מציאות מדומה 1D עונה שנייה – פרק 8

**למי ששאלה לגבי אם הסיפור הוא על משולש אהבה – לאלאלאלאלא ! התשובה היא בפירוש לא, יש לי כבר עלילה שלמה בראש ואין לזה שום קשר למשולש אהבה. אני מבטיחה. אפילו אם חלקים מהסיפור יגרמו לך לחשוב ככה אז סמכי עלי חחחחח מקווה שתמשיכי לקרוא את הסיפור ♥ **

~~~נקודת הבמט של אלה~~~

"היי אנחנו בבית" ליאם אמר כשנכנסנו בדלת כדי לידע את מי שבבית שחזרנו.

"איך היה?" ראיתי את הארי עומד ליד הספה והדבר הראשון שעשיתי אפילו בלי לחשוב זה לרוץ אליו ולקפוץ עליו. הפלתי את שנינו על הספה ולא יכולתי לעזוב אותו.

"הארי היה פשוט מדהים. היית כל כך חסר לי" אמרתי לו את האמת כששכבתי עליו על הספה והוא היה נראה כל כך מופתע ולא הבין מאיפה זה בא לי , האמת שגם אני לא.
נרגעתי בתוכו והשענתי את הראש שלי על החזה שלו כששכבתי עליו על הספה והוא במהרה נרגע גם וחיבק אותי לאט ובעדינות.
"שמח שנהנת" הוא אמר בשקט. הרגשתי את הנשימות שלו עלי ויכולתי להרגיש שהוא מחייך אפילו שעצמתי עיניים. ככה הצלחתי להירדם במהירות כשהרגשתי אותו מחבק אותי חזק יותר אליו, מלטף אותי ומשחק לי בעדינות עם השיער.

******************************************************
*****************************************************************************************
***********************************************************

"אני שונאת לימודים" אביה אמרה שהיינו בדרך הביתה מהבצפר.

"אנחנו יודעות, את אומרת את זה כל יום" דניאל אמרה לה וצחקנו יחד איתה.

"זה לא אומר שאני עדיין לא שונאת את זה" היא אמרה וגילגלה עיניים.

"אני צריכה קניות כדי להוריד את כל הלחץ שלי מהמבחן הטיפשי הזה" דניאל אמרה ונאנחה.
"מעולה, בואו נלך היום" הצעתי.

"מתי?" אביה שאלה וכבר היינו לפחות שלושה מטר מהבית.
"עכשיו, נתארגן ונצא" הצעתי והן הסכימו.
נכנסנו לבית והיה שקט מתמיד. "למה כל כך שקט כאן?" אביה שאלה ודניאל ישר השתיקה אותנו. "שששש!"
"מה קרה?" לחשתי. "בואו תראו" דניאל לחשה לנו בחזרה מהסלון. התקרבנו אני ואביה לסלון וראינו את כל הבנים ישנים על הספות כמו חבורה של גופות מתות. לא יכולתי שלא לצחוק מאיך שהם נראו וגם אביה ודניאל הצטרפו אלי לצחוק.
"אנחנו חייבות לעשות להם משהו" אמרתי ואביה ישר חשבה על רעיון.

****************************************************
**************************************************************************
**************************

"אני לא מאמינה שאיפרנו אותם במשך חצי שעה והם עדיין לא קמו" דניאל צחקה ולא הצלחנו להפסיק לצחוק מהמראה שלהם.
אפירנו את הבנים שיראו כמו בנות וזה היה הדבר הכי מצחיק שראיתי. לכל אחד שמנו מייקאפ, סומק, מסקרה והכי חשוב- אודם. לא הפסקנו לקחת תמונות שלהם עד שלבסוף הם קמו.

"מה קורה כאן?" נייל שאל שהוא קם ואז הוא ראה את שאר הבנים והתחיל להתפקע מצחוק. כולם קמו וכל אחד התחיל לצחוק על השני בלי ידיעה שצוחקים עליהם והם נראים בדיוק כמו אחד השני.
זה היה כל כך מצחיק שלא יכולתי לנשום יותר.

"זאיין תראה אותך!" לואי צחק כל כך חזק והצביע על זאיין.
"אני?! גברת לואית מדברת" זאיין צחק עליו בחזרה ואז שניהם סוף סוף הבינו.
"רגע…" ליאם אמר והם כולם חשבו לעצמם שנייה לפני שרצו למראה של השירותם ביחד כדי להסתכל על ההשתקפות שלהם. הם צרחו ונהבלו כל כך. וואו זה היה כל כך מצחיק שלא יכולתי לנשום. דניאל בכלל הייתה על הריצפה ואביה התגלגלה על הספה.
"את!" הארי הצביע עלי עצבני והם כולם התקרבו בחזרה לכיוונינו אחרי שניקו (שניסו ללא הצלחה לנקות) לעצמם את הפנים.

"היי אל תסתכל עלי, זה היה רעיון של אביה" אמרתי בין הצחוק שלי.

"אויי, למה הורדתם, זה כל כך הלם אותכם" דניאל אמרה ואני ואביה שוב התחלנו להתפקע מצחוק דווקא אחרי שנרגענו.

"זהו זה" זאיין אמר והלך לכיוון של אביה והרים אותה עליו בדיוק כמו פעם קודמת כשהוא העיר אותה בבוקר וגרר אותה למעלה.

~~~נקודת המבט של אביה~~~

לא יכולתי להפסיק לצחוק, במקום להאבק בזאיין שסחב אותי למעלה כדי שיוריד אותי למטה, פשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק, הבנים פשוט לא הצליחו להוריד לעצמם כמו שצריך את האיפור וזה היה נראה יותר גרוע ממה שזה כבר היה.
"כדאי לך להפסיק לצחוק בקרוב" זאיין אמר אבל יכולתי להרגיש שהוא מחייך טיפה – ואני כרגיל לא הפסקתי לצחוק עד שהוא הושיב אותי על הקצה של הכיור שנמצא בחדר האמבטיה של הקומה השנייה ונעמד בין הרגליים שלי.

"אני לעולם לא מוחקת את התמונות האלה" אמרתי בין הצחוק ונרגעתי טיפה כשהרגשתי את היידים שלו עוברות לגב התחתון שלי ושומרות שאני לא אפול לתוך הכיור.
"האא.. גם יש תמונות?" זאיין שאל כשניסה להסתיר את החיוך שלו אבל זה לא הצליח לו בכלל. הנהנתי לאט וחייכתי אל החיוך המצחיק שהיה לו.
"אוקיי אוקיי, אל תזוז אני יוריד את זה ממך". לקחתי את המסירי איפור שהיו ליד היד שלי וניגבתי ממנו את כל האיפור שהיו לו על הפנים בעדינות.

"את אוהבת להתעלל בי, הא?" הוא שאל בשקט כשהפנים שלנו היו סנטימטר אחד מהשנייה תוך כדי שניגבתי ממנו את האיפור ולא יכולתי שלא לצחקק כי כל פעם שהוא דיבר על הנושא הזה עולות לי תמונות שלהם עם האיפור לראש.
"אתה יודע שזה הכל מאהבה" אמרתי עם חיוך מתנצל שנשאר לי מהצחוק של ממקום שלא עזב לי את הפנים.
"אני אוהב אותך גם" הוא חייך אלי. "לא אמרתי את זה" אמרתי בהתגרות כשהחיוך לא עזב לי את הפנים.
"אני לא צריך שתגידי את זה כדי לדעת את זה".
החיוך שלו גרם לבטן שלי להתהפך ולא הצלחתי להוריד לעצמי את החיוך מהפנים אפילו שניסיתי הכי חזק שלי.
הסתכלתי למטה על הרגליים שלי שמתנפנפות באוויר כדי להסתיר את ההסמקה הבוהקת שהייתה לי על הלחיים אבל הרגשתי את היד שלו על הסנטר שלי, מרימה את הראש שלי למעלה כדי שאני יוכל להסתכל עליו. הוא הסתכל לי ישר בעיניים ולא הוריד ממני את המבט.
הוא נשען קדימה אלי והרגשתי את השפתיים שלו נוגעות בשלי, בצורה עדינה ואיטית ולאט לאט הנשיקה נהייתה יותר ויותר עמוקה והרגשתי אותו כבר בתוכי.
העברתי את היידים שלי אל מאחורי הצוואר שלו והיידים שלו נשארו איפה שהן היו, רק שהן קירבו אותי קרוב יותר אליו. נתתי ללשון שלו להיכנס בתוך הפה שלו והשפתיים שלי פשוט נהנו מהמגע של השפתיים הרכות שלו. לא עזבנו את הנשיקה עד שהינו חייבים לסיים אותה כדי לקחת אוויר.

"אתה צודק, ואתה אפילו יפה יותר כשאתה טבעי" התבדחתי איתו כשכל האיפור כבר ירד ממנו לגמרי ויכולתי לראות את החיוך שהוא ניסה להסתיר. "תשתקי" הוא השתיק אותי עם נשיקה אחרונה והרגשתי את עצמי מחייכת לתוך הנשיקה לפני שהוא הוריד אותי לאט אל הריצפה.
הרגשתי אותו אוחז לי ביד לפני שהוא הוביל אותי בחזרה למטה.

"הייי, תגידי, מה יש בין ליאם לאלה?" זאיין שאל אותי כשהיינו בדרך חזרה למטה.
קצת הייתי מבולבלת מהשאלה כי לא ציפיתי לה.

"אלה וליאם? לא שאני יודעת מזה. למה שתחשוב ככה?" שאלתי מבולבלת.
"אני לא יודע, הם דיי הרבה ביחד בזמן האחרון, סתם חשבתי שאולי את יודעת ממשהו".

"האא… עכשיו שאתה אומר את זה אז אולי… לא יודעת. אני אנסה לדבר איתה". הוא הנהן אלי כתגובה וירדנו למטה במדרגות.

"כנראה שטעיתי לגבי כולכם, אתם יפים יותר בלי המייקאפ והמסקרה" אמרתי לשאר הבנים כשראיתי שאלה ודניאל כבר בסיום של לנקות מהם את כל האיפור והן צחקו יחד איתי. אפילו כשהבנים לא נראו נקרעים מצחוק, עדיין יכולתי לראות את החיוך הענק שהם הסתירו. בתוך תוכם הם מתו להיקרע מצחוק, יכולתי לראות את זה.

"אני הייתי מציע לכן לישון היום עם עין אחת פקוחה" הארי אמר כשאלה ישבה על הרגליים שלו על הספה- עוד מנקה ממנו את האיפור.

"שלא תעז" היא אמרה לו תוך כדי שהאיפור לאט יורד לתוך המגבונים.
"תנסי אותי" הוא הסתכל לה ישר בעיניים והיה לו חיוך שובב על הפנים. היא כיסתה לו את החיוך עם המגבון וזה גרם לכולנו לצחוק, כולל להארי.

"טוב כדאי שנתחיל לזוז" דניאל אמרה כסיימה לנקות את הפנים של נייל וקמה.
"לאן אתן הולכות?" לואי השמיע את הקול שלו אחרי הרבה זמן. "קניות. רוצים לבוא?" אלה שאלה. "ממש" הארי אמר בציניות וגיחך מעצמו עד שהבין שהוא עדיין מחזיק את אלה שישבה עליו ונתנה לו מבט שאומר 'הארי סטיילס כדאי לך להפסיק לדבר ברגע זה'.
"זתומרת הייתי שמח, אבל עכשיו שחושבים על זה אני באמת לא יכול, יש לי פגישה עם ההנהלה" הוא אמר ואלה כבר התרכחה כשהארי ענה בצורה יפה יותר, וזה גרם לי לצחקק לעצמי.

"עם ההנהלה?" זאיין שעוד החזיק לי ביד לצידי שאל מבולבל. "כן, אני לא יודע למה… הם ביקשו לדבר איתי" הארי אמר לפני שאלה קמה ממנו והתחלנו ללכת להתארגן ליציאה.

*******************************************************************
*********************************************
***********************************************************

"אני שונאת את זה שאף פעם אין במידה שלי!" דניאל התלוננה כשחיפשה את המידה של המכנס שלה.
"דניאל תפסיקי, את מבלגנת הכל. יעיפו אותנו מכאן בגללך" אלה עצרה אותה ויצאנו החוצה מהחנות כדי להמשיך ללכת ברחבי הקניון ולעבור בין החנויות.
"כאילו שלא קנית מספיק, אפילו אני סוחבת חלק מהשקיות שלך מרוב שאין לך מקום" היא המשיכה להאיץ לדניאל. לא הקשבתי להן כל כך, רק הייתי עסוקה כל הזמן במה שזאיין שאל אותי היום. אלה? ליאם? …. מה?

"היי אלה, יש לי שאלה" אמרתי לה כשהמשכתי להסתכל קדימה על החנויות השונות אבל הרגשתי את הבמט של אלה עלי, מחכה שאני אמשיך.

"מה יש בינך לבין ליאם?" שאלתי אבל לפני שהיא הספיקה לענות דניאל הופתעה לשמוע את זה. "ליאם? אני חושבת שאת מתכוונת הארי" היא אמרה והרימה את הגבות.

"וואוו וואו… עצרו שנייה. אני חושבת שיש כאן משהו לא ברור." אלה נעצרה במקומה ואנחנו נעצרנו גם. "אני וליאם רק ידידים, זתומרת נכון, ממש התחברנו. אבל החלטנו להעמיד את אחד השנייה בתקן החברים הכי טובים. כדי שיהיה לי מישהו שאני אוכל לדבר איתו על הכל, אתן יודעות… והארי.. אני לא יודעת. אני באמת לא יודעת אם יש לו הרגשות אמיתיות אלי ואני פשוט זורמת עם זה עד שנבין הכל"

"אבל יש לך אותנו, את יכולה לדבר איתנו על הכל" אמרתי לה וליטפתי אותה בגב בתור תמיכה.
"אני יודעת… אתן צודקות" היא אמרה והחליטה שיש לה משהו לספר לנו.
החלטנו שנשב לאכול איפשהו והיא תספר לנו הכל. התיישבנו באחת המסעדות שהיו מחוץ לקניון ואלה התחילה לספר לנו הכל על אבא שלה, זתומרת, היא יותר סיפרה לי כי דניאל כבר ידעה. אבל כשהיא התחילה לספר לנו על המכתב דניאל נראתה יותר מופתעת, מה שאומר שהיא לא נראה לי ממש ידעה מזה.

"למה לא סיפרת לנו עד עכשיו?" דניאל אמרה מופתעת אבל הקול שלה היה נשמע יותר מודאג מאשר כועס.
"אני לא יודעת… לא ממש חשבתי שאני בכלל יחשוב על זה על שדיברתי עם ליאם" היא אמרה ונאנחה.
"אני חושבת שליאם צודק" אמרתי לה בטון נעים. "כן… אני לא יודעת, אני עוד חושבת על זה" היא אמרה ואני דניאל ניסינו לחייך אליה בעדינוות. כשסיימנו לאכול החלטנו לחזור הביתה כי כבר היה שמונה בערב.

*******************************************************************
**********************************************
************************************************************************************

"כמה זמן אפשר להיות בקניות?" לואי שאל כשנכנסנו הביתה. "וכמה אפשר לקנות?" ליאם שאל כשהסתכל על כמות השקיות שהיו לנו בידיים.

"היה מבצע?" אלה אמרה יותר בכיוון של שאלה כדי לבדוק עם התשובה שלה מתאימה והוסיפה חיוך מתנצל קטן. רק גיחחנו כולנו ואני והבנות התיישבנו בסלון עם שאר הבנים.
שמענו את הדלת נפתחת ונטרקת בעצבים. כולנו הפנו את הראש לכיוון הדלת וראינו את הארי בדיוק חוזר הביתה.

"מה קרה?" זאיין שאל אותו כשהוא התקרב לכיוונינו, נראה עצבני מהרגיל.
"ההנהלה ביקשה לדבר איתי רק בגלל שהם רוצים את אותו דבר שהם ביקשו ממני פעם קודמת." הארי אמר בעצבים כשהתיישב ליד אלה ונידלקה לי נורה, ואני נראתי היחידה שהבינה על מה הוא מדבר, השאר נראו דיי מבולבלים.

"ג'סי?" שאלתי כדי להיות בטוחה שזה מה שאני חושבת שזה.

"בדיוק… הם ביקשו ממני לזייף איתה מערכת יחסים שוב! אתם מאמינים ?! מה היא עושה כאן בכלל??" הוא שאל בעצבים.

"כן היא גם הייתה בבצפר שלנו, היא לומדת שם. מוזר" דניאל אמרה אבל ראיתי את אלה מסמנת לה לא לדבר על זה, היא בטח לא רצתה שנדבר על מה שקרה ביום הראשון של הלימודים.

"הא באמת? התראתן איתה שם?" לואי שאל ואלה ניסתה להמשיך לסמן לדניאל להפסיק ודניאל בכלל לא התייחסה אליה וזה גרם לי לצחקק לעצמי קצת.
"התראנו איתה??" דניאל צחקה לעצמה לפני שהמשיכה. "אלה התנגשה בה עם כל הפסטה שלה וגרמה לכל הבגדים שלה להפוך לצבע של אדום כתום. כולל הלחיים המסמיקות שלה" דניאל צחקה ואלה הכניסה את הראש שלה בין שתי כפות הידיים שלה.
"אלה! את רצינית איתי?? היא ממילא רוצה להחזיר לך. עכשיו היא תעשה לך משהו נורא פי שתיים ממה שהיא התכוונה!" הארי אמר מעוצבן אבל יכולתי לראות שזה היה רק מדאגה. עכשיו הבנתי למה אלה לא רצתה שהארי ידע מזה.

"אני יודעת אוקיי! אבל זה היה בטעות. לא ראיתי אותה שם, הייתי יכולה להתנגש ככה בכל אחד אחר!"

"כן זה היה בטעות, עד שגילית שזאת היא והתגרת בה במילים עד שהיא נראתה כאילו היא הולכת לקפוץ עלייך בכל רגע" דניאל צחקה לעצמה ואלה רצתה להרוג אותה באותו רגע. אלוהים דניאל הזאת כל כך טיפשה לפעמים.

"את מה?? מה אמרת לה?" הארי שאל אפילו יותר עצבני ממה שהוא היה קודם.
"בסך הכל אמרתי לה שאנחנו תיקו! זהו זה. אני נשבעת זה היה שום דבר הארי!" היא אמרה לו עם עיניי כלבלב מתנצל וחיבקה אותו חזק עד שהוא יישבר לחיוך. שזה מה שקרה בסוף.
"אוקיי.. אוקי! רק תבטיחי לי שאת לא מתקרבת אליה יותר".

"אני חייבת?" היא שאלה והוא הזעיף את הפנים שלו אליה. "אוקיי אוקי. מבטיחה!" היא אמרה והם נשארו בחיבוק שלהם. הם כל כך חמודים ביחד. למה הם לא יכולים לראות את זה כשכל השאר כן.

ראינו טלוויזיה לכמה זמן למרות שהתוכנית לא עניינה אף אחד מאיתנו.
"משעמם." נייל אמר במילה אחת פשוטה וכולנו הסכמנו איתו. "בואו נשחק משחק" לואי הציע וכולנו הסתכלנו עליו, מחכים שהוא יציע איזה משחק.
"אל תסתכלו עלי, תחשבו גם בעצמכם איזה משחק." הוא הסתכל על כולנו ואז נאנח.
"פוקר קלפים? " נייל אמר שאל

"משעמם" אלה אמרה.

"אמת או חובה?" הוא שאל

"נדוש מדי"

"אבל זה כיף" הוא חייך חיוך מתוק.

"אתה בן עשרים" אלה הרימה גבות.

"אז מה?" נייל חיבר את הגבות שלו ביחד בבילבול.

"זה לא משחק של ילדים?" היא שאלה. "אנחנו יכולים לגרום לו להיות מעניין" הוא חייך חיוך שובב.
"אוקיי" אלה נכנעה ונאנחה. קמנו כולנו מהספות והתיישבנו במעגל.

***************************************************************
******************************************
****************************************************************************

"לא! אני מסרב לחובה הזאת!" נייל אמר וזז עם התחת אחורה מאיתנו.
"אתה חייב נייל, אתה בחרת חובה." דניאל אמרה לו. "את אשמה! את מרושעת!" נייל התעצבן עליה בהומור אחרי שהיא בחרה לו את החובה שלו.
"אוקיי, אבל אני שונא אותך על זה"
"יש לך שיערות בלונדיניות ממילא! לא רואים את זה!" היא אמרה והתקרבה לשבת לידו.
היא שמה עליו את נייר השעווה ולא יכולנו שלהפסיק לצחוק. "זה חם!" הוא צעק כשהיא שיפשפה את זה עליו. היא צחקה כלעג על התגובה שלו "וזה עוד בכלל לא החלק שבו סובלים" היא הלחיצה אותו ולא יכולנו להספיק לצחוק. "1… 2.. שלוש!" היא תלשה את נייר השעווה ונייל צרח כל כך חזק שכל השכונה יכלה לשמוע. אני נשבעת שאפילו ראיתי דמעות בעיניים שלו מהכאב.
צחקנו כל כך חזק כאבה לי הבטן אבל ממש!
"אתה צודק נייל, באמת הפכת את זה למעניין!" אלה אמרה בין הצחוק הגדול שלה. "מצחיק אותך הא?? חכי מה יהיה כשאני אחליט בשבילך." הוא אמר כשחיבק את הרגל שלו קרוב אליו ונישק אותה בדיוק איפה שדניאל תלשה לו את השיערות.

**************************************************
****************************
********************************************************

"אני חייבת?" אלה שאלה כשבדיוק הרגע הגדול של הנקמה של נייל הגיע- נייל בחר את החובה לאלה.
"אמרתי לך שאת לא תצחקי כזה יגיע אלייך" הוא התגרה בה.
"אני שונאת אותך" היא אמרה והתחילה להרים את השיער שלה לקוקו גבוה. זאיין הוריד את החולצה שלו, מראה את החזה השרירי והחשוף שלו ונשכב על הריצפה. לואי הביא את הקפצת והתחיל למרוח את החזה והבטן שלו בקצפת לאכילה.
"אין סיכוי שאני עושה את זה" אלה אמר כשהסתכלה על זאיין ששכב ליידה על הריצפה. "את חייבת" לואי אמר והקפיץ את הגבות שלו אליה. עם כמה שלא אהבתי את החובה הזאת בגלל שהיא מתקשרת לזאיין – זה נראה לי אחת החובות הכי מצחיקות שעשינו עד עכשיו.

אלה התיישבה על איזור המותניים של זאיין והיססה מעט בזמן שהסתכלה בחזרה אלינו אבל כולנו פשוט חייכנו אליה. למרות שהיה לי קצת קשה לראות את זה, לקחתי הכל בקליל כי ידעתי שזה רק משחק.
היא חזרה להסתכל על החזה של זאיין והתחילה ללקק ממנו את הקצפת. זה היה כל כך מצחיק לראות אותה ככה. "רואה! עכשיו -זה- מעניין!" ניל אמר בגאווה כשלא הפסיק לצחוק והארי חבט לו בזרוע כדי להזהיר אותו שישאר בשקט.
"זאיין תוריד את החיוך הזה מהפנים שלך" הזהרתי אותו בצניות כשראיתי אותו מחייך כמו טיפש בזמן שאלה ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה. "היי! אם אשטון קוטצ'ר היה מלקק ממך קצפת גם את היית מחייכת" הוא אמר וכולנו צחקנו. חוץ מאלה שנראתה שרק רצתה לסיים עם זה כבר. לא התפלאתי כשזאיין השווה את אלה לאשטון קוצט'ר, אלה היא אחת הבנות היפות שזיכיתי להכיר. והיא גם פצצה לא אמיתית. כל גבר היה מחייך עכשיו אם הוא היה מקום זאיין. "זהו מספיק!" היא אמרה עם פרצוף מסכן והרימה את הראש שלה חזרה לזאיין ואלינו.
"אואואוווו, תראו מי נהנת ללקק ממני קפצת" זאיין אמר בצניות כשהתיישב. הוא חיבק את אלה שעדיין ישבה עליו במטרה ללכלך ולמרוח את כולה בקפצת בדיוק כמו שהוא מלוכלך.
כולנו צחקנו אבל יכולתי לראות שאני לא הייתי היחידה שקצת היה לה קשה לראות את זה. – אלא גם הארי.
"אוקיי אני חושבת שני צריכה מקלחת" אלה אמרה כשהסתכלה למטה על החולצה המלוכלכת מקצפת שלה וכבר התחיל להיות מאוחר אז סיימנו עם המשחק.
"גם אני" זאיין אמר כשניסה לנקות את עצמו מקפצת.
"לילה טוב , פרשתי לישון" דניאל אמרה והחלטנו כולנו ללכת לישון.

"לילה טוב" – היו שתי המילים האחרונות שיצאו לכל אחד כאן מהפה להיום לפני שכל אחד הלך לחדר שלו ולעיסוקים שלו.