ה-בן דוד-פרק 11(על 1D)

לכל הקוראים המדהיממים שלי :)
סליחה שלא המשכתי הרבה זמן,היה לי מלא מפמ"רים ומבחנים :)

מנקודת המבט של אנג'י:
ישבתי בחדרי,שקועה בשיחה עם אביה,כשמוזיקה חזקה פועלת,מטשטשת את צעקת המטופלות.
דפיקות בדלת קטעו אותי מהשיחה וממחשבות,כיביתי את המוזיקה וניגשתי אל עבר הדלת.
פתחתי באיטיות,ומולי נגלה ג'סטין,האחד והיחיד.
"אומייגאד" מלמלתי והנחתי את כף ידי על פי.
הסתכלתי על בגדיי במבט חטוף,חולצה קצרה סגולה פשוטה ושורט ג'ינס גבוה ומשופשף,בחירה אידיאלית לפגישה עם ג'סטין.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי כשדמעות מציפות את עיניי.
הוא חייך אליי חיוך חם,אותו חיוך שחייך אלי בפעם שראה את החתך שלי..

* "מה זה?" שאלה והעביר את ידו על פרק כף ידי, "הפסד" מלמלתי בכאב, "זה לא הפסד בייב, זה ניצחון" אמר, "ניצחון?" שאלתי, "כן,ניצחון,אומנם ניצחון קטן,אבל עדיין ניצחון,זה ניצחון על המוות, ניצחון על הנורא מכל,את תיראי,שיגיע יום ואת תנצחי את הכל" הוא אמר, מחבק אותי חיבוק חם ומחייך חיוך חם*

"ליאם אמר שהבליברית הכי גדולה שלי זקוקה לעידוד ואני כאן" הוא אמר.
"ג'סי" צווחתי וחיבקתי אותו.
"אנג'י,יש לי שאלה" אמר ג'סטין, "אז תשאל" צחקקתי.
"השגת את הניצחון שלך?" שאל, הנהנתי לשלילה,דמעה נוספת זולגת מלחי,ספק מהתרגשות ספק מעצב.
"אל תבכי,ילדה יפה" אמר וחיבק אותי.
"שתדעי,שאני שואב ממך את כל ההשראה שלי, אני כן קראתי את הסיפור שלך,ההודעה הזאת לא הייתה סתם,להישאר חזק אחרי מה שקרה לך זה לא קל,אבל את רוצה לספר לי למה הגעת לפה?" שאל.
הנהנתי לחיוב והוא תפס בידי.
"אני חתכתי שוב,ואמא שלחה אותי ללונדון,לליאם, לדעתי זה לא כדי שיהיה לי יותר טוב, זה כדי לפתור את עצמה ממני,ופה הכרתי את הארי,ואהבתי אותו,נדמה לי,ואז הוא בגד בי,כמעט מתתי והגעתי לכאן, והמצב שלי באמת משתפר, אני והארי עכשיו ידידים ואני כבר כמעט חודש כאן ופרקתי כבר הכל,אבל באמת שאני פוחדת,אני מפחדת ג'סטין" אמרתי,ממלמלת את המשפט האחרון.
"אין לך ממה לפחד בייבי,את לא תחזרי לזה,נכון?בשבילי?" הוא אמר.
"הכל בשבילך,כדי שתחייך תמיד" אמרתי,חיוך מתפרס על פני.
"אל תפחדי אנג'י" הוא מלמל בלחש,מרפרף את שפתיו על שלי, מצמיד אותם באיטיות.

**

"למה לעזאזל אמרת לליאם להביא את ג'סטין?" שאלתי את שני בכעס,
"סליחה,אני ניסיתי לעזור לך" היא לחשה.
"אני לא זקוקה לך,את לא מבינה,למה את עדיין עוזרת לי?" שאלתי,עדיין בכעס.
"אנג'י את יודעת טוב מאוד שאני חייבת לך את כל חיי" היא אמרה.
"תשכחי מזה,זה היה כלום" אמרתי בצעקה.
"לעולם לא" היא מלמלה.