גבעת הכוכבים-פרק 4
"את בטוחה?.. אני מניח שזה לא בשליטה.." מלמל ברכות וחיבה וליטף את ידה לאורכה בניחום, מיישר את מבטו אל עבר מבטה, ספק עגום ספק מאושר, מחייך חצי חיוך עקום ומקווה לטובות.
"כן.. אני בטוחה.. תסתכל.. אתה רואה את ההבדלים?" שאלה חרש והרימה מבטה אליו בדאגה, אט אט דמעות כסופות החלו מציפות את עיניה הזהובות, בורקות תחת אורה של השמש המלטפת.
"למעשה, כן.. אני רואה אותם.." השיב ברכות האופיינית לו, ממשיך לעסות את כף ידה הזעירה באצבעותיו העבות והחמימות, ברכות, באהבה, בדאגה מסוימת.
"מה נעשה…?.." שאלה, קולה הרועד הסגיר את רגשותיה, עיניה הושפלו בדאגה, היא ניגבה דמעותיה ,מתקדמת אל עברו בצעדים זעירים, מלטפת את פניו באצבעותיה הארוכות. אט אט דמעותיה הכסופות החלו מתנפצות על גבי לחיו בפרץ חום חודר, רסיסיהן החלו זולגים ברכות מטה, נספגים בבגדיו, מותירים אחריהם שובל מלח עדין.
"הכל." השיב בחיבה ורכות אין קץ, נושק לצווארה נשיקה מנחמת וחובק לגופה בתמיכה.
***
"לאן הולכים עכשיו?" שאלה בעודה אוחזת במושכות הסוס ועוקבת אחר בהיר העיניים הרכוב על סוסו, מבטה ממוקד בדרך העפר רצוצת הקשיים, לצידה הימני יערות עבותים ולצידה השמאלי שטחי דשא רצופים וחלקים, ירוקי עד, רעננים.
"אני מניח שנצטרך ללכת להביא סחורה ונשק.. וכאלה.." השיב בהיר העיניים מעורער בעוד סוסו הזהוב והאצילי מתקדם באיטיות מירבית.
"למה נשק?.. " שאלה באי הבנה והביטה לצידה השמאלי , סוקרת את הדשא בתאווה ומרימה את מבטה אל עבר שמי היום האפלוליים למדיי.
"זה מסובך. את מסוגלת להגביר את הקצב?" שאל בהיר העיניים ומשך במושכותיו, זמן מה לאחר מכן סוסו האצילי עצר מלכתו, ובשל כך סוסה גם כן.
"אני חושבת שכן.." מלמלה בחוסר ביטחון והשפילה את מבטה אל עבר הסוס השחור עליו רכבה, מלטפת את אחורי צווארו וממתינה לפעולה הבאה.
בהיר העיניים טפח עם רגלו בעדינות על גבי צידו השמאלי של סוסו האצילי. לא חלף זמן מה והחל הסוס דוהר בקצב מהיר, וסוסה אחריו. היא לא ידעה מה צופן ההווה- וחוסר ידיעתה הוא אשר שיטה בה.
היא פקחה את עיניה ברכות וייאוש וסובבה את גופה לצידה הימני, שוכבת על צידה,חושבת.
תגובות (0)