בית ספר טיפוסי פרק 6

"אני אוהב אותך"
************************
נקודת מבט אנאלנה:
מה הוא אמר עכשיו? לא! לא! לא!!!!!! אני לא מרשה לו לומר את זה! זה לא שאני לא מרגישה כמוהו טוב לפחות אני לא בטוחה שאני מרגישה כמוהו אבל למה? למה עכשיו? הוא לא יכל לחכות עוד קצת שאני אלמד מי הוא וכל שאר הבולשיט? לא ברור שהוא לא יכל כי הוא טפיל!
"מה??" שאלתי והרחקתי את הפנים שלי משלו. שדרך אגב לפני שנייה היו ממש קרובות לפנים. הוא נראה די מאוכזב וגם הוא הרחיק את פניו.
"אני… אני הייתי חייב לומר את זה" אמר בקול חלוש.
" תקשיב וויל זה לא שאני לא מרגישה משהו…" ולפני שהספקתי לומר את ההמשך הוא חייך ונישק אותי. הנשיקה הייתה חמימה, נעימה והרגישה כמו משהו שהייתי צריכה לעשות מזמן. הבטן שלי דגדגה…מה זה הרגש הזה? האם זה הפרפרים שכולם אומרים שמרגישים? הוא המשיך לנשק אותי עוד קת ואז התחיל להרחיק את פניו עיני עדיין היו עצומות "וואו" אמרתי.
"מה וואו?" שאל אם חיוך ערמומי.
"היי זה שנתתי לך לנשק אותי לא אומר כלום!" אמרתי. ואז הוא אם החיוך הערמומי שלמדתי להכיר התקרב אלי שוב ושוב נישק אותי. באמת שלא ידעתי מה לעשות. נכון התחושה הזאת בבטן לא הפסיקה מאז שנישק אותי לראשונה אבל בכל זאת…
"נו… תאמרי משהו" ביקש ממני. הפנים שלו נראו אומללות ומאושרות בה בזמן.
"אה אני לא יודעת מה לאמר" אמרתי בקול חלש.
"תאמרי שאת אוהבת אותי" אמר לי בקול אומלל. והחזיק בפני בין ידיו. הסתכלנו זה לזה בעיניים. העיניים שלו היו כחולות ועמוקות ויכולתי לשבת ולבהות בהן במשך שעות.
"מה אתה מוצא בי?" שאלתי.
"את צוחקת נכון?" הוא אמר והסתכל עליו הייתי רצינית לגמרי אז גם הוא הרצין "טוב אז את יפיפיה, חכמה את שונה. את בכלל לא כמו כל הבנות את לא מפחדת לריב איתי ואם מורים וטוב אני אוהב את היציאות שלך שאף אחד לא יכול לצפות מראש מה תאמרי" אמר.
הפעם היה תורי. התקרבתי אליו עוד יותר ונישקתי אותו.