אהבה צבאית חלק 18

"תקשיבו אנחנו יוצאים היום אז תתלבשו יפה, יש לכם שעה" אמר אבא, (אתם מבינים שהכל אצלנו באווירה של צבא)
עליתי למעלה עשיתי פן לבשתי שמלה בצבע אפרסק עם שיפון כזה, ושמתי סנדלים, כאילו רק המשפחה למי יש כוח לעקבים אני נמוכה אני יודעת!
אחים שלי ואבא שלי לבשו חולצות מכופתרות ומכנסי אלגנט ,ואמא שלי חולצה לבנה וחצאית עיפרון ועקבים ,נכנסו לאוטו, הגענו למסעדה ממש יפה על הים כזה ואז ראיתי שולחן ממש ארוך כאילו אנחנו שישה אנשים אז למה יש פה יותר?
"למה יש פה עוד מקום?" שאלתי בחוסר הבנה, "כי גם המב"ס שלך בא" הוא אמר, חטפתי חוםםםםםםם, אבא שלי לא ידע על הסיפור עם אלון ,ואני לא חושבת שאבא של אלון סיפר לו, כאילו יש להם דברים אחרים לדבר עליהם…אני מקווה…
הם הגיעו ועוד שנייה התחלתי לבכות.. אלון התיישב לידי וחייכתי כדי שלא יראו שמשהו לא בסדר…הזמנו את המנות בקושי אכלתי, ואז אבא של אלון התחיל לשבח אותי על איזה עבודה טובה אני עושה והוא לא יודע מה הוא יעשה בלעדי ועוד שטויות כאלה שלא בדיוק עניינו אותי, כל הארוחה פחדתי שהוא יגיד משהו עליי ועל אלון, אחים שלי דיברו עם אחים של אלון ואיתו על כל מיני דברים של בנים ההורים ביניהם ואני ישבתי כמו איזה מפגרת עוד שנייה בוכה, רק רציתי חיבוק מאלון, באמת שלא רציתי יותר מזה, אחרי שסיימנו את הארוחה היה משחק כדורגל של ליגת אלופות אני לא יודעת מה זה היה ואבא שלי הזמין אותם אלינו הביתה!!!!!!!!!!! אני לא ידעתי מה לעשות.. מדי פעם המבטים שלי ושל אלון נפגשו, וזה היה מביך כשהגענו אלינו הביתה דפקתי ריצה לחדר והבנים נשארו למטה, יצאתי למרפסת שבחדר שלי ופשוט התחלתי לבכות…פרקתי את הכל.. שמעתי את ניב מדבר עם אלון מהגינה…לא הבנתי בדיוק מה הם אמרו והמשכתי לשבת במרפסת מכונסת בתוך עצמי, פתאום הרגשתי שמישהו לידי, הרמתי את הראש וראיתי את אלון, ואז שוב התחלתי לבכות(מה זה כל הבכי הזה!!!?) "ששש יפה שלי מה קרה?" הוא אמר וניסה להרגיע אותי כשהוא שם לי את הראש על החזה שלו, "אני אוהבת אותך" אמרתי, "גם אני אוהב אותך, את לא רואה אותי בוכה בגלל זה" הוא אמר, "אתה לא" אמרתי, "לא מה?" הוא אמר כשהוא מפנה את מבטו אליי, "אתה לא אוהב אותי" אמרתי לו, "נכון, אני לא אוהב אותך, אני מאוהב בך" הוא אמר לי, ואני כבר קמתי ממנו וישבתי מולו, "אז למה לא רצית שנחזור" שאלתי אותו, "אין דבר שיותר רציתי מזה, אבל רציתי גם שתראי מה הפסדת" הוא אמר לי בקול מאוכזב, "כבר הפסדתי?" אמרתי אני בקול עוד יותר מאוכזב, "אני יודעת שהפסדתי, ותאמין לי שאין דבר שיותר כואב לי מזה ואני יודעת גם שאתה לא מגיע לי…מגיע לך מישהי שתאהב אותך בצורה נורמלית, לא כמוני.. שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה" אמרתי ולא יכולתי להסתכל עליו, "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב" הוא אמר תוך שהוא מרים את פניי בשתי ידיו, "את בדיוק מה שמגיע לי ואני בדיוק מה שמגיע לך, אני לא מוכן שתגידי את זה בחיים יותר, כולנו עושים טעויות גם אני עשיתי בהתחלה את לא זוכרת?" הוא אמר ונישק אותי