומים אמתיים ויהלום אחד גדול שמצופה יהלומים קטנים וזוהרים שאי אפשר להתעלם מהם
"אני ישמור את השרשרת הזאת לעד" אמרתי
"נו תלבשי אותה מתוקה" אמרה לי הזקנה בזריזות
הסתכלתי עליה בעצבנות ואמרתי לדויל להמשיך
~בבית~
דויל הלך לישון צהרים ואני התכוננתי לנשף בערב בו רציתי להראות לעולם איזה שרשרת מהממת דויל קנה לי
לבשתי את השרשרת והרגשתי סחרחורת והתעלפתי