מתי היא תשים לב.. פרק 22 חלק א'

נקודת מבט הדר-
התחלתי לנסוע והיתי ממש בלחץ, באור יום אני מפחדת לסוע! אז בלילה?!
ראיתי את תומר משועשע מהסיטואציה, הוא לא הפסיק לצחוק ולנשק את הלחי שלי נשיקות מעצבנות. "אתה כזה שקרן! אתה כן יכול לנהוג אתה סתם אוהב להתעלל בי" אמרתי והפנתי את מבטי אליו. את האמת זה מגניב לסוע בג'יפ אבל זה מפחיד אותי לסוע ועוד שמישהו סומך עליי. "אני שקרן? את העלבת אותי" אמר תומר ועשה את עצמו נפגע. חייכתי אליו ולא יכולתי שלא לצחוק. הוא הפנה את גבו אליי והתעסק באיפון, שמתי יד אחת על ההגה ואת יד ימין שלי שהיתה קרובה אל תומר שלחתי אל שיערו, העברתי את אצבעותי בנעימות בשיערו והעברתי אל פניו, אל קו הלסת לאורך כל הזיפים שמלאו את פניו. "שלגיה תתעסקי בכביש, אני עדיין פגוע ממך" אמר והשתדל לא להראות לי שהוא צוחק. החזרתי את ידי אל ההגה והיה לי צלצול מהאיפון שלי זאת היתה ליה חברה שלי מהתיכון. התעלמתי מהשיחה ואמרתי לתומר "אתה לא מדבר איתי?" והוא לא ענה. התקשרתי אל ליה והנחתי את הטלפון על אוזני בזמן שהיה רמזור אדום.

נקודת מבט תומר-
רציתי לשגע אותה טיפה וגם כאב לי הראש אז לא היה לי כוח לדבר איתה, למרות שהיא התרופה הכי טובה שאני אמצא אי פעם. באתי לשיר לה והיא גחברה בטלפון מה ששמעתי זה-
"הכל טוב מה איתך ליה?" ונרגעתי זאת בחורה..
"את האמת אני לא בבית של ההורים… לא.. אני לא בבית שלי גם.. אמ בערך בתל אביב למה?" אמרה הדר.
"לצאת עם חתיכים? מאיפה הבאת חתיכים?" שאלה הדר והמשיכה בנסיעה.. היא עושה לי את זה דווקא, אחחח איך היא יכולה לשגע אותי!
"מה את אומרת.. מאיפה בן דוד שלך מכיר את כל אלה?.." שאלה בחיוך ולא הנידה עפעף לכיווני..
"מסרי לו שאני ממש מתגעגעת אבל אני לא אבוא.. אני עושה ביביסיטר על מישהו מעצבן" אמרה ולקח לי זמן לעכל את הדברים. מה זה עושה ביביסיטר על מישהו מעצבן?!
"נדבר יפיופה" אמרה הדר וניתקה את השיחה. היא הסתכלה עליי וחייכה.
"לא מצחיק שילגיה" אמרתי והתעסקתי באיפון, שלחתי הודעה לנועם 'אחות קטנה איך היה לך במסיבה?' והיא לא ענתה, כנראה ישנה. שלחתי הודעה ללידור 'איך היה עם נועם? הכל היה בסדר?' שאלתי והוא לעומתה ענה 'כן, החזרתי אותה ב00:00.. אחויה איך היה אצל דותן?' רשם.
'וואלה היה נחמד, אנחנו עכשיו בדרך לישון אני עייף מת! נדבר?' והוא ענה 'נדבר'.
