עיניי החתול / 2

רכבת האוויר נעה בהמהירות רבה דרך רכסי ההרים הגבוהים , עברה מעל האוקיינוס השקט
ועברה בחדות דרך העננים . הרכס שאליו נסענו היה רחוק מעיר וונדרלנד , מרחק של רבע
שעה נסיעה ברכבת האוויר , ברכב זה לפחות שעתיים בדרך עקיפה .
מחשבותיהם של האנשים היו שקועים בכוכבים הנופלים , הם הביטו דרך החלון הממוסגר של הרכבת
אל השמיים שהוא נטולי כוכבים נופלים .
אולי האסטרולוגים טעו ? זה לא יכול להיות , הטכנולוגיה הראתה שהיום זהו היום של הכוכבים הנופלים ,
ואין סיכוי שהיא טועה .
הייתה לי סערת מחשבות בראשי , ועם זאת ידעתי מהי המשאלה שאני עומדת לבקש , בלי שום חרטות
אני רוצה לראות אותו שוב . אני יודעת שבאחד הימים הוא צריך לחזור השאלה מתי הוא עומד לחזור .
יש לו עוד שנה שלמה להיות בשירות בפלוגת "עיניים " .
התכווצתי בתוך המושב הרך והצמרירי של הרכבת והרקנתי את ראשי על הברכיים , מרגישה איך
האוויר הקר מן המזגן עובר על עורפי וגורם לי לקפצוץ ממקומי . למזלי הרב אף אחד לא שם לב לזה
כולם היו שקועים במחשבות ובחיבוקים כם בני הזוג שלהם .
" גברותי ורבותי , אנא הדקו חגורות אנחנו נוחתים " אמרה קרל , הרכבת המדברת . התיישבתי בחזרה
על המושב ואידקתי את החוגרה לביטני והרכבת התחילה לצלול מטה אל רכס ההרים .
הרכבת נחתה בזהירות רבה .
הדלתות נפתחו במהירות וכול הקהל שיש ברכבת ההרים פרץ החוצה בסערה גדולה, דחפו אחד את
השני , כולם היו רוצים להיות הראשונים שתופסים מקומות בקצה של הרכס , כמה שיותר קרוב אל
ריח הים המשכר .
אייס נאנחה ופרצה אל תוך האנשים , דוחפת אותם ומפנה בשבילי מקום . לעולם לא הייתי בן אדם
אגרסיבי , אולי רק למועצה וגם זה היה שהייתי קטנה ולא רציתי לציית לחוקים שלהם . עכשיו אני מבינה
שהחוקים שלהם נועדו כדי לשמור עלינו .
היא תפסה את זרועי ופניקה עברה בגופי , נבהלתי מהתפיסה המרה והחדה שלה וברגע שקפצתי מהמדרגה
של הרכבת נפלתי . זאת הייתה הטעות שלי , איה .
שפשפתי את המכה שקבלתי ועמדתי על רגליי בעדינות , אייס אחזה בכפות ידיי והרימה אותם אל מול
עינייה הירוקות והזוהרות , מנצנצות לאור הירח " מצטערת " היא חייכה חצי חיוך והביטה לאחור , מחפשת
בעינייה מקום לשבת .
הנדתי את ראשי ושחררתי את ידיי " שום דאגה ."
בחנתי בעיניי את המקום , את הרכס . הרגשתי את הדשא מתחת לכפות רגליי נע ומדגדג את רגליי ,
את הריח שלו הרגשתי . בצד שמאל רכס ההרים המשיך , אבנים חומות היו מושתלות אחד בשניה
ולמעלה היה מקום קטן ומואר . הגיעה המסקנה שצריך לעלות למעלה . יהיה אפשר לראות את
השמיים יותר מקרוב .
משכתי בחולצת התלבושת האחידה של אייס והצבעתי למעלה , עינייה זהרו והיא קפצה על האבנים
והתחילה לעלות למעלה לתפוס את המקום .
משפחת רומנס , התלבושת אחידה שלהם הייתה שונה לגמרה . הם הבנות לבשו אצלם טייץ זקוץ
בצבע שחור וגופייה לבנה ארוכה , הבנים לבשו מכנס שחור רחב וחולצת טי שורט מותגים בצבע
לבן קצפת . ועכשיו היא התלכלכה .
לכול משפחה המועצה העניקה תלבושת מסויימת , שיהיה לה קל יותר למיין את המשפחות בעיניים ,
גם אם הם מסתובבים עם קלסרים ובהם כול משפחה והתלבושת שלה .
עליתי בזהירות אחרי אייס , מנסה לא להחליק ולא ליפול למטה ולהתחיל לטפס את כול זה מהתחלה .
" לקח לך זמן לעלות ." צחקה אייס שלבסוף הגעתי אל הפסגה , שלחתי אליה מבט נועץ וחצי
חיוך ונערתי את הבגדים .
ציחקוק חלש יצא מפי , ברגע שגייב שלח לאייס הודעה למספון ואייס קפצה במקומה , לא הבינה מאיפה
הצליל הרועם הגיעה .
" אה ." צחקה אייס ולחצה על הכפתור של המספון , קרן אור כחולה יצאה מתוכו ומול פנייה נהיה מסך
שקוף בצבע כחול , שזה המסך של המספון . באותיות לבנות קטנות היה כתוב שם ' אני בדרך .
אוהב אותך ' . אייס לחצה על כפתור הגב במסך ושלחה לו הודעה בחזרה , לבסוף העבירה את
ידה מעל המסך השקוף והוא נעלם .
" נדמה לי או שהרגע ראיתי אצלך שעון על המסך ?" אייס עשתה מבט נעלב לעברי וגיחכה , היא החביאה
את ידה מאחורי גבה והסתובבה עם גבה אלי , מראה לי שפגעתי בה .
" כן " היא מילמלה בחרשות " גייב כעס שאיחרתי לפגישות שלנו , ואני לא רוצה שהוא יכעס עלי . אז
התקנתי שעון מעורר ויומן עם תעריכים . כדי שאני לא אשכח דברים ." מכאתי כפיים .
חיוכה התרחב ,סוף , סוף היא הבינה כמה באמת נחוץ השעון בחיים האלו , גם אם הוא לפעמים מעצבן
במיוחד שעון מעורר אבל אין מה לעשות .
הרמתי את ידי הקשתי על הכתפור העגול והזורח בצבע כחול במספון ,מולי הופיע המסך הכחול ובדקתי
את השעה " עוד חצי שעה חצות , איפה גייב ?" העברתי את ידי מעל המסך והוא נעלם .
" בדרך ."