מכתב

מישל היקרה,

אני לא יודע מה לכתוב לך.
יש כל כך הרבה לספר ובכל זאת היד שלי נתקעת על הדף. כל כך נהניתי לבלות איתך וחבל שזה נגמר.
אני אוהב אותך כל כך, את פשוט לא יודעת עד כמה. כואב לי שאת לא איתי. אני מתגעגע כל כך. אני מרגיש שכל שניה בחיי היא חסרת תועלת כל עוד את לא איתי. הייתי מתחתן איתך אילולא היינו צעירים כל כך.
היית מתחתנת איתי?
בכיתי כל כך כשעזבת, את לא יודעת עד כמה, אפילו עכשיו הדף נרטב מהדמעות.
אני לא יכול לעצור את עצמי- זה כואב כל כך.
רציתי לומר לך שאיתך זה מרגיש כמו חלום. אני מרגיש יותר טוב מכל גיבור על שהציל חיים שלמים, יותר מהבחור שזכה בלוטו, יותר מהאישה שמצאה את הילדים שלה. אני מרגיש שמצאתי אהבה.
איתך זה כמו סרט- סוחף, מרגש מעל כל דמיון.
איתך זה כל העולם- להיות חופשי, משוחרר. הזמן פתאום נעלם.
ההרגשה שהכל אפשרי ושכל העולם בכף היד שלי- נעלמה בין רגע כשהלכת. כשעזבת אותי.
אני לא יודע למה אני כותב לך את המכתב הזה. אולי אני מקווה שיום אחד הוא יגיע אלייך.
לא השארת טלפון או כתובת. עזבת בלי להודיע- פתאום.
העולם יכול להיחרב והכאב לא היה גדול יותר ממה שאני מרגיש עכשיו.
המכתב הזה כנראה לעולם לא יגיע אלייך- אבל הוא יהיה קיים, וגם הרגשות שלי אלייך.

אני אוהב אותך כל כך,
שלך-

אלכס