–העברנו את הנסיעה בשקט והגנבתי מידי פעם אל הדר מבט או שניים…–
"אני לא יודעת לחנות בלי לשבור את החניה אז בא לך להחנות?" שאלה ועלה על פניי חיוך. "כנסי ברוורס" אמרתי, לא היה לי כוח לעלות על ההגה, וגם ככה אבא עובד בחברת מכוניות אז יש לי ביטוח על הרכב ואני יכול להחליף אותו.. הסתכלתי עליה , היא העבירה את המוט הילוכים למצב רוורס ועצמה את עינייה והתחילה לסוע אחורה "מה את נוסעת בעיניים עצומות" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק.. "היית מת להחנות כמוני!" אמרה וסיינה להחנות בתוך הריבוע המסומן. ירדנו מהרכב והסתכלתי ואו היא באמת חנתה טוב. "עם טיפת רצון וטיפת יכולת גם פיל יכול לז*** תרנגולת" אמרתי והדר המשיכה לכיוון הבית ואמרה "חה חה חה, בוא נצחק מכל הלב שתומר לא יעלב" אמרה ונכנסה לדירה. הלכתי לכיוון הבית של אבא שלישנמצא יחסית רחוק מהדירה שלי.. וטוב שכך.. נכנסתי לבית בשקט והלכתי לחדר של נועם שהיה סגור, הבית היה שקט. כולם ישנים עכשיו.. נכנסתי לחדר של נועם בשקט שנרדמה על הצד צמוד לקיר וכל שיערה מפוזר על פנייה. הטלוויזיה היתה דלוקה ונועם לא היתה מכוסת. התיישבתי במיטה שלה לידה ונשכבתי לידה, הזזתי את שיערה שנחת על פניה ומלמלתי לעצמי "אמא.. אני מקווה שאת רואה אותה.. תשמרי עליה, רק תשמרי עליה.." אמרתי ונשקתי לראשה של נועם וכיסיתי אותה, סגרתי את הטלוויזיה ויצאתי מהחדר. ראיתי את אבא יושב בסלון ואשתו הזאת לידו. מצחיק קאני אומרת אשתו הזאת.. היא אשתו כבר שנתיים!. "לילה טוב" אמרתי ואשתו של אבא אמרה "מה אתה עושה כאן, ה' ישמור הבהלת אותי!" והתיישבה בנוחות על הספה. 'בכל שלגיה יש מכשפה, היא המכשפה..' "לילה טוב גם לך.." אמרתי בזלזול. "קיצר אני בדירה שלי, נועם ישנה אל תפריעו לה ואבא תשתדל שליאל לא יציק לה" אמרתי כי נמאס לי מזה שאחותי הקטנה סובלת.. למרות שגם ליאל אח שלי אבל נועם היא אחותי, היא ה'מזכרת' היחידה שלי מאמא שלי.. "סליחה? אז מה אתה רוצה שהוא יעשה? הוא אח שלכם לעזאזל! הוא בסה"כ רוצה להיות איתה" אמרה אשתו ונמרחה על אבא שלי. "אז תחנכי אותו שלא ירביץ!" אמרתי והיא התעלמה ודיברה אל אבא שלי "איך הוא מדבר על ליאל שלי, אני פשוט רוצה לבכות, תגיד אין לו דירה משלו? יאלה שילך!" צחקתי ואבא לא התערב.. "יש לך מזל שאני מכבד את אבא שלי, כדאי שתרגיעי את הטונים שלך כי אחותי ישנה, והבן שלך לא מעניין אותי ואל תבואי ותחרטטי לו את השכל על זה שפגעתי בך, ואם אני שומע שליאל הרביץ לנועם אני לא יודע מה ילך כאן מחר אז כדאי שתשמרי מרחק" אמרתי ויצאתי בעצבים מהבית. מה עובר עליי?!

נקודת מבט הדר-
איפה תומר?!נכנסתי למקלחת והחלפתי בגדים לפיג'מה, שמתי פיג'מה ארוכה ורודה של ניקי ואספתי את שיערי לצמה ארוכה שנחה על גבי. נשכבתי במיטה מחכה לתומר שיגיע והוא לא הגיע.. כבר היתי עייפה.. החלטתי להניח את הראש ולישון.. עדיף..
התעוררתי לאחר כמה זמן היתי חייבת לעשות פיפי, אם לא אני מתפוצצת!! הסתכלתי על המיטה ותומר לא היה בה, זה בגלל הריב שלנו?! יצאתי מהשירותים ויצאתי למרפסת שבחוץ, וכן ניחשתי מעולה.. "למה אתה כאן?" שאלתי ויצאתי מהדירה ונעמדתי מאחוריו. הנחתי את ידיי על כתפיו החזקות והשריריות. "סתם לא נרדם, למה קמת?" שאל והוציא את העשן של הסיגריה מפיו. "כי לא שמעתי מישהו שנוחר אז נבהלתי ולא הבנתי איפה אתה" אמרתי ועשיתי לו מסאג בכתפיו התפוסות. הוא עצבני.. "כנסי שלא תהיי חולה" אמר ולקח עוד שאיפה מהסיגריה. "לא ולא.. אני איתך עד שתיכנס" אמרתי ותומר לא היה נראה הכי מעוניין בזה.. התיישבתי על רגליו והשענתי את גבי על בטנו ובשניה ידיו של תומר עטפו את גופי. השענתי את לחיי על כתפו של תומר ועם ידי ליטפתי את פניו.
"בואי ניכנס" אמר לאחר כמה דקות. פיהקתי וקמתי מרגליו ונכנסנו לחדר. הוא נשכב במיטה ואני נשכבתי לידו. הנחתי את ראשי על החזה השרירי שלו, היה בנינו שקט.. הרגשתי רק את קצב נשימתו עולה ויורדת. "מאמי למה התעכבת?" שאלתי והעברתי את עצבעותי על בטנו השירירית שהיתה ללא חולצה. "הלכתי לראות מה עם נועם" אמר וקירב אותי אליו והניח את זרוע ימין שלו על כתפי ומשך אותי קרוב עוד יותר.. העדפתי לשתוק, לא דיברתי.. רק הקשבתי לשקט ולרוח שנושבת על העצים ומזיזה את הענפים מצד לצד.. "תחזרי לישון אהובה שלי" אמר תומר והרגשתי שעפעפי נעצמות ואני שוקעת בשינה נטולת חלומות..
התעוררתי בבוקר ותומר כבר לא היה לידי.. הרחתי ריח נעים של בישול אוחח חשבתי שאני קופצת עליו.. המשכתי לרבוץ במיטה ולבסוף התמתחתי וקמתי למקלחת. שטפתי פנים צחצחתי שיניים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה מרושל מעט והתקדמתי אל המטבח "פיצי בוקר טוב" אמרתי ותומר חייך וחיבק אותי, נצמדתי לחיבוק ארוך והרמתי את פניי ושרברבתי את שפתיי והוא בא להשק אותי ובסוף נישק אותי בלחי, ניתקתי את החיבוק וצחקתי "רק בלחי?" והוא הנהן בראשו ואמר "רוצה לראות קסם?" שאל. עדיין היתי בהלם מהנשיקה, "לא" אמרתי והוא חייך ובשנייה הרגשתי את עצמי מורמת ומונחת על השיש "בוקר טוב בובי" אמר ונתן לי נשיקה ארוכה בשפתיים. הוא ניתק את מגע שפתיו משפתיי ואמרתי "ציפור קטנה לחשה לי שזכיתי בבן זוג לחיים, זה נכון?" אמרתי ותומר צחק והמשיך להכין פנקיקים. "לי ציפור קטנה לחשה שזכיתי בבת זוג לחיים זה גם נכון?" שאל ועלה על פניי חיוך. חייכתי חיוך מאושר כמו ילדה בת 4 שקיבלה סוכרייה!
"אתה תמיד מפנק את אלה שיצאת איתן בארוחות בוקר?" שאלתי ותומר אמר "רק למיוחדות שבניהן" ועלה על פניי חיוך, הרגשתי מאושרת לא יודעת למה.. קמתי באנרגיות טובות.
"תומר נראה לי שנמכתי טיפה" אמרתי ובאמת מאז שחזרתי השבוע מהבסיס לכאן הרגשתי נמוכה.
"זה נדמה לך.. את רגילה לנעליים של הבסיס שהן עם סולייה עבה וכשאת הולכת כאן יחפה את מרגישה נמוכה" אמר וצחקתי "לא סתם הנעלי עקב הן החברות הכי טובות שלי" ותומר גיחך ודחף לי לפה פנקיק.. "איך זה?" שאל, לקחתי ביס קטנטן ואמרתי "אתב צריך להיות שף אני אומרת לך" אמרתי, הוא הכין כולה פנקיק וזה מרגיש לי ממש טעים! "ככה זה שאוכלים אוכל של הבסיס אז את חושבת שזה טעים" אמר ולא הפסיק לצחוק, "כי אם חבר שלי היה מזמין אותי לאכול אצלו בחדר זה לא היה קורה" אמרתי ותומר מיד קם להגנתו "את מוזמנת תמיד,עכשיו קומי ואני רוצה לראות שאתאוכלת הרבה, אני קורא לנועם ואני בא" אמר. לקח לתומר זמן עד שהוא בא!! קיבלתי שיחה מענת חברה שלי מהתיכון החברה הכי טובה שלי מהתיכון. "נאניייייי" אמרתי וגם היא צעקה "נאנייי" באותו זמן. "יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה אפילו שאת עם תומר!" אמרה ענת, "מקשיבה מאמוש" אמרתי, "היום תבואי אליי עם תומר, גיא בא אליי וממש התגעגעתי" אמרה. "סבבה, אז אני יהיה בראשל"צ בערך ב1" אמרתי. הסתכלתי על השעון שהשעה 10 בבוקר.. ותומר סוף סוף נכנס עם נועם והתחלנו לאכול.

נקודת מבט נועם-
התעוררתי הפעם בגלל תומר, לא התעוררתי ב7 בגלל ליאל הזה! מוזר… יצאתי מהחדר אחרי שהתלבשתי וצחצחתי שינים. ראיתי את ליאל יושב בלול שלו, מרגיש לו כמו בית כחא, מרגיש לי כמו חופש!! "בוקר טוב א-ב-א" אמרתי והדגשתי את האבא. ראיתי את אשתו מסתכלת עליי בעצבים. "בוקר טוב מפלצות" אמרתי ולא יכולתי שלא לצחוק. תומר צבט אותי ביד בלי ששמו לב וצחק גם הוא ואבא מלמל "בוקר טוב" ואשתו התחילה להתנהג כמותינוקת. ככה זה שמתחתנים עם מישהי שקטנה ממנו בעשור.. "אתה לא תעשה כלום?היא קראה לי מפלצת החתיכת מטומטמת הזאת!!" צעקה ותומר נדלק מעצבים "מה אמרת?!" והיא צחקה, "תקדיבי ותקשיבי לי טוב, אם עוד פעם אחת אני שומע שקראת לה במילה כזאת או אחרת את תמצאי את הדברים שלך זרוקים מחוץ לבית של אמא שלי! יא מסכנה יש לך מזל שליאל נחשב בערך אח שלנו אז אני לא מעיף אותכם מכאן על טיל סתומה" אמר ואבא לא התערב "תעשה משהו תראה איך הם מאיימים עליי, זה לא טוב להריון שלי" אמרה, שו הריון!! "מה הריון?!?!" שאלתי בצעקה ואבא גם נבהל ואמר "איזה הריון?" שאל אבא ואשתו ענתה "אנחנו מתכננים להביא עוד ילד" אמרה ואבא הסתכל עליה מוזר ואחרי שהסתובב היא לחשה לנו "ככה תעופו מהבית.. נחייה כאן רק אני ואבא שלכם" וצחקה. "אם אני שומע שהיא בהריון אבא אתה יכול לשכוח ממני לעולמי עולמים וגם מנועם את יכול לשכוח! ואני לא אמסור את השם משפחה שלך בדורי דורות כי אני אשנא אותך ואת זה שהתחתנת עם המפלצת הזאת" אמר תומר בעצבים ויצא איתי מהבית לכיוון הדירה שחו. מה יקרה שתומר לא יהיה כאן??.. זה רק אני מולה ומול אבא.. הוא מפחד מתומר בגלל זה הוא ככה לא מגיב..
סיימנו לאכול והחלטתי לחזור לבית, נפרדתי מהדר שהלכה ותומר נסע להקפיץ אותה. כרגיל רבתי עם אשתו הסתומה של אבא. "תומר לא כאן הא? אז את בשקט!" אמרה וצחקה ואבא בדיוק עבר והיא עשתה את עצמה עצובה "תפסיקי להתנהג אליי ככה, אני בסך הכל רוצה שנהיה חברות טובות" והדבר היחידי שרציתי זה לירוק לך בפרצוף.. "כשתמותי תקראי לי" אמרתי והלכתי. "גברת צעירה תדברי יפה!!" צעק אבא. "על הזין שלי!" אמרתי, פעם ראשונה שקיללתי.. פעם ראשונה שיצאה המילה המזוויעה הזאת מפי. התחילו ריבים בין הבית ואני טרקתי את הדלת ושמתי שירים על פול ווליום כשמבחוץ אבא ואשתו מבקשים שאני אנמיך כי 'ליאל המוצלח' ישן.

נקודת מבט תומר-
הגענו אל הדירה של אורי כבר יצאה שבת, התבאסתי מזה שאני לא אראה אותה מחר בבוקר כשאני אתעורר.. "אני אתגעגע אלייך מאוד מאוד, תהני לך ותשלחי תמונה שלך אהובה שלי" אמרתי והדר חייכה ורכנה אליי נשיקה ארוכה. תפסתי בפניה והעמקתי את הנשיקה, לשוננו התגלגלו זה עם זו ובסוף התנתקנו. היא חייכה ואמרה "מרגיש לי שאני לא אהיה לידך שנה". "גם לי זה מרגיש לי מבאס לא לקום לידך, אבל זה טוב להתגעגע.. אני אחכה לך בבסיס, תבואי יום שני ונשלים פערים" אמרתי. אני שונא פרידות.. נשמע מפגר אבל זאת האמת.. "אפשר עוד נשיקה קטנטנה לפני שנכנס?" שאלה ועשתה פאפי פייס, ברור שכן.. רכנתי אל עברה נשיקה ארוכה. נשיקה איטית שבין לבין אחד מאיתנו הגניב חיוכים קלים.. "נרד?" שאלתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה. "בטח" אמרה, ירדנו אל הבית של אורי ומשם נפרדתי ממנה אחרי שישבתי איתם מעט. התחלתי בנסיעה וקיבלתי אסמס מהדר 'כבר מתגעגעת' ועלה על פניי חיוך. "גם אני מתגעגע אלייך, אני מקווה שתהני, בלי שטויות :-*' והמשכתי בנסיעה 'אהובי אל תדאג בלי שטויות, מבטיחה!' ועלה על פניי חיוך. הגעתי לדירה לא כ"כ רציתי לישון ועוד שעה לידור בא אליי לראות את ליגת האלופות
נכנסתי לבית של אבא ואשתו סננה לעצמי "אוהו הצמד חמד בא לשתף פעולה נגדי" וצחקתי, "איפה נועם?" שאלתי ואבא אמר "בחדר שלה וכדאי שתישאר!". "למה?" שאלתי ואבא אמר "האוצר מילים שלה לא מוצא חן בעיניי והיא מדברת לא יפה" אמר. רציתי להוציא אותו מהסרט שהוא חי בו. נכנסתי לחדר של נועם עם המפתח שרק לי יש ונשכבתי במיטה שלה, המוסיקה היתה חזרה מידי.. היא הסתכלה עליי והמשיכה להתכתב בפייסבוק.. השארתי את הדלת פתוחה ואשתו נכנסה לחדר ואמרה "תנמיכי יא חולה בראש" והיא לא שמה לב שאני שם. קמתי מיד ואמרתי "מה אמרת?" ואבא נכנס לחדר "תפסיקו להתנהג רע אחד אל השני!" ואני פה ראיתי רק שחור בעיניים יצא לי עשן מהאוזניים נראה לי מרוב עצבים!. "ביי בי מותק" אמרתי והלכתי לחדר שלהם כשאשתו אחריי זרקתי על הריצפה את כל הבגדים שלה "כלה מיוחמת אחת את לא תיכנסי לכאן יותר" אמרתי והתחלתי לבעוט את הבגדים מחוץ לחדר והיא מקללת "חבל שלא מתת בול כמו אמא שלך!" ואבא שמע את זה ונדלק 'מה אמרת על הבן שלי?" וכאן צחקתי, הבן שלך.. טוב ששמת לב.. "כלום.." אמרה, "עופי מהבית הזה עכשיו!!" אמר אבא, אבל כמובן שאבא יתרכך וישאיר אותה כאן. "זה היה בטעות.. אני אוהבת אותם כמו את הילדים שלי.." אמרה ורציתי לבעוט בה! אבא הלך וגם נועם יצאה מהבית עם אוזניות על אוזנייה טייצ אדידס ארוך כי חורף בכל זאת וחולצת טריקו לבנה ונעלי ספורט, שיערה אסוף בקוקו, בטח יצאה לריצה.. גם לי לא יזיק.. התקרבתי אל אשתו ואמרתי לה בשקט והצמדתי אותה לקיר מרסן את עצמי לא לשבור לה את הצורה
"פעם אחרונה שאת נוגעת באחותי, או מדברת אליה, או מסתכלת עליה זה הסוף שלך וכנ"ל לגביי כי את בטיל עפה מכאן מטומטמת, מה את חושבת שלא חקרתי עלייך? את חושבת שלא ידעתי שיש לך מישהו מהצד? יש לי הוכחה לזה שאת בוגדת באבא שלי.. כדאי שתורידי פרופיל לפני שאני אוריד אותך" אמרתי בקול חלש ומאיים. נגעלתי מעצמי. היא רק נשמה ולא דיברה, ראו שהיא פחדה.. הלכתי לדירה שלי ונרגעתי מהמתח ובשביל להירגע מהמתח אני חייב לדבר עם הדר!!
-"מאמי שלי התגעגעתי אל הקול שלך, אנחנו דביקים טיפה לא?" – אמרה הדר וצחקה
-"טיפה.. אבל התגעגעתי אל הקול שלך יפה שלי קטנה"- אמרתי ושמעתי את אורי צועק להדר שתרד לאכול. והיא התנגדה לזה..
-"אני יותר!!"- אמרה וצחקתי צחוק קטן משחרר את כל הלחץ..
-" אני בטוח בזה אבל עכשיו תלכי לאכול ואני אלך להתארגן כי חבר בא אליי"- אמרתי
-" חבר או ידידה?"- שאלה הדר ושמעתי אותה יורדת במדרגות
-"חבר אהובה שלי, עכשיו תאכלי"- אמרתי וסיימנו לדבר.
קיבלתי הודעה מנועם שהיא בבית ,שלחתי לה אם היא רוצה לבוא כי לידור בא, והיא אמרה שלא. נועם כמה שהיא יכולה להדאיג אותי היא תמיד דואגת ושולחת לי אסמס שהיא הגיעה לבית ומה היא עושה.. זה נותן לי הרגשה טובה יותר…
לידור בא אליי וראינו ליגת האלופות,