החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 35…

"הארי, אפשר לדבר איתך שנייה?" שאל ג'ייק ומשך בידי לעבר הסלון, "אתה מקווה מאוד שמאי היא לא עוד סטוץ שלך, כי אומנם אותה מפורסם, אבל אתה לא יודע את העבר שלה…" הוא אמר בקול מעט מאיים, "למה נראה לך שהיא סטוץ?! ג'ייק, אני מאוהב בה!" אמרתי, "חסר לך עם תפגע בה." הוא מלמל לעברי וחזר למטבח, "אתה צוחק נכון?" ג'מה רצה לעברי, "מאי?! כאילו מאי הורן, נמצאת כאן?!" היא כמעט צעקה, "אני חושבת שכן." נשמע קול מאחורי, אני וג'מה הסתובבנו, מאי עמדה מאחורי עם זרועות שלובות, "תראה, אני יוצאת לחפש- עזוב, אני פשוט אחזור עוד חצי שעה…" היא מלמלה ויצאה מן הבית, "היא תמיד ככה?" שאלה ג'מה, "לא," עניתי, "אבל היא ניראת לי טיפה מרחפת…" הודתי, "אתם עשית משהו בלילה?" שאלה ג'מה בהתעניינות, "כן." אמרתי, "מה עשיתם?!" היא צרחה, "ישנו…?" אמרתי והלכתי למטבח, משאיר את ג'מה עם פה פתוח. "הארי! זה בשבילך." אמא שלי שמה את טלפון הבית לידי, "תודה," אמרתי והצמדתי אותו לאוזן, "הארי, זה נייל. אני צריך את מאי כאן בניו יורק בעוד יומיים." הוא אמר וניתק. נאנחתי, "אמא אני למעלה." צעקתי ורצתי לחדר שלי, פתחתי את הדלת, אך כמובן שלא ידעתי שמה שאני יראה זה זר וורדים על המיטה, בשסביבו שוקולדים בצורת לב ובלון גדול שכתוב עליו 'ן LOVE U!' חייכתי ולקחתי את הפתק מן הזר, "תבוא לננדוס שבקניון הקרוב. אתה יודע מי אני, -מאוהבת בך!" חייכתי למראה הכתוב ומהר לקחתי ג'ינס צמוד שחור, נעלי סניקרס שחורות וחולצה לבנה, התלבשתי במהרה ושמתי את הבושם שלי מתוך החמש, למה בחרתי דווקא בו? –כי אני יודע שמאי מתה על הריח שלו.
הרמתי את התלתלים שלי למעלה עם ג'ל ולקחתי את האייפון והמפתחות לבית. "לאן אתה הולך?" שאל ג'ייק, הוא וג'מה כאלו ארוחת בוקר במטבח, "למאי." אמרתי ורצתי החוצה, אני חייב לחמוק ממעריצות ולהגיע למאי שלי…

"תראו! זה הארי סטיילס!!" צרחו כמה בנות ורצו לכיווני, "תקשיבו," עצרתי מהריצה שלי, "באמת, אל תקראו לחברות שלכן ואל תעקבו אחרי. אני חייב ללכת." אמרתי ומהר חתמתי להן.
-איפה היא?! שאלתי את עצמי בעודי מתהלך בקניון הענק, לפתע ראיתי חבורה של כחמש עשרה בנים סביב כיסא בר של ננדוס, "מה קורה כאן?" מלמלתי לעצמי והתקדמתי לעבר החבורה, מי היה מאמין, באמצע קבוצת הבנים, ישבה לא אחרת מהחברה שלי. מאי הורן, אשר רק הסתכלה על הבנים באדישות ייתר ודיברה עם נער הנראה בגילי בערך שישב לידה. "אוקיי! האספה הסתיימה!" צעקתי וכל הבנים הסתכלו לכיוון שלי, נדחקתי ביניהן בעודם מנסים לעצור בעדי להגיע אל מאי, "הארי!" היא הרימה את מבטה וקפצה עלי בחיבוק. "אסור לי לתת לך ללכת לבד." לחשבתי לה, "אמרתי לך כבר, את שלי! ורק שלי. אני לא מסכים שתהיה כל כך הרבה זמן בחברת בנים." סיננתי ושלחתי מבטים קרים לעבר עשרים הבנים שעמדו סביבנו. "אופק בוא." היא אמרה, ומשכה בידי ובידו של הנער שישב לידה משם. "שלום." אמר הנער וחייך אלי חיוך סקסי, לא נראה לי שהוא התכוון שככה החיוך יצא… "אופק תפסיק לחייך," נזפה בו מאי, "למה?" הוא שאל, צוחק, "כי כל הבנות בקניון מסתכלות עליך!" היא אמרה והוא רק שם את ידו על כתפה, "מאי, מאי, מאי…את אמורה להיות רגילה לזה כבר. אחרי הכל, שמונה עשרה שנה." הוא אמר, "שחכתי להציג את עצמי, אני אופק. אופק ווטסון." הוא אמר, שערו הבלונדיני אשר הגיע כמעט עד כתפיו והתעקל בצורה שהבליטה את פניו היפיים. אז זה אופק, חשבתי שהוא בת…