אני חושבת שהלכתם לאיבוד… אז באו נעשה לכם סדר.

תקשיבו, אני יודעת שאסור לפרסם הודעות, אבל פשוט אין לי מושג מה זה נחשב…
זה 11 הקדמות, של כל הסיפורים שלי.
פשוט אני חושבת שהלכתם לאיבוד כי כל דבר זה משהו אחר
ויש כאלה שאני לא מעלה מלא זמן ואז פתאום פרק ואתם לא זוכרים מה קרה..

אז ככה:

♥החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D! (אני כרגע עומדת על פרק 34)
~הקדמה~

♥מנקודת המבט של מאי♥

עליתי למטוס מלונדון לניו-יורק, זאת הפעם הראשונה שלי שאני נוסעת מיבשת ליבשת לבד.
התיישבתי במושב שצמוד לחלון, שמעתי שירים באייפון כמעט נרדמתי עד שמישהו זר התיישב לידי…..

-החבר של הבן דוד שלי הוא סיפור על וואן דיירקשן, הסיפור מבוסס על מאי הורן בת דודו של נייל הורן המתאהבת בהארי סטיילס אחד מחברי הלהקה, לשנים יש סיפור אהבה שמשלב מעט מתח, בגידות, וכמה טרגדיות.

***
♥נקמתו של הרוצח

"א-אמא?" שאל ליאו חרישות, "אמא מתה." נבח קול מאחורי ליאו בן השתיים עשר.
לפתע הרגיש ליאו שהוא לא לבד, הוא ידע על הרוצח אך בכל זאת.
הוא דרך על משהו.. הוא נבהל מעט וקפץ לאחור.
הפנס האיר את הדבר שעליו הוא דרך.
הוריו המתים.
אימו ואביו שכבו חסרי חיים על הקרקע, ממש צמוד לרגליו של בנם הבחור…

-נקמתו של הרוצח הוא סיפור שכתבתי במסגרת מצוינות בשם "כתיבה יוצרת", הסיפור היה אמור לצאת כספר אך לא סיימתי אותו,.
-נקמתו של הרוצח מדבר על ליאו וברנדון, אחים אשר הוריהם נרצחו לפני כשבע שנים, כעט הם חיים לבד בין סמטאות לונדון החשוכה.
האם הם יצליחו להילמט מן הכלא?!
מי מן האחים ימות?!
מילא יזכה לאהבה?!

***

♥אהבה סודית

"לא!" צעקתי מבעד לאפלה, לא הייתי מוכנה שהוא ימות!
פשוט אין ייתכן הדבר!
רצתי לעבר אהובי הסודי.
ככה חיינו כשנים.
באהבה סודית, אומנם אני מאורסת, אך מעולם לא אהבתי אותו..
תמיד אהבתי את הפושע שהעלה את האדרנלין בעורקי ושיגע את ליבי..

-אהבה סודית הוא סיפור אהבה בין נסיכה לפושע שצריכים לשמור את אהבתם בסתר משתי הסיבות:
1. הפושע מבוקש בכל הממלכה כך שאין המלך רוצה שביתו תתקשר אליו.
2. הנסיכה מאורסת אך מאוהבת בפושע ולא בארוסה.

***

♥חצויה, של אל השאול

"רינה!" צעקה אימי, "קומי! את תאחרי לבית הספר!", "לא רוצה לקום…"מלמלתי חצי ישנה,
"רינה! קומי כבר!" אמר אבי החורג, קמתי במהרה, איתו, כבר לא רציתי להתעסק.
תבינו, אימי התחתנה עם אבי החורג שנה לאחר שאבי נעלם. הוא נטש אותנו, הוא נסע לסיור בעבודתו
כחוקר ארכיאולוגי, וברח, הוא נטש אותי, את אימי, ואת אחי הגדול בן החמש עשרה.
שלפתי את בגדתי בצפר, חצאית מיני בצבע כחול, וחולצה בצבע לבן עם סמל.
התלבשתי במהרה, וסירקתי את שערי הארון בצבע שחור פחם.
ושמתי את המגפיים שלי, לקחתי את הציוד בתיק, שלי וירדתי למטה, התיישבתי ליד אחי הגדול, מייקל, "אני לא רוצה ללכת היום לבית הספר…" מלמלתי, "את אף פעם לא רוצה ללכת לבית הספר!" צעק אביה החורג, אני שונאת אותו! הוא תמיד חושב שהוא מחליט, ושהוא יכול להגיד לי מה לעשות.
המשכתי לשחק עם האכול בצלחת, לא היה לי כוח למריבות עם ג'ק.
"אני הולכת." פסקתי, לקחתי את התיק שלי, ואת הסקטבורד שלי.
סגרתי אחרי את הדלת ועליתי עליו, והתחלתי להחליק לכיוון החטיבה.
הפעם לא חיכיתי ללירון שתבוא איתי.
החלטתי ליסוע לבד הפעם.
עברתי על פניו של הפארק, ושל המזרכות שבו.
הגעתי לשער החלוד של החטיבה.
ירדתי מהסקטבורד, והחזקתי אותו בידי, "תראו תראו! הדיסלקטית הגיעה!" קרא אחד מילדי הכיתה שלי.
הם צדקו, אני באמת דיסלקטית.
רצתי לכיתה שלי, ח' 7, והתיישבתי בשולחן שלי, בשורה הראשונה.
הוצאתי את ציוד חשבון מהלוקר, וחזרתי למקום שלי.
"היי." קול מאחורי אמר, הסתובבתי.
ג'יימס עמד מולי וחייך, חייכתי גם אני, ג'יימס ולירון הם היחידים שמבינים אותי, לג'יימס גם יש דיסלקציה, וגם עליו לפעמים צוחקים. "איפה לירון?" הוא שאל, "לא יודעת, לא באתי איתה היום." אמרתי, "לאן נעלמת?!" לירון הופיעה במפתן הכיתה, "חיכית לך במשך רבע שעה ! עליתי לבית שלך, ואמרו לי שכבר הלכת!" היא התקדמה אלינו, "מצטערת, אבל הייתי צריכה קצת זמן לבד…" מלמלתי.
לירון היא החברה הכי טובה שלי! היא תמיד עוזרת לי, ואנחנו מספרות הכל אחת לשנייה, טוב כמעט הכל, ואנחנו כל הזמן ביחד.
וג'יימס, טוב ג'יימס, אני די דלוקה עליו, אני דלוקה עליו בסתר, אפילו לירון לא יודעת, וזה די קשה, כי הוא כל הזמן איתי ועם לירון, אנחנו שלישיה כזאת.
"טוב…" אמר ג'יימס והעביר את ידו בשערו הבלונדיני.
היה צלצול, 'למה חייבים ללמוד מתמטיקה?!' חשבתי ולירון וג'יימס התיישבו לידי, כל אחד בצד אחר.
"שבו בבקשה!" המורה שלנו, גבר פלרי, נכנסה לכיתה, וכולם התיישבו, "ובחן פתע!" היא אמרה, וכולם נאנחו.

-חצויה, של אל השאול הוא סיפור על נערה בת 14 שאינה יודעת את סוד אביה השמור עמוק בתוך ליבה של אימה.
אביה הוא פלוטו, אל השאול הרומי (פלוטו-האדס בהתגלמותו בהיוונית)

***

♥המרתף המכושף….

דלת המרתף נפתחה בחריקה רועמת.
שלושת החברים הציצו מבעד למפתן הדלת לתוך חשכת המרתף המחניק, אשר ריח טחב ורטיבות נדף ממנו בשפע.
"א-א-תה בטוח שזה המקום?" אמיניליה שאלה בחשש, אלדרוב הנהן בראשו קלות, "זה המקום." הוא אמר ולא נשמע כל כך בטוח בעצמו.
צרחה מחרישת אוזניים נשמעה מהחלל אשר האור שפלש מהמסדרון לא האיר באורו הקלוש.
"מ-מ-מה זה היה?" גמגם גראם, "א-אני לא בטוח…." הודע אלדרוב בחשש שמע ייבהלו חבריו מכך שהוא עצמו, אלדרוב האמיץ שלהם, ייבהל ויברח מהמקום בצרחות…
"באו נעוף מפה…" מלמל גראם.

-המרתף המכושף הוא סיפור מתח על שלושה נערים, שני בנים ובת, שמגלים את סוד מרתף ביתו של אלדרוב, הנער האמיץ ויפה התואר בחבורה.
המרתך מכושף בקסמים אפלים שאין ניתן להסירם, אך יש עוד תקווה.. משום שאלדרוב וחבריו פוגשים בנערה מסתורית החוזה את העתיד, ומגלה להם איך להסיר את הכישוף מהמרתף המקולל.

***
ישבתי על מיטתי המרופטת והצצתי דרך חלון הסורגים הקטן אשר בקיר חדרי.
אור הירח הקלוש חדר מבעד לסורגים והאיר את ריצפת חדרי.
"השקמה! " קולו הנוקשה של המפקד ליבהרם נשמע מאחורי הדלת.
נאנחתי ולבשתי את מדי הפנימיה הצבאית שלי.
"רלף, תתעורר. " דפיקה חזקה נשמעה.
"אני כבר יוצא המפקד…" מלמלתי בעודי נועל את מגפי השחורים.

-בית ספר לערפדים הוא סיפור פנטזיה המספר על רלף, נער בן 16 מניו יורק הגדל מגיל 12 בפנימיה צבאית, כאשר ערפד בוגר בא לבשר לו את ההודעה.
-רלף הוא אינו ילד רגיל.
הוא ערפד…

***

♥ערפדה מאוהבת

"אמנדה!" קולו של המורה שלנו לבני-אנוש העיר אותי ממחשבות רבות, אחת מהן על הנער שפגשתי לפני כמה ימיים.
"ברצונך לשתף אותנו על מה את חולמת?!" הוא שאל בתוקף, נענתי בראשי לאות שלילה והסתכלתי עליו במבט מצטער.
הוא נאנח ורשם משהו על פתק.
"קחי. אמנדה, אני רוצה שתביאי את מבחנות הדם מכיתת מדעי האדם." הוא אמר ונתן לי את הפתק.
"תבקשי ממר מרפליד לעזור לך." הוא אמר ופתח את הדלת כדי שאצא.
יצאתי מהכיתה, עדיין שקועה במחשבות על אותו נער אשר שערו שחור פחם, גופו שרירי ועיניו, עיניו כסופות כענני גשם בשי סערות רעמים….
"היי." קול צרוד מעט נשמע מאחורי….

-ערפדה מאוהבת הוא רומן אהבה בין ערפדה לבן אנוש, אשר הוא אינו בן אנוש רגיל הוא חצוי, חצי ערפד חצי בן אנוש, אך השנים אינם יודעים זאת, ונאלצים להחביא את אהבתם לעד.

***

♥שאלה ללא מענה

"אמא אני הולכת לגלידרייה!" צעקתי לאחר שגמרתי לפרוק את חפצי בחדרי החדש. עליתי לארץ לפני יומיים מלונדון, כעט אני גרה במקום אשר שמו בת-ים.
המקום הזה די מוזר יחסית לרחוב בו גרתי קודם לכן, אבל חיי השתנו מאז, זה מה לעשות? לקחתי חמישים שקלים, לפחות נראה לי שככה נראה השטר.
ירדתי למטה מהר וסגרתי אחרי את הדלת, ידעתי כבר לאן ללכת משום שלפני שבאה המשאית עם ההובלה שהינו אני, אחי הגדול פרדריק, אמי ואבי יום שבו אני ופרד חקרנו את העיר. "שלום," אמרתי בעברית, עדיין מוזרות לי המילים הללו, "אפשר בבקשה גלידת לימון?" שאלתי במבטה בריטי. המוכר הנהן ונתן לי את הגלידה, שילמתי ויצאתי מגורילה. "היי את!" קול נשמע מאחורי, הסתובבתי והבטתי בחמישה נערים אשר נראו בני חמש עשרה, בגילי ונופפו אלי. גלגלתי את עיני ונופפתי להם עם חיוך מתקתק על הפנים. הסתובבתי בחזרה והגעתי לביתי אשר נמצא ברחוב יוספטל.

-שאלה ללא מענה הוא סיפור בהמשכים המספר על נערה, העוברת מלונדון לעיר השוכנת ליד תל-אביב, בת ים.
שם היא נאלצת להכיר סביבה חדשה ואנשים חדשים.
ולהתמודד עם לא מעט בעיות אהבה.

***
♥20 משאלות אחרונות לפני המוות

‫"שלום לך, אנחנו מלאכיו של המוות." שתי דמויות עטופות בברדסים שחורים כליל עטו לעברו של אריק, "ומדוע אתם כאן?" שאל אריק בן החמש עשרה. "באנו להגשים את משאלותיך לפני שמלאך המוות יגזור את חוט החיים שלך." אמר האחד בקול אפל וחסר רגשות לחלוטין. "א-אבל…אני לא מבין." אמר אריק, מבולבל ביותר מהדבר אשר המלאכים בזה הרגע סיפרו לו.‬

-20 משאלות אחרונות לפני המוות הוא סיפור שכתבתי לפני זמן רב, הוא מספר על נער שמלאך נותן 20 משאלות אחרונות לפני יומו האחרון.
כמובן שהנער מתמהמה עם המשאלות ומבקש את כל דבר החופץ ליבו
אך האם משאלתו האחרונה תהרוס הכל?
או תחזיר הכל למצבו הרגיל?!

***

♥חלום של קיץ חורף

אימי נשקה למצחי, " לילה טוב לנסיכת הקוטב. " היא אמרה וחייכה חיוך מחמם.
"לילה טוב אמא…" מלמלתי, נשכבתי במיטתי הרכה ועצמתי את עיני החומות זהובות ושערי השחור נח על הכרית הרכה. פתחתי את עייני הבטתי בתיקרה אשר נראתה שחורה ואפלה במיקצת.
הסטתי את מבטי אל הרצפות הלבנות ואור הירח הכסוף רקד עליהן בשקט מוחלט.
עצמתי את עייני בשנית.
לא. היה. לי. מושג. מה. הולך. לצפות לי.

-חלום של קיץ חורף הוא סיפור פנטזיה על ילדה הנשאבת לתוך עולם קסום השרוי נחת מלחמה בחלומותיה
אך מה תגלה אימה ברגע שתעיר את ביתה האהובה?
מדוע ביתה פצועה, הרי איננה זזה מן המיטה כלל!

***

מימד רביעי (הסיפור שלכם!!!!)

"כמה עוד יש ללכת?!" רומי יללה בעוד היא נשרכת מאחור.
"תפסיקי לילל כבר!" צרח אלכס.
"למה?" הא אמרה זה ביללה ארוכה.
אכלס עצר בצד הדרך ונעץ ברומי מבט זועם.
"תפסיקי שניכם." מייק דחף את שניהם לצדדים והמשיך לבחון את המפה המוזרה.
"אתה בטוח שזה הכיוון הנכון?" אור הסיגה אותו לאחר שעצרו לנוח.
"אממ," הוא אמר בחשש, הוא לא רצה להבהיל חבריו.
הוא לא רצה שהם ידעו.
שהם נאבדו בתוך היער המסתורי הזה…
"באו נעצור לנוח!" ארמיד פתח את פיו בפעם החמישים לאותו היום המתיש.
"עצרנו לפני חמש דקות!" אלכס נתן לעצמו כאפה במצח.
"אבל אני רעב!" ארמיד צעק וציפורים התעופפו מן העצים הגבוהים.
"היי!" שחר רצה לכיוון העצים ונעלמה. "לאן היא הלכה?" שאלה רומי, "אל יודע, אבל נראה לי שכדי שנלך אחריה." מייק החל לרוץ אחרי שחר עד שנעלם גם הוא מאחורי העצים העבים שהתנוססו עד סנוור השמש הלוהטת של הצהריים.
"באו!" החברים החלו גם הם לרוץ למקום בו נעלמו שחר ומייק.
"שחר!" צעקו אור ורומי בחיפוש אחרי חברתם.
"מייק!" צעק אלכס אשר המשיך לפלס את דרכו בין השיחים.
"הנה הם!" קרא ארמיד. כולם נאספו מאחוריו עד שהגיעו אל חבריהם.
" מה אתם..-" אך אור נקטעה על ידי כך שהבינה במה בוהים שני חבריה הטובים.
"מה אתם חושבים שזה?" מלמל מייק בעודו בוחן את העיגול הגדול שפשוט ריחף במקומו.
הוא היה בצבע סגלגל תכול והתערבל בתוך עצמו כך שלא ראו את צידו השני.
"באו ננסה לגלות." הציעה רומי.
"אבל עם זה אומר של חוזרים הביתה….טוב. לא נורא." ארמיד שינה את דעתו בעודו מדבר.
"מוכנים?" שאל בחשש אכלס שהחזיק בידה של אור. כולם הנהנו פרט למייק, שהמשיך לבהות בחור המוזר כאילו היפנט אותו.
"באו כבר!" שחר משכה בידו והם נעלמו לתוך מערבולת משונה ומסחררת לחלוטין….

-מימד רביעי הוא סיפור אשר ילדים מן האתר משתתפים בו.
-מימד רביעי מספר על קבוצת חברים הנשאבת לתוך מימד אחר, אף אחד מהן אינו יודע מה מצפה לו בבואם, התוודות, איבוד חבר, והרבה הרבה הרבה מלחמות.

*******

אז זהו…
אני חושבת.
אלו ההקדמות של כל הסיפורים שלי ♥
מקווה שעשה לכם טיפה סדר בראש!!!