עיניים אדומות ~ פרק 2

העפתי מבט לעבר השידה. גוש בשר מגואל מדם שחור היה תלוי שם. נתקפתי בחילה. כריסטופר הבחין בכך ושם את ידו על עיניי. ידעתי שאנחנו הולכים לכיוון המבטח. כשידו הוסרה מעל עיניי הופתעתי לגלות שרגלי כבר חבושה ושאנחנו בכלל בסלון.
כריסטופר ישב לידי ודאגה היתה בעיניו. כעבור מספר דקות אמא שלי נכנסה לסלון כשבידה מטפחת מוכתמת בדם שחור. בתוך המטפחת היה משהו ויעולתי לנחש שזה היה גוש הבשר שלי.
אמא שלי זרקה את המטפחת לפח. "כריסטופר לך תוציא את הזבל." היא אמרה. כריסטופר נענה לבקשתה לקח את שקית הזבל ויצא.
אמא התיישבה לידי וליטפה את שערי. תמיד כשעשתה זאת זה הרגיע אותי. "לוסי, מתוקה שלי תספרי לי מה קרה?" היא בקשה ברוגע. רציתי לספר לה הכל אך במחשבה לאחור זה נראה כמו רעיון גרוע, אפילו לכריסטופר לא סיפרתי מה באמת קרה. השפלתי את מבטי אל התחבושת היא הייתה מוכתמת בדם אבל…הדם היה אדום!
"אמא….אני….אני חושבת שאני משתגעת, באבטיה חשבתי שראיתי משהו במראה…וכשנתקלתי בשידה גוש בשר נשאר תלוי עליה..והדם….הדם שלי היה…שחור…" גמגמתי באימה.
"מותק שלי הדם שלך אדום לחלוטין. את פשוט חייבת להפסיק לקרוא את סיפורי האימה שלך." אמרה אמא שלי ונשקה על מצחי.
"אבל.." הייתי המומה. ומה עם המטפחת? זאת הייתה הזיה?
"ומה עם ג-גוש הבשר?" שאלתי ונרעדתי למחשבה שזה היה גוש הבשר שלי.
"לא היה שום גוש בשר חומד, יש לך רק שריטה גדולה והיא גם לא כל כך עמוקה…" אמרה אימי.
"א-אני יכולה לבדוק?" שאלתי אותה בחוסר אמון.
"כן." היא ענתה בפשטות ופרמה את התחבושת.
הדם שלי היה אדום…ובאמת היתה שם רק שריטה גדולה וארוכה.
"א-אני לא מבינה את זה!" כמעט צרחתי מרוב תסכול הכול היה הזיה אחת גדולה? לא היה שום קול? שום דבר לא הופיע במראה?! אבל הכל היה אמיתי כל כך מוחשי כל כך…