להיות נערה מתבגרת – פרק 4 – כיתה ז' – חלק ב'

…..אני: טוב רגע..אממממממ אני מרגישה ש..ש..מאיה מנסה "לגנוב" אותך ממני…

טופז: מה את ילדה קטנה?!?!
אני: וואי את לא תביני, אבל את תראי למה אני מתכוונת.
– ביום האחרון של כיתה ז' –
באתי לכיתה, ופתאום אני רואה את מאיה וטופז כמו החברות הכי טובות, אמרתי לטופז מילה אחת והיא בכלל לא התייחסה אליי, בעצם היא כן התייחסה אליי, כאילו אני אוויר, כאל בן אדם שהיא לא הכירה שנה שלמה והייתה ה"חברה הכי טובה" שנה שלמה. ושוב כמו שנה שעברה, סיימתי את השנה ללא חברות אמיתיות.
כניראה שגם זה הגורל שלי, לסיים את השנה ללא חברות, כך קרה גם בכיתה ו'. והגורל הראשון, שגם השנה קרה – לסיים את השנה בלי חברה הכי טובה.
אבל הפעם, אמרתי לעצמי שבחופש הזה אני צריכה למצוא חברות אמיתיות, כדי שאני לא יחזור לשנה החדשה בלי חברה אחת אפילו.
– ביום האחרון של החופש –
אמא שלי: זהו יסמין, מחר את חוזרת לבית ספר, זוכרת?
אני: אממממ כן, עניתי בהיסוס
הלכתי לחדר, רציתי להיות לבד. לחשוב. נהייתי מאוד מדוכדכת וחשבתי על מה יהיה מחר – ביום הראשון לכיתה ח' כאשר אני יהיה לבד בלי חברה אחת וכולם ביחד יתחבקו, ישמחו, יצחקו ויחלקו חויות מהחופש. ורק אני ישב לבד, בצד.
החלטתי לשלוח הודעה לילדה שלא ממש התייחסתי אלייה שנה שעברה (כיתה ז') והיא ניסתה להיות חברה שלי, קוראים לה נועה.
אני: את נישארת במוהרים נכון?
נועה: כן
וכךל דיברנו בהודעות במשך שעה. ולמחורת, היום הראשון לכיתה ח', ירדתי מהאוטובוס, (אוטובוסים של הבית ספר לוקחים אותנו אליו, וכל אוטובוס אוסף אזור מסויים) והתקדמתי לכיתה חיכיתי לנועה בזמן שאני רואה את כל הילדים, כל אחד אומר לאיזה שלושים ילדים שלום מדבר איתם, ואני? לבד מחכה לילדה אחת, ל"חברה" אחת, וכשאני חושבת על זה הייתי כל כל צבועהוהים (אני סוף כיתה ח') אני מתעבת צביעות, לא יכולה להסתכל על אנשים צבועים, אני שונאת צבועים. אבל לאט לאט אני ונועה ניהיינו חברות אמיתיות, ולא הייתי חברה צבועה שלה כמו בתחילת שנה. ניהיו לי גם עוד חברות: ענת, כרמית ולימור. (מסופר עליהם בפרק 3) אבל שתי בנות שהרגשתי שהופכות מרגע לרגע להיות החברות הכי טובות שלי הן: אדווה וירדן.
– כמה שבועות מתחילת השנה –
בשיעור ספורט המורה, אלינה נתנה לנו לעשות שלוש היקפים של האיצטדיון, ובאמצע הריצה, טופז אמרה לי: יסמין יש לי משהו להגיד לך